מגזין

דבר המערכת

ביבי וברק נותנים לנו את כל הסיבות לפחד, מד מן סוגרת עונה חמישית ומוצלחת מכולן, וידיעות אחרונות חובטים עם גלעד שליט בגופה המרוטשת של העיתונאות

מאת קול הקמפוס. 15-06-2012

 

טרגדיה יוונית. נתניהו וברקטרגדיה יוונית. נתניהו וברק

אנחנו צרכנים כבדים במיוחד של כל הקשור לעולם התקשורת. מודים. בכדי להפוך את ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו לתוצאה חיובית, החלטנו לשתף אתכם בכל מה שעניין/ריגש/הצחיק או הכעיס אותנו במהלך השבוע.

 

כל הסיבות לפחד

אתם אולי תקראו לי נאיבי, אבל עם פרסום הדו"ח החמור של מבקר המדינה על אירועי המרמרה, הייתי מצפה מראש הממשלה שיכנס מסיבת עיתונאים ויודה בפה מלא- "טעיתי. לא ככה אמורות להתקבל החלטות בדרג המדיני. אני עומד בראש המדינה ולכן אני לוקח על עצמי אחריות." כן, תמים מדי מצידי, אני יודע,כי במקום להראות סוג כלשהוא של יושר או הגינות כלפי הציבור, משרדו פרסם הודעה לקונית לתקשורת בלי שום התייחסות לממצאים נקודתיים של המבקר, זאת ועוד שנזקפת לזכותו של נתניהו כי "מצבנו הביטחוני חסר תקדים". אך לאור המסקנות של המבקר, אני תוהה לעצמי שאם מנהיגים כאלה, מי צריך בעצם אויבים?

קרוב לוודאי שביבי וברק ינסו לטאטא את הדו"ח הזה מסדר היום הציבורי , ביחד עם לא מעט מחדלים של הצמד-חמד, ביחד ולחוד, הרי למי זמן להתעסק בכמה גופות של טורקים כשיש לנו את איראן על הראש. אבל עיון קצר במסקנות הדו"ח מגלות התנהלות שערורייתית שמזכירה קומדיה של טעויות במקרה הטוב וטרגדיה יוונית במקרה הרע-  יש לכם קבלות החלטות לקויה, הפרת נהלים מקובלים, מועצה לביטחון לאומי שלא תפקדה בשל חוסר שת"פ מצד ראש הממשלה ושר ביטחון שלא רואה ממטר את  השר לעניינים אסטרטגיים ומסרב לשתף אותו בדיונים; אתה יודע אהוד, גם בוגי היה רמטכ"ל פעם. זה שהוא לא נלחם במחבלים עם שמלה כמוך, לא אומר שהוא יודע פחות כיצד לפעול נגד גורמים עוינים.

בשורה התחתונה, ממכלול שרי הממשלה, היועצים, הקצינים, קבלת ההחלטות מתקבלת על ידי שני אנשים בלבד, ואם הם לא מצליחים להתנהל מול משט עם חמושים במחבטים ושרשראות, איך הם יוכלו להתנהל בזמן מלחמה? אני לא יודע אם שמתם לב, אבל עם מלחמת אזרחים בסוריה, עלייתם של גורמים קיצוניים במצרים,  ופרסי קטן שמכין פצצה גדולה, אנחנו רחוקים מרחק ניצוץ אחד  ממצב שבו כל התרחישים הגרועים ביותר עלי אדמות יתגשמו, ואנחנו ניאלץ לשים את מבטחינו בשני אנשים שלטענת ראש השב"כ לשעבר, מקבלים החלטות "מתחושות משיחיות".  "חסר תקדים" מגדיר נתניהו את ביטחוננו, אבל האמת היא שאנחנו צריכים למצוא סיבות לדאגה ולפחד דווקא מהאנשים שאחראים על הביטחון שלנו. (בן אליעד) 

מד מן הופכת ממצוינת למבריקה

13 שבועות של שברון לב מתמשך הגיעו לקיצם, ואיתם העונה החמישית של מד מן. קולות מאוכזבים רבים נשמעו לאורך העונה, כשבראשם הטענה המבלבלת שהסדרה אימצה לעצמה עלילה, שהיא קלילה ותקשורתית יותר, שהיא כיפית ומצחיקה. מובן מדוע כל מי שהתרגל לאיטיות המשתקת של הסדרה, לשכבות האין סופיות והרמזים האינטרטקסטואלים שבה, הופתע לפתע לגלות מעט יותר מוזיקה, צבע ותשוקה על המסך. אבל בעיני, כל מי שרואה את השינוי הזה כשלילי, מפספס את המהות העמוקה ביותר של הסדרה- לשקף את התהליכים החברתיים ואת הלך הרוח של שנות ה-60. נדמה שהסדרה מצליחה כל כך להתכתב עם החיים שלנו, להעלות נושאים שעדיין רלוונטיים לימינו, ששכחנו שהיא תקופתית. אסתכן בנידוי ואגיד שבעיני, זאת הייתה העונה המוצלחת ביותר של הסדרה. היא הציגה שינוי משמעותי בדרך בה עלינו להתבונן על הדמויות המופיעות בה, רגעים בלתי נשכחים ועליית מדרגה משמעותית בכל הנוגע לעבודת הארט בסדרה.

דווקא פרק סיום העונה, שיחק לידי המתנגדים והציג אפס אירועים משמעותיים שמטרתם לבנות מתח לקראת העונה הבאה. לא ברור אם זו עוד בחירה אמיצה מיני רבות של יוצר הסדרה, או יהירות (מוצדקת, ככל הנראה) שבבסיסה הידיעה שכולנו כבר קהל שבוי. הפינאלה, מדהים ביופיו ועשוי באופן מושלם, בהתאם לפרקים אותם מביים מת'יו ווינר, הזכיר לי את התפיסה שעומדת בבסיס הסדרה- האדם הוא רע מטבעו. סגירת המעגל אליה הגיע דון בסוף הפרק, מבהירה לנו שככל הנראה, אנשים לא באמת מסוגלים להשתנות, הם רק מארגנים מחדש את התכונות השליליות שלהם. (חולית בלאו)

ידיעות אחרונות בועטים לעיתונאות בראש

זה לא היה שבוע גדול לעיתונות הספורט בישראל. הוא התחיל בטור פרשנות של שלמה שרף למשחק כדורגל שהוא מעולם לא ראה והסתיים במינויו המתוקשר של גלעד שליט לכתב ספורט ב"ידיעות אחרונות". הפרשייה העגומה של שלמה שרף הסתיימה בהשעייה עצמית עד תום טורניר היורו (עונש מביך בדיוק כמו להעמיד את עצמו בפינה או למנוע מעצמו לצפות בטלוויזיה שבוע). "ישראל היום", העיתון בו כותב שרף, קיבל את העונש שקבע שרף ובכך השתיק את הפרשה שנולדה כפוסט בפייסבוק, בו נראה שרף בהופעה של שלמה ארצי בזמן שבו התקיים המשחק. מביך? כן, אבל זה עוד כלום.

מאוחר יותר השבוע נתבשרנו שגלעד שליט יתחיל לכתוב טור בנושאי כדורסל במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות". מיותר מאד לציין שהעיתון של המדינה מאד מבסוט לאמץ לשורותיו של הילד של המדינה, אחד הנושאים האחרונים שעוד קרובים להיות קונצנזוס. ייתכן מאד שגלעד הוא בעל ידע אדיר בכל הנוגע לספורט ובעיקר לכדורסל, ייתכן מאד שיש לו כשרון כתיבה עצום והוא יהפוך לעיתונאי ספורט מהשורה הראשונה, אבל כל זה נעלם ברעש היחצ"ני שמייצר סביבו ידיעות. שם לא חוגגים את החתמתו של עיתונאי ספורט איכותי, כזה שיוסיף לעיתון ולפרופסיה יוקרה, אלא חוגגים את ההחתמה. בנבחרת של ידיעות, שמכילה פחות ופחות עיתונאים ראויים, יש עוד ידוען, עוד שם שיעזור למכור את העיתון. ואם לא מעניין אתכם לקרוא מה שיש לו לומר על כדורסל בוודאי תשמחו לקרוא על התקופה שלו בשבי החמאס, על איך הספורט הציל את נפשו המעונה, ועל חזרתו לחיים בישראל. כל זאת ועוד בכתבה החגיגית והמורחבת במוסף השבת שלנו!

כשהממשלה מסרסת את מוסד העיתונות כולנו זועקים. כש"העיתון של המדינה" עושה את זה, זו יריקה בפנים של העיתונות וצעד נוסף בהתקרבות שלה אל תעשיית הבידור. אבל זה עובר בשקט, בעיקר בזכות (או אולי בגלל?) גלעד. הילד של כולנו שהפך לנער פוסטר, וגויס מחדש, הפעם כדי למכור מנויים. (סער גמזו)

תגובות