מגזין

תורת החיבור

עדית אזולאי תפסה את אופיר טובול, האיש מאחוריי "קפה גיברלטר" וערביי "גלוקאלי" לשיחה, כדי לשמוע איך מחברים את המקומי לעולמי ונשארים בחיים

מאת עדית אזולאי. 24-05-2012

תגיות: אופיר טובול, קפה גיברלטר, עומרי מור, קרימינל פרוג'קט, דאם, אילנה אליה, אבטה בריהון

 

ההרכב Damההרכב Dam

אופיר טובול, המפיק והמנהל המוזיקלי של "גלוקאלי" הוא איש עם שליחות. הוא איש עם אג'נדה. הוא איש עם חזון. "לשמוע רק מוזיקה אמריקאית ובריטית זה כמו לאכול את אותה ארוחה כל יום לשארית חייך", אמר דיוויד ביירן מהטוקינג הדס, ונראה שטובול, סטודנט למשפטים ומייסד בלוג-המוזיקה המרתק "קפה גיברלטר", אוהב לפתוח שולחן ולהערים עליו מכל טוב הארץ: היפ-הופ בערבית, מוזיקה כורדית עממית, קברט רוסי חצוף וג'אז אתיופי כובש – כולם יעלו מחר על במת הבארבי ויפתחו לכם את הראש לאופקים חדשים, לעתיד טוב יותר. למי שמאמין בכוחה של המוזיקה לחבר בין אנשים ולשנות את העולם, זאת ממש לא קלישאה.

"בעיקרון הצלילים היו בתוכי מאז ומעולם. אני ממשפחה מרוקאית מסורתית, מאשדוד, עיר רב תרבותית. בתיכון שמעתי דברים שחשבתי בזמנו שהם יותר "איכותיים": יענו אביב גפן, היהודים, מטאליקה. אחר כך, בתחילת הצבא, עברתי להאזין לרוק קלאסי ופרוגרסיב ואז איבדתי קייס עם 80 דיסקים מקוריים, עם כל הקלאסיקות האלה. ואז נפתח פרק חדש בחיי:
מוזיקה בלקנית, מרוקאית; יאיר דלאל, מוריס אל מדיוני, כל מה שבסביבה הזאת. זה היה בגיל 20, ומאז אני בחיפושי מוזיקה בלתי נגמרים".

המציאות שמגיעות בעקבות החיפושים האלה מוצאות את ביטויין בבלוג "קפה גיברלטר", שהקים טובול לפני כשנתיים, ובליין המסיבות "לסה-פסה" במילק, שמנגנים בו "מוזיקה ללא גבולות", כהגדרתו. "גלוקאלי", שהוא פורמט ייחודי של מופע, המאגד על אותה במה כמה וכמה מופעים שונים זה מזה ופחות מוכרים לקהל הרחב, החל את דרכו לפני כתשעה חודשים, בחגיגות השנה ל"קפה גיברלטר". "הערב הראשון", מעיד טובול, "לא היה הצלחה מסחרית גדולה, אבל השני כבר צבר לו קהל ומשך אליו סקרנים ושוחרי מוזיקה. זה לא אירוע משתלם מבחינה כלכלית. אני לא מכיר מפיק שהיה עושה כזה דבר בתל-אביב. במיוחד הערב הגלוקאלי של היום (חמישי, 24.5), עם האמנים ההארדקור שעומדים להופיע", אומר טובול.

הארדקור אינדיד. והנה כמה מילים על כל אחד מהכשרונות המפתיעים שיחרכו את במת הבארבי:

דאם, הרכב ההיפ-הופ הצעיר, המוכר בגלל שיר הפתיחה של "עבודה ערבית", צפוי לכבוש לו לא מעט מעריצים: שלושה אם.סיז, שרים בערבית, אנגלית ועברית, ופוקדים במות ברחבי העולם באופן תדיר. אחרי ההופעה ב"גלוקאלי" יצא ההרכב לטור באירופה ובארה"ב, לקידום האלבום החדש שלהם. האלבום הקודם, אם תהיתם, זכה לארבעה כוכבים בטיים מגזין. "אין תקלוט שלי שאני לא מנגן לפחות שיר אחד שלהם, לפעמים גם שלושה", אומר טובול. הוא נחשף אליהם לראשונה לפני כמה שנים ומאז עוקב אחריהם באדיקות.

אילנה אליה היא דיווה אמיתית. זמרת עם כריזמה ענקית, שעושה מוזיקה עשירה בקולות, בכלים, בצלילים. הסגנון הייחודי לה, מקורו במוזיקה כורדית עממית בתיבול השפעות מזרח תיכוניות. היא שרה על אהבות נכזבות וגעגועים, קינות, שירי ערש, יצירות דת וחול, גרוב כורדי עתיק והרבה שמחה. אילנה, ירושלמית במקור, התחילה את הקריירה שלה בגיל 37, איפשהו בסוף שנות השמונים. היא מופיעה בפסטיבלים שונים ברחבי העולם ועד כה הוציאה ארבעה אלבומים. על הבמה יופיעו איתה נגן סאז, בסיסט ושני פרקשניסטים, מה שאומר שתהיה שם הילולה רצינית. הנה דוגמית, שלא תשאיר אתכם על הכיסא:

קרימינל פרוג'קט הצליחו להפתיע אפילו את לונדון וקירשנבאום, כפי שתוכלו לראות בעצמכם. הם הרכב קברט רחוב חצוף, בסגנון הטייגר ליליז, שמתמחים בשירי ביבים, זונות ושיכורים, כדברי טובול. "הם מחפשים שירים מוכרים יותר ופחות, ונותנים להם עיבודים ופרשנויות ברוח התקופה. אני מאוד אוהב את האופן שבו הם מתייחסים לסטריאוטיפים על רוסים בארץ. לשמוע חבורת רוסים שרים את "שיר השיכור" של ג'ו עמר במבטא רוסי כבד, יש בזה משהו שפותח את הראש. הם מבצעים גם שירים בסגנון מיוחד של אסירים ברוסיה, מסתבר שיש דבר כזה, וגם את סשה ארגוב, עם "הפרוצה החלוצה".

הקרימינל פרוג'קט פעילים כבר כמה שנים וניתן להוריד EP שלהם בסאונדקלאוד. עד כה הופיעו על במות קטנות ברחבי העיר וההופעה בברבי תהיה, ככל הנראה, הפעם הראשונה שבה הם מופיעים מול קהל רב. הסולנית, נדיה קוצ'ר, היא שחקנית וזמרת הורסת ביותר, לטענתו של טובול.

אבטה בריהון ועומרי מור, עם המופע Different Shades of Africa, הם בוודאי ההופעה הכי מסקרנת בערב הזה. מור הוא פסנתרן ג'אז מוכשר ביותר ובריהון הוא סקסופוניסט בופ וזמר בעל קול חודר, וביחד הם מנגנים תערובת נפלאה של ג'אז, מוזיקה אתיופית, אנדלוסית, צפון אפריקאית ואפרו-קובאנית. האזנה אחת מספיקה בשביל להבין שמה שהם עושים רחוק מלהיות שגרתי. " עומרי מור הוא פסנתרן ג'אז מחונן, שהיופי אצלו זה שהוא לא תקוע בג'אז, אלא סופג עוד השפעות ויורד לעומק של עוד סגנונות", אומר טובול. "אבטה בריהון הוא סקסופוניסט סטייל קולטריין, והשירה שלו מדהימה. הוא זמר נשמה מטורף. בלוז במובן האמיתי והעמוק של המילה". אחרי שכבשו את במות קמרון, הגיע תורה של במת הברבי להיענות ליופי הזה:

האמנים שיופיעו בערב הזה שונים מאוד בסגנון המוזיקלי שלהם, במורשת המוזיקלית, במטען הרגשי שהם מביאים איתם. כל אחד מהם פורט על סולמות אחרים של הלב והמיינד. מה משך לחבר את כל האמנים האלה על אותה במה?

"הערבים האלה תמיד מגוונים ותמיד מלאי השפעות. בערב הקודם עלו, זה אחר זה, אוי דיוויז'ן ולהקה של סוקוס אפריקאי. היה טירוף. אני שואף להביא בערב אחד מגוון מאוד רחב של רגשות ואווירות שונות, לפתוח את הראש ואת הלב לדברים היפים שנעשים פה. הסדר של ההופעות יהיה בנוי נכון והדרגתי, כשאבטה ועומרי יעלו ראשונים, יבנו את האווירה, ומשם נמשיך הלאה. כל הופעה צפויה להימשך 40 דקות בערך".

טובול מבקש להדגיש, שלערבים האלה יש גם משמעות חברתית: "זה בעצם המשך ישיר של מה שאנחנו מנסים לעשות ב'בקפה גיברלטר'. כלומר, לשבור את החומות שמפרידות בין אנשים וקבוצות בחברה שלנו. זאת אולי בועה אוטופית, אבל יש לזה הדים. לדעתי המוזיקה הזאת אמורה להיות המיינסטרים פה בארץ. זה הרי לא אינדי."

אז מה זה כן?

"גלוקאלי".

עמוד האירוע בפייסבוק

תגובות