מגזין

דבר המערכת

טור מערכתי שבועי חדש. השבוע: מחשבות על עונת הכדורגל הישראלי ועל הדרך בה אנו זוכרים את השואה

מאת קול הקמפוס. 13-04-2012

תגיות: שישי, דעה, דעות, סוף שבוע, מערכת

 

לא רגועים: אוהדי כדורגללא רגועים: אוהדי כדורגל

אנחנו צרכנים כבדים במיוחד של כל הקשור לעולם התקשורת. מודים. בכדי להפוך את ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו לתוצאה חיובית, החלטנו לשתף אתכם בכל מה שעניין/ריגש/הצחיק או הכעיס אותנו במהלך השבוע.

סוף לסיפור
עונת 2011-12 של הכדורגל הישראלי עומדת בפני סיום. משהו במשפט הזה, שלפחות מבחינה תחבירית ועובדתית הוא נכון, פשוט לא מסתדר. מה היה בעונה הזה שאפשר לקרוא לו כדורגל? מה נזכור מהעונה הזו? את ההתפרעות המכוערת של אוהדי בית"ר בקניון מלחה? את הקטטה בסיום המשחק בין מכבי פ"ת והפועל חיפה? את אוהדי הפועל משליכים מכל הבא ליד למגרש בסיום הדרבי? את הנהמות הגזעניות ביציעים? את ניסיונות הדה-לגיטימציה שעושים לבעלי המועדונים? את הכישלונות של הנבחרת? את התצוגות המביכות במגרשים? את האינטריגות והלכלוכים? את הדיונים בבתי הדין המשמעתיים? את משחקי הרדיוס? את הפחתת הנקודות? את הרחקת השחקנים? את רימוני ההלם שהושלכו? את האלימות האין סופית שהיא מנת חלקם של אוהדי כל הקבוצות? את חוסר היכולת להעמיד שחקן ראוי אחד ברמה בינלאומית? זה מה שיש לזכור מהעונה הזו?          

אז נכון, עירוני קריית שמונה לקחה אליפות היסטורית ורן בן שמעון רשם לזכותו הישג מקצועי משמעותי. זה בטח לא בגלל שקריית שמונה היא קבוצה מצוינת, כמו בגלל ששאר הקבוצות (כולל "המועדונים הגדולים") הם פשוט קטסטרופה בלתי נסלחת. מה שקורה אצלנו במגרשים לא ראוי בכלל להיקרא כדורגל. היכולות של השחקנים לא מתעלות בהרבה מעל הכדורגל שאתם משחקים בשכונה, רמות הניהול והמקצועיות הן מהמביכות בעולם, המתקנים מתאימים יותר לעולם שלישי והמצב רק מוסיף להתדרדר. כדי להשאיר סיכוי לעונה הבאה להיות יותר מפח זבל, כדאי לנצל את הקיץ כדי לנקות את האורוות. לטפל במגרשים ובמתקנים, להנהיג תקנון משמעת קפדני ומחמיר, להרחיק את החוליגנים מהמגרשים, להחתים את השחקנים על חוזים ריאליים וללמד אותם פרק בהלכות אורח חיים ספורטיבי, לעזוב את מה שמסביב ולהתעסק בכדורגל. או שאפשר פשוט לשנות את הייעוד של ההתאחדות מכדורגל להיאבקות חופשית, ולתת לדברים להמשיך בכיוון הזה. לא נראה שמשפחת לוזון תשים לב לשינוי. (סער גמזו)

אבל מכובס

בערב יום רביעי יחלו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה-  דגלים ירדו לחצי התורן, תפילות "יזכור" ייקראו באירועים ברחבי המדינה, צפירות יקרעו את השמיים בזמן שאנחנו נעמוד דום, סרטים דוקומנטריים ועלילתיים העוסקים במלחמה ישודרו על מרקע הטלוויזיה שלנו. כל זאת על מנת שלא נשכח, ולא נסלח על ששה מליון יהודים שנטבחו ברחבי אירופה באחת התקופות האפלות שידעה ההיסטוריה של האנושות.

במבט לאחור על שטף הידיעות  שהציפו אותנו בשנה האחרונה על השימוש הבלתי נסבל בסמלים וכינויים מאותה מלחמה נוראית, זהו  צריך להיות גם יום של חשבון נפש מצידנו, לאור הזילות והזלזול המוחלט בזכר השואה- מתנחלים קוראים צעקות "נאצים", "אייכמן"  ו"היטלר" לחיילים וקצינים שלחמו והגנו במלחמות, פעילי שמאל מייצרים השוואות בין ישראל לבירקנאו, אוהדי כדורגל שמרססים צלבי קרס על קירות המועדון, הפצת תמונות של אישים ידועים בציבור במדי קציני אס.אס ותושבים חרדים מבית שמש שמלבישים את ילדיהם הקטנים במדי אסיר וטלאי בצהוב.

הידיעה שהתפרסמה לאחרונה, על פיה ח"כ מוחמד ברכה, שליח ציבור, מכנה את שחקן הכדורסל עידו קוז'יקרו "נאצי" לאור התבטאות אומללה של שנאמרה בתום לב (עליה גם התנצל תוך זמן קצר), רק ממחישה כיצד נהפכנו לחברה שאיבדה את הבושה. מזה שנים שבכנסת מנסים לחוקק כנגד התבטאויות שכאלה, אך נדמה שזה חלחל כל כך עמוק אצלנו, שאפילו חוקים כתובים באבן לא יצליחו לעקור מהשורש את התופעה המכוערת הזאת, שרק מסבה עוד כאב ויגון לניצולי השואה שעוד נותרו בחיים, דווקא במדינה שהוקמה בצילו של רצח יהודי אירופה. (בן אליעד)

תגובות