מגזין

קסם אל מדיוני

בהופעתו של מוריס אל מדיוני התגלה פסנתרן צנוע ומרגש, מלווה בכשרונות מקומיים מרשימים ביותר

מאת עדית אזולאי. 23-05-2012

תגיות: מוריס אל מדיוני, עדית אזולאי, דיאלנא, יוחאי כהן, הלל אמסלם, חנן קדוש

 

עדיין לא ברור לי אם הקהל שגדש אמש את אולם "לולה" בצוותא היה שבוי מראש או נכבש לנוכח קסמו של מדיוני. האמת? אני התענגתי רק מלהביט על הקהל הזה - מעונב, מבוגר, לבנבן משהו - ולחלוק עם עצמי איזה הרהור או שניים על חתונות מרוקאיות (ונכחתי בלא מעט כאלה, מתוקף מוצאי), שהן ההביטאט הטבעי, לכאורה, למוזיקה המדיונית. הקהל הזה הרעיף הרבה מאוד אהבה על מדיוני, כובש את ליבו ומחזיר לו באותו מטבע של קסם. 

את ההופעה פתח ההרכב "דיאלנא" בשתי מקאמות אינסטרומנטליות. חייבת להודות, שאני לא באמת יודעת אם יש דבר כזה, "מקאמה אינסטרומנטלית", אבל יש דבר כזה שנקרא מקאם, ואם תציצו בויקיפדיה תקבלו מושג לא רע בכלל לגביו. לטובת העצלנים, הנה ציטוט: "המוזיקה המזרחית שמה דגש על הקשר בין המקאם בו משתמשים לבין החוויה וההרגשה שהוא גורם לשומע, כאשר לכל מקאם ישנה הייחודיות שלו. בין הרגשות שנהוג לייחס למקאמים: עצב, יגון, שמחה, געגוע, גאווה, אהבה וכו". את כל טווח הרגשות הזה הצליחו דיאלנא - קונטראבאס, כינור, עוד ופרקשנס - לדחוס לתוך המוזיקה שלהם, במקצוענות ורגישות ראויה לשמה. ואני לא היחידה שחושבת ככה. 
מוריס אל מדיוני עלה לבמה אחרי הקטע השני, וקשה שלא לציין את המחשבה הראשונה העוברת בראש למראהו: סבא חביב. ממש ככה. הוא עולה לבמה, סוקר את הקהל, וכולו משדר רוגע ונעימות. הקהל, כבר אמרנו, מתרגש. מדיוני, מצידו, מתיישב ליד הפסנתר.
הוא פתח בשני קטעים אנדלוסיים ארוכים, אחד של רבי מאיר ואחד שלו עצמו. כבר בקטע הראשון הוא שלח מבטים מתמוגגים אל עבר הנגנים שליוו אותו. קשה היה שלא לראות שגם הוא, ממש כמוני, חושב שהם מקצוענים לעילא ולעילא. כשיוחאי כהן, הפרקשניסט הצעיר והמוכשר עד מאוד עלה גם הוא לבמה, נדמה היה שלמוזיקה נוסף עוד גוון, שעזר לה להמריא. יוחאי כהן הוא כישרון גדול, בעיני, ובכל פעם שאני שומעת אותו מנגן - בג'אמים חופשיים ב"אזור" או בהופעות של אמנים כדוגמת רביד כחלני ואחרים - אני מתמוגגת לנוכח היכולת שלו להקשיב לנגנים האחרים ולתבל את המוזיקה בסגנון הייחודי שלו, להרים אותה עוד קצת למעלה. 

ככה זה נראה בביקורו הקודם בארץ, כשאל מדיוני ביקר באולפנים שלנו:

 
בשלב הזה מדיוני גם פתח את המיקרופון ושר בצרפתית ובמרוקאית. או שמא אלג'יראית. זה נשמע מאוד דומה לשפה שאבא שלי מדבר בה, ככה שיש לי יסוד סביר להניח שזאת בכל זאת מרוקאית. מדיוני, אגב, הוא לא זמר גדול; זמרים אחרים מבצעים את המוזיקה שלו בעצמה רבה יותר, אבל נדמה שהוא היחיד שמבצע אותה בחמימות ביתית שכזאת. "אהלן וסהלן", שמוכר לכולם מהביצוע של להקת שפתיים, סחט מהקהל מחיאות כפיים סוערות ובוצע באופן מאופק יחסית, שהתאים עד מאוד לערב, שאפשר להגדיר כקונצרטי. בנקודה הזאת מדיוני כבר לא התאפק ואמר, בעברית רצוצה וכובשת ("העברית שלי לא עשיר, עני"), שהנגנים שאיתו על הבמה הם זהב. זהב. שאם היו נותנים לו את כל הנגנים בעולם לנגן איתם - הוא היה בוחר באלה. מדובר באמן שראה לא מעט במות בחייו, והחבר'ה של "דיאלנא" חייכו בצניעות והמשיכו לתת לו ליווי מושלם. 
מדיוני הוא פסנתרן רגיש מאוד ומיומן מאוד, אבל - ויש כאן אבל - נדמה שהמוזיקה שלו חסרה דרמה, והמחסור הזה נובע מהיעדרו של שקט. במוזיקאית קוראים לשקט הזה "פיאנו" ו"פיאניסימו" ונדמה, ששניהם חסרים בנגינתו של מדיוני. החוסר הזה בשקט, בעלייה הדרגתית אל המצו-פורטה והפורטיסימו, הופך אותה, לעיתים, לפלקטית וחסרת עומק. לדעתו של זה שחבר אלי להופעה, הנגינה של מדיוני נשמעת כאילו הוא מנגן על עוד - אבל על פסנתר. ואכן, כשהבטתי בויקיפדיה היום, על מנת לדלות פרטים מכוננים אודות מדיוני, לא יכולתי שלא לחייך למקרא השורות הבאות: "אל מדיוני נולד בשנת 1928 בעיר אוראן שלחופי אלג'יריה. בגיל 9 גילה בבית פסנתר חלוד שאותו קנה אחיו בשוק הפשפשים והחל ללמד את עצמו לנגן בו ללא מורה. כתוצאה, נגינתו נותרה דומה לעתים לפריטה על עוד". בינגו!
שני רגעי שיא היו להופעה הזאת, בזה אחר זה: קטע אחד היה דיאלוג מופלא בין הפסנתר של מדיוני לפרקשנס של הלל אמסלם מ"דיאלנא" ויוחאי כהן (ששוב, הפליא לתת מכותיו על הבונגוס). הקטע השני, "זידאן" שמו, נתן את מלוא הבמה לקול הפעמונים של העודאי חנן קדוש. הבחור ב א מ ת יודע לשיר ותענוג להקשיב לו. 

לסיום, קיבלנו את אחת הקלאסיקות שלו: "אני אוהב אותך", בביצוע מרתק ועשיר בפרטים והפתעות. סיום מוצלח להופעה, שברובה באמת היתה מוצלחת. כשהקהל עטף את מדיוני במחיאות כפיים ואף נעמד על רגליו, מדיוני, שוב בעברית רצוצה, קרא גם לנו "זהב" והבטיח לבוא לנגן לנו שוב "יותר משעה, יותר משעתיים". לכו לראות את מדיוני בהופעה הבאה שלו כאן. החיוך שלכם מובטח. 

הופעתו של מדיוני פתחה את פסטיבל "תרבות של שלום". 

תגובות