מגזין

דבר המערכת

למה התרבות בישראל הפכה לעמדה אופוזיציונית ולמה מישהו חייב לסתום לאנסטסיה מיכאלי את הפה? טור שבועי פסימי להחריד

מאת קול הקמפוס. 22-06-2012

 

בורות ומחשבה חשוכה. מיכאליבורות ומחשבה חשוכה. מיכאלי

אנחנו צרכנים כבדים במיוחד של כל הקשור לעולם התקשורת. מודים. בכדי להפוך את ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו לתוצאה חיובית, החלטנו לשתף אתכם בכל מה שעניין/ריגש/הצחיק או הכעיס אותנו במהלך השבוע.

 

קוראים לזה תרבות

היו לי לא מעט דברי ביקורת על "הינשופים". השיחה שלפעמים הפכה לקולנית, הפורמט שמחייב עיסוק שטחי מדיי בחלק מהנושאים, הברנז'איות שהקרינה. אבל מהצד השני היא הייתה המקום היחיד בטלוויזיה שנתן במה לאלבום של בני המה, שדן ברצינות בסדרה "30 שקל לשעה", שעסק באמת בתרבות, ולא רק בתרבות פופולרית. אבל, כמו שחזה יאיר גרבוז בתכנית הראשונה וכמו שקורה לכל מגזין תרבות, הינשופים הושלכה השבוע לפח האשפה של תכניות התרבות והפכה להיסטוריה. נגמר.

ויקיפדיה מגדירה תרבות כ"מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. אבני היסוד של התרבות הן, בין השאר, הסמלים, הטקסים והמיתוסים". התרבות בישראל של 2012 היא מיליטנטית, אתנוצנטרית, מפוחדת (שלא לומר טראומטית), שמרנית ובדלנית. היא נמצאת באייטמים של הכתבים הצבאיים ולא בתיאטראות. הצלילים שממלאים את האוויר הם שריקות פגזים והלמות תותחים, לא מוזיקה. המרחב הציבורי הפך לזירה אלימה, רדודה ומעוקרת מביקורת. התרבות, והתקשורת המסקרת ומבקרת אותה, הפכו לאופוזיציה. לאויב המדינה. וכשהמדינה נמצאת מעל לכל, לתרבות אין מקום.

גורלה של הינשופים משותף כמעט לכל מגזיני התרבות בישראל. ז'ורנל של מעריב הוכחד כמעט לחלוטין, 7 לילות נעשה צהוב ובידורי מאי פעם, הינשופים נעלמת מהמסך, את דיבור חדיש אף אחד כבר לא זוכר. רק מוסף התרבות של רשת שוקן שומר על מעמדו. אבל הוא, וגם הקוראים שלו, הם לא באמת ישראלים. סתם שמאלנים בוגדים/ תל אביבים מנותקים/ אסקפיסטים יפי נפש. רק ערלי לב כמוהם מסוגלים לדון במצבה של הדרמה הישראלית, בזמן שהעולם כולו קם עלינו לכלותנו. תרבות עלק. (סער גמזו)

אולי תסתמי כבר???

זה כבר נהיה עניין שבשגרה לשמוע על התנהגויות ופליטות פה מביכות מנבחרי ציבור למיניהן, וזה נדמה שאנחנו גם לא מתרגשים או מתייחסים לזה יותר מדי. במקרה של חה"כ אנסטסיה מיכאלי,אפשר להוציא עליה אוגדן עם "הלהיטים הגדולים" שלה, בין אם זה לשפוך כוס מים על חבר כנסת אחר בוועדת אתיקה, או לומר שעדיף שאישה תישאר בבית ותטפל בילדים, אבל יוקר המחיה לא מאפשר זאת בימינו (הרי אין העצמה נשית חזקה יותר מאשר לעשות ספונג'ה).

אז ניחא, אפשר להחליק אמרות כאלה או אחרות שלא מוצאות חן בעיננו, גם אם הן מעלות בסימן שאלה את המשפט "בורות היא ברכה". אבל הדברים שנאמרו בשבוע האחרון על ידי ח"כ מיכאלי כלפי הומואים ולסביות הן אמירות שאי אפשר לעבור בשתיקה, ובטח שאסור להחליק על סדר היום. כי להגיד על הומואים שהם מסכנים שמתאבדים בגיל 40, ולסביות הן נשים שעוברות הפלה בגיל צעיר, לא רק שהם מעידים על בורות ותפיסות מחשבה, אלא מהווים גם אלימות מילולית לכל דבר, כזאת שמתייחסת לנטיות חד-מיניות כאל סטייה חברתית ומוסרית מן הנורמה ולקהילה הגאה כאל חבורה של מצורעים בחברה.

גם אם מדובר בדעות אישיות ותו לא, אלו הן אמירות שמחלחלות לציבור ורק מחמירות את הקיטוב וחוסר הסובלנות כלפי האחר בחברה. ח"כ אנסטסיה מיכאלי מתיימרת לדאוג לשלומם ולנפשם השברירית של צעירים, אבל בפעם המי יודע היא נחשפת כעוד בריונית, כזאת שמתנכלת לכל דבר שאינו מוצא חן בעיניה, בצורה אלימה ודוחה. (בן אליעד)

תגובות