מגזין

האלכימאי

הדר "דירי" זילברשטיין רקחה עבורכם את ההכנה המושלמת לתקלוט של מיסטר סקראף. בואו לטעום מהסירים של שף הביטים

מאת הדר זילברשטיין. 14-06-2012

תגיות: MR. SCRUFF

 

צילום: Debbie McCuishצילום: Debbie McCuish

אנדי קרתי הוא לא רק די ג'יי מחונן ושף ביטים חריף. קרתי הוא גם אומן אנימציה מפוצץ הומור עצמי, וכזה שיודע לעשות טוב לסביבה שלו.
עם חולשה ידועה לתה ולכל מה שקשור לים ודגים, יגיע היום (חמישי),סוף סוף הנינג'ה טיון מיסטר סרקאף לתת בנו סט ארוך שמייח מבית היוצר הגרובי עד מאד שלו, על בימת הבלוק. לכבוד המאורע המרגש והמוזיקלי כל כך, אספתי כאן כמה מיצירותיו ב-15 השנים האחרונות, שבטוח יעשו לכם טוב על הנשמה, ומקווה שגם יעשו לכם קצת חשק לבוא לנענע בחמישי.

 

 

חייבים להתחיל עם Jazz Potato, שהוא קטע מתוך אלבום הסטודיו הראשון של המיסטר, שראה אור  בשנת 1997, עוד לפני שהפך רישמית לנינג'ה טיון. האלבום הזה מציג באופן די מובהק את הכמיהה והאובססיה החיננית של סקראף לחיי המים והים, והוא השתמש בו רבות בקטעים מתוך הקלטות סיפורי מצולות וטבע לילדים על מנת ליצור סיפורים מצחיקים והזויים חדשים. 
הקטע הזה ממחיש בצורה מעולה עד כמה סקראף משתמש בג'אז ובשורשיו הקלאסים על מנת ליצור מוזיקה חיובית כל כך עליה הוא מלביש עוד ועוד שכבות, ושלא נדבר על הביט... אוי הביט...

 


ב 1999 שיחרר סקראף את האלבום הכפול  Keep It Steel Solid ובו קאברים לקלאסיקות ראגיי, היפ הופ, דיפ סול, פאנק ואיך לא, אלבום עמוס ביטים אלקטרוניים עמוקים. בין שיתופי הפעולה שעלו עלה הרכב סאונד סיסטם רגאיי מסקוטלנד בשם Mungos HiFi. התוצאה היא רגאיי מתמשך וביט נהדר ששומר על הביט חזק ויציב.

 

בשנת 2006 שיחרר סקראף אלבום כפול בשם Big Chill Classics, שכל כולו קאברים או גרסאות נוגות ופחות קצביות ממה שהתרגלנו לשמוע ממנו עד כה. עמוס וחמוש בשלל הז'אנרים השחרחרים, החמים והוותיקים, אשר עוברים אחד אחד תחת טיפולו המסור של סקראף, ויחד הופכים איכשהוא לצ'יל אאוט, שהיא כבר לא מילה גסה.
 Everybody Loves the Sunshine, הוא במקור של רוי איירס, וכאן בביצוע של די'אנג'לו, ארוז בחיוך ואריזה יפה:

 

ב 2008 יצא האלבום האגדי Nings Tuna. כבר בתחילת ההאזנה בוקע מתוכו שיר מספר שתיים Music Takes Me Up, בו חבר סקראף לדיוות הסול הגדולה אליס ראסל. במתכוון או שלא, הקטע הזה, על מילותיו ושכבותיו המוזיקליות הרבות מסכם בצורה שלמה למדי את חוודת היצירה של סקראף מתחילת דרכו אי שם בסוף שנות התשעים, ועד היום. השיר הזה הוא כנראה השילוב המושלם בין מוזיקה אלקטרונית ובלוז נשי, וסקראף הצליח לדעתי דרכו להגיע ממש לקדמת המוזיקה, ולאו דווקא עם הסאונד פופי מתקתק ששולט במצעדים.

 

עוד מאותו אלבום, Hairy Bumpercress, קטע שכולו אינסטרומנטלי, אולי קצת יותר רקיד מקודמיו. סוחף משניותיו הראשונות כמו מזמין אותך להיסחף לעולם החייכני ועם זאת הרציני והמתכוון כל כך של הנינג'ה טונה סקראף. הקטע הזה בעיני הוא אחד האוניברסליים, במובן הפשוט שיכול לבוא טוב בכל שעה ביום ולמשוך לכיוונים הנכונים, גם בלופים.

 

ב2011 שיחרר סקראף ב "12 את הסינגל  Feel It שהוא טרק אפוף אדי דיסקו נושן, כזה שמשלב בצורה נינוחה גם סוגשל לאונג'- דאנס ואלקטרו ג'אז כמעט היפנוטי:

 

ואיך אפשר בלי Get A Move On, שהוא ללא ספק הקטע המוכר ביותר של המיסטר, ואולי כבר הפך לסימן ההכר שלו. מוזיקה חיובית, מדגדגת, שמתכתבת דיי הרבה עם ג'אז, פאנק, סול והיפ הופ. יחד עם הרכב הטריפ הופ Fingathing הם מסמפלים בו את מונדוג האגדי.

 

ולסיום סיומת, על מנת להבהיר קצת טוב יותר את אובססית דגים-ים-יבשה של סקראף. כמעט בכל אלבום סטודיו רישמי ששיחרר עד היום יש קטע אחד לפחות שמתייחב לים מים או דגים. אז הנה לפניכם, מתוך האלבום שהפך את סקראף ב 1999 לנינג'ה טיון רשמי Keep It Unrel, זהו הקטע הגרובי והזורם כל כך, Fish:

 

אז אני מודה, היה מאד קשה לבחור 8 קטעים של מיסטר סקראף בלבד שיכנסו לכאן. ניסיתי לגרום לחשק שלכם לעלות מעלה, ולצוואר שלכם לזוז בעקביות, גם אם הגבה עלתה מדי פעם כשהתחלפו הניחוחות. מה שבטוח הוא שהדי ג'יי הזה הוא אחד הטובים שאני מכירה, ושחיכיתי המון זמן לראות אותו לייב מול הפרצוף ההמום והמלא נשמה שלי, ועוד במרתון סט.

תגובות