מגזין

איזה שירים נרצה לשמוע בהופעה של אוף מונטראול?

למדנו לצפות מהם לבלתי צפוי, אבל הכנו בכל זאת רשימת בקשות קצרה. ג'ורג', לטיפולך

מאת בן אליעד. 06-05-2012

תגיות: of Montreal

 

צפו לבלתי צפויצפו לבלתי צפוי

אני חושב שמתוך מכלול הדברים שנכתבו על אוף מונטריאול, אפשר לתמצת את כל מה שנאמר עליהם במשפט אחד - Except The Unexpected.16 שנה עברו מאז שקווין בארנס הקים את להקתו, הנקראת על שם בחורה ממונטריאול שזרקה אותו, כחלק מהקולקטיב המוזיקלי האדיר אלפנט 6. ומכל ההרכבים המצוינים שפעלו תחתיו, המעבדה הפסיכדלית של בארנס היא אחת מהייחודיים שביניהם.

» אוף מונטריאול בישראל - לכל הפרטים

11 אלבומים הוציאו אוף מונטריאול, כשאריך הנגן האחרון שלהם, Paralytic Stalks, יצא בתחילת השנה. כל אלבום היא הרפתקה בפני עצמה , שנעה על פני מגוון בלתי נתפס של ז'אנרים- פופ, רוק, גרוב, דיסקו, גלאם ניאו-פסיכדליה,אפרו-ביט, אלקטרוניקה, אקספרימנטלי  יש פה הכול מכול עבור כולם; אתה לוחץ פליי ואתה לא יודע כיצד זה ייגמר. הכול בניצוחו התיאטרלי (יש יאמרו לפעמים, תיאטרלי מדי) של בארנס, הסולן, כותב הטקסטים, הרוח החיה והיצירתית שמאחורי הקרקס המוזיקלי שהפך לשם דבר באינדי העולמי. יוצר אקסצנטרי שבכל תקליט ממציא את עצמו מחדש. אחד שיכול מצד אחד לפנק את ילדי האינדי בממתקים קצביים שיעמידו אותם על הרגליים, ומצד שני לחשוף בפנינו את הקרביים שלו עם טקסטים שיותירו צביטה בלב.

מחר, בארנס יעלה ביחד עם להקתו ועם דמות האלטר-אגו שלו ג'ורג' פרוט, להופעה על בימת מועדון הבארבי, לערב שבו יצבעו לנו את הלילה בשלל צבעי הקשת. לרגל אותה הופעה חד-פעמית. הנה כמה שירים אהובים עליי שהייתי מאוד שמח לשמוע בהופעה. ג'ורג', לטיפולך:

Fun Loving Nun– The Gay Parade (1999)

תנסו אתם לגרד את החיוך הדבילי מהפרצוף שלהם אחרי שתאזינו לשיר הזה, מתוך אלבום שהוא כולו הצדעה גדולה לימי הזוהר של הפופ הפסיכדלי ושל הרכבים כמו הביץ' בויז והקינקס .נשמע ומרגיש כאילו נשלף מתוך קפסולת הזמן של 1966.

Penelope - Coquelicot Asleep in the Poppies: A Variety of Whimsical Verse (2001) 

טקסט שמדלג מסיטואציה לסיטואציה, קשר שלא קיים בעליל בין ההתרחשויות, היגיון שהינו גדר המלצה בלבד, רצף זמן אקראי ולא מציאותי, מלודיות שמתחלפות כל 40 שניות בערך. מזכיר את החלומות הכי יפים שלי כשאני חולם בלילה.

Doing Nothing - Aldhils Arboretum (2002)

Aldhils Arboretum הוא אחד מהאלבומים הבודדים של אוף מונטריאול, שאין בהם סוג כלשהוא של קונספט או חוט מקשר בין השירים- בלי עלילה אחת גדולה, בלי שירים בעלי מכנה משותף, בלי פרסונות מופרעות או שיגיונות כאלה ואחרות של  ברנס.פשוט אסופה של שירי פופ טובים, חלקם מרקידים לאללה, עם  סאונד שפשוט זועק כמה ברנס חי ונושם את הביטלס. הנה החתיכה האהובה עליי מהתקליט- תקשיבו למילים ותראו איך הייאוש שלכם לפתע נהיה יותר נוח.

Disconnect the Dots - Satanic Panic in the Attic (2004) 

שיר שסימן ציון דרך משמעותי בסאונד של הלהקה; הרגע שבו ברנס גילה את הסינתיסייזר,נפנף לשלום אל מחוזות הסיקסטיז העליזים והכניס את אוף מונטריאול אל תוך עולם האלקטרוניקה ואל עבר הלא נודע. ואז הוא הוסיף קצת אסיד לעסק- יצא שלאגר של הרכב שהמציא את עצמו מחדש.

The Party's Crashing Us - Sunlandic Twins (2005)

אני לא איש של דיסקו, בלשון המעטה. אני גם אגדיל ואומר שאני לא רוקד כשאני עצוב, שזה בדרך כלל המצב הנתון ברוב ימות השנה. אבל כשמגיע לאוזניי הקטע הזה, עם הסינטיזריים המדליקים, ההרמוניות הווקאליות האדירות, הליין בס הגרובי, ובארנס ששר  I only feel alright when the vu’s flashing bombs going off in my head, I want to grab you want to scream at you no icing me down, הרגליים יתקשו להישאר אדישות.

The Past Is A Grotesque Animal - Hissing Fauna, Are You The Destroyer? (2007)  

Hissing Fauna, Are You The Destroyer? הוא אלבום קונספט אחד מני רבים של הלהקה, בה נחשפה לראשונה דמותו של ג'ורג' פרוט, אפרו-אמריקאי טרנסקסואל בשנות ה-40 לחייו (ממנו נשמע גם באלבום הבא של ההרכב  Skeletal Lamping מ-2008). הקטע הזה הוא למעשה נקודת התפנית בתקליט שבו ברנס עוטה על עצמו לראשונה את הפרסונה הגלאמית - 11 דקות של מערבולת יצרים ורגשות מודרניים. אם היו מבקשים ממני לבחור שיר אחד בלבד בזכותו אוף מונטריאול שבה אותי, אני ללא היסוס הייתי בוחר בשיר הזה.

Spiteful Intervention - Paralytic Stalks - 2012 

"זה פאקינג עצוב שאנחנו צריכים טרגדיה שתתרחש על מנת שנקבל פרספקטיבה חדשה על החיים שלנו". במשפט אחד, ללא מטאפורות וישר לפרצוף, בארנס הצליח להשכיח במידה מסוימת את האכזבה שהייתה לי מאלבומם הקודם False Friest, משנת 2010.Paralytic Stalks הוא אולי האלבום האישי ביותר של בארנס מזה שנים, בלי פרסונות, בלי דאווינים; טקסטים מלאי שנאה עצמית, תסכול, כאב, נקמה, כמו טיהור ארוך וקשה מנשוא ממנו יגיע לגאולה. אך במקביל  עדיין נשמעת הסקרנות מצידו לחפור במחוזות מוזיקליים בהם טרם ביקר, כולל נגיעה לראשונה במוזיקה קלאסית מודרנית.  ביום שני תינתן לנו הזדמנות לראות  איך כל  הטירוף הזה הזה נראה על הבמה. אנחנו יודעים  פחות או יותר איך זה יתחיל, אבל איך זה ייגמר? אללה איסתור.

תגובות