מגזין

ההתחלה של הסוף

Final Stages, סרטו הרוקומנטרי של אורי בהט על אסף אבידן והמוג'וז, ליווה את הלהקה משיא ההצלחה ועד הפירוק. רגע לפני הקרנת הבכורה, בהט מספר לבן אליעד על התהליכים והתחושות שמאחורי הסרט

מאת בן אליעד. 20-06-2012

תגיות: אורי בהט, asaf avidan & the mojos, final stages

 

התאמה ויזואלית למוזיקה. אסף אבידןהתאמה ויזואלית למוזיקה. אסף אבידן

לפני כחמש שנים, החלו לעבור מפה לאוזן שמועות  מירושלים על תופעה מעניינת בשם אסף אבידן והמוג'וז.  להקה חדשה ואנונימית יחסית, שבמרכזה בחור צנום עם קול גדול שמזכיר זמרת גדולה שאינה בין החיים, וביחד עם חבריו מנגנים רוק'נרול שנדמה כי כבר חלף מן העולם. לאחת ההופעות שלהם, שהחלו להתמלא בהדרגה בעוד ועוד אנשים סקרנים, הגיע בחור בשם אורי בהט, בוגר בצלאל ובמאי צעיר שמיד נשבה במה שראה על הבמה, "מעבר לכל דבר אחר,התאהבתי בתופעה" הוא מספר "כלומר בפרפורמנס על הבמה, באופן שבו הם נראים, כמו כן גם במוזיקה.חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לעשות עליהם סרט מסוג אחר. פשוט ניגשתי אליהם, הצעתי להם. כמובן שהם סירבו בצורה חד משמעית, ומשם נותר לי רק לשכנע אותם".

» Final Stages - לכל הפרטים על הקרנת הסרט

וכיצד הם השתכנעו בסוף?

"ביקשתי להצטרף להופעה אחת בלבד, ודבר אחד הוביל לאחר. בשלב מסוים הראיתי להם חומרי גלם והצגתי את הגישה שלי כלפי האופן שאני רוצה לתעד אותם. ברמת  המוטיבציה וברמת הכוונות, הגישה הייתה שונה וייחודית, ואני חושב שקסמה להם שהעובדה שהם לא צריכים להתראיין ולהיות מושאים של עוד סרט דוקומנטרי נורמטיבי. אולי זה חלק מהעניין שהם לבסוף השתכנעו".

אז בהט לקח מצלמה והתחיל להתלוות ללהקה, תוך כדי שהוא מתעד כיצד היא הופכת לתופעה שכמעט לא הייתה כדוגמתה ברוק הישראלי - הופעות מפוצצות, חוזה בחברת סוני-קולומביה, סיבובי הופעות ופסטיבלים גדולים ברחבי העולם ("להיות עם אסף מופיע עם הלהקה אל מול 50 אלף איש  בפסטיבל בבייג'ין זו חוויה שלא אשכח הרבה זמן"), ומקץ תקופה מטורפת של עשייה מוזיקלית וטורים גלובליים שהגיעו לסיומם עם הכרזת הלהקה על הפסקת פעילותה, לקח בהט את כול החומרים שצילם במשך 3 שנים  ויצר את Final Stages, רוקומנטרי ישראלי ראשון מסוגו שעוקב אחרי מסעותיהם של אסף אבידן והמוג'וז ברחבי העולם, ולדברי בהט "מספר את הסיפור של חבורה של אנשים שרודפת אחרי חלום, ובעצם מראה עד כמה זה לא פשוט כמו שזה נשמע או נראה".

אז איך מסכמים הרפתקה כזאת?

"כהרפתקה - מתישה, מאוד. למדתי על בשרי, כמו הרבה דברים בחיים, שחיי הרוקנרול נראים מבחוץ אולי קצת זוהרים, אבל אחרי שאתה מצטרף לחוויה, אתה מבין שזו עבודה קשה כמו כל עבודה אחרת, ואתה מבין שאלו אנשים שנותנים את כל כולם על מנת להגשים את החלומות שלהם."

איך דוחסים כל כך הרבה חומר לכדי סרט של כ-50 דקות? זה חתיכת פילטר להעביר על שלוש שנים של צילומים.

"היה חשוב לשמור על מינון מאוד עדין בין מה שאנחנו רצינו להציג לבין מה שרצינו להשמיע. מצד שני גם לא רצינו לגרום לתחושה של "עודפות". בסופו של דבר הסרט מדמה הרגשה של טור, וזוהי הרגשה לא פשוטה. לא בטוח שאחרי יותר משעה אנשים היו ממשיכים למצוא עניין. רק אחרי הרבה בדיקות והרבה ניסיונות עם חומרי הגלם, הבנו ש-50 דקות הוא האורך הנכון כדי לשמור על הבאלאנס הנכון. אין ראיונות, ואין הרבה טקסט בסרט, שנוטה יותר לכיוון יותר מוזיקלי ואקספרימנטאלי. נקודת המוצא שלנו הייתה בעצם לייצר מעיין התאמה ויזואלית למוזיקה של הלהקה. המוזיקה וההופעה החיה היו אלה שיצרו את המוטיבציה הראשונית לעשיית הסרט, אז היה חשוב לנו לאורך כל הדרך לשמור על זה כ-העניין העיקרי, ולנסות פחות להתייחס לתפל".

שאבת השראה מרוקומנטרים אחרים בעת עשיית הסרט?

"המון מחו"ל. הסרט בא בתוך קונטקסט של עשייה רוקומנטרית רבת שנים מחו"ל, כמו Meeting  People Is Easy של רדיוהד, ו-Bird On A wire  של לאונרד כהן. כל להקה שמכבדת את עצמה דואגת שיהיה דוקומנטריסט בסביבה שיתעד ויספר להם איך הם נראים. וזה משהו לדעתי קצת לא קורה מספיק בארץ. בהרבה מהמקרים אין מספיק הזדמנויות טובות גם. אני חושב שאסף אבידן והמוג'וז היו מספיק אמיצים לעשות את זה וגם הכירו בחשיבות של זה. אני חושב שזה צעד מאוד חשוב במסגרת פעילות של להקה, ואני חושב שאפשר ללמוד המון, ולא רק על מוזיקה."

אתה כבר בזמן הצילומים הבנת שהלהקה בדרך לפירוק?

"האמת שממש לא. אלה דברים שהבנו רק בזמן תהליך העריכה של הסרט, במהלכו החליטה הלהקה להפסיק את הפעילות שלה. הבנו שיש לנו פה מוצר שנכנס בקונטקסט של הסיפור כולו, ושיש לנו בעצם את ה-Final Stages, תרתי משמע: גם את השלבים האחרונים וגם את הבמות האחרונות עליהן הופיעה הלהקה. מכאן גם החיבור לשם, ומכאן גם הסרט מקבל הרבה מאוד מהכוח שלו בעיניי".

ובאיזה שלב הבנת שהסרט הזה הולך בעצם להתמקד בהתפוגגות של ההרכב מאשר בפועלם ובהצלחה שלהם בחו"ל?

"אסף ציטט במהלך הסרט את לאונרד כהן ואמר שמבחינתו הצלחה היא הישרדות. ההישרדות שלך בתור אמן מופיע היא לגמרי לא עניין של מה בכך. אם נשארת על הרגליים במשך שנים רבות, הדבר בפני עצמו הוא הצלחה. ברגע שהבנתי שהלהקה לא הולכת להישאר ביחד, מתוקף העובדה שתיעדתי את השנים האחרונות שלהם, הבנתי שבתוך החומרים מסתתרות חלק מהסיבות ל-למה מאוד קשה להמשיך להיות להקה. זה לא אומר שיש שם וויכוחים או חילוקי דעות, כי הלהקה פעלה בהרמוניה דיי מושלמת. אבל החיים האלה הם חיים קשים, של המון וויתורים ואני חושב שבסרט אפשר לקבל טיפה מהעניין הזה".

חברי הלהקה צפו כבר בסרט?  איך הם הגיבו?

"הם צפו ואני חושב שהם דווקא אהבו מאוד את מה שראו, למרות שזאת חוויה מאוד לא פשוטה עבורם. שכל סרט מכל סוג שהוא שמתעד אותם אינו פשוט לצפייה, כי ברגע שדוחסים את שלוש השנים האחרונות שלך לכדי 50 דקות ומראים לך את זה, אתה פתאום מגלה מקומות וסיטואציות ששכחת שהיית בהן, שזו חוויה מוזרה בפני עצמה. מעבר לזה, הקונטקסט של פירוק הלהקה לא הופך את החוויה ליותר פשוטה. אבל הם אנשים מאוד בוגרים ומאוד מפרגנים, וגם אמנים בפני עצמם שידעו איפה החיים נגמרים ואיפה מתחילה האומנות, כך שהם מאוד פרגנו לסרט".

אסף אבידן מוציא בקרוב אלבום סולו, רן ניר כבר השיק תקליט תחת הפרויקט L.F.N.T, ומנגן עם שני חברי המוג'וז, רועי פלד ויוני שלג בהרכב The Wrong Demons. מהן התחושות שלך עכשיו כשהסרט יוצא, דווקא בתקופה שבה כל אחד מחברי הלהקה נמצא בעיצומם של פרויקטים חדשים משלהם?

"זה נפלא. זאת כמו לשים אצבע על ציר הזמן, ולסמן את חמש השנים האחרונות המדהימות שהיו מנת חלקה של להקה שהגיע למקומות שלא הרבה אומנים ישראלים דרכו בהם, עם חוזים גדולים, במות עצומות, הופעות בכל מיני מקומות שונים ומשונים בעולם. אני חושב שלקראת ההתחלות החדשות שלהם, אפשר להסתכל אחורה ולהעריך מאוד את מה שהם עשו. אני אישית הייתי מאוד שמח להיות אחת מהדמויות בסרט הזה".

» Final Stages - לכל הפרטים על הקרנת הסרט

תגובות