מגזין

רק אמת פשוטה. ואהבה

רגע אחרי ההשקה, קרולינה מספרת על הדרך להצלחה ועל האמת הפנימית שלה. ראיון

מאת נועה ברודצקי. 07-04-2012

תגיות: זהר, קרולינה, נועה ברודצקי, השקה

 

ילדה מזדקנת. צילום: יובל אראלילדה מזדקנת. צילום: יובל אראל

האולם מחשיך, הקהל מסתקרן, אור בוהק מאיר מהבמה, הנגנים עולים ותופסים את מקומם, "מאמא אדמה", הלא היא קרולינה מופיעה. מצויידת בתלתלים קופצניים, שמלה לבנה שיכולה להלקח רק מהגרדרובה של שושנה דאמרי וחיוך שובה. שקט. "תנו לי מרחב להיות, אומץ לחיות בתוך בועה של תום" הקול היוצא מגרונה היישר לליבנו בליווי תופים רכים וגיטרה מלטפת. ההשקה של אלבום הסולו השני של קרולינה "זהר" התקיימה בחמישי האחרון (5.4) במועדון התאטרון, רגע וקצת לפני ליל הסדר, חג הערק שבאופן סימבולי חוגגים בו "מעבדות לחירות".
לאחר השקה מרגשת, מרקידה, חופשיה עם אירוחים של אברהם טל, דודו טסה ואורי כנרות, שהוא גם המפיק המוזיקאלי של האלבום. תפסתי את הילדה המזדקנת (כפי שכינתה את עצמה) לשיחה קצרה.

 

השמועה אומרת שהוצאת אלבומים משפיעים עלייך פיזית קשה – את בדר"כ חולה בזמן ההוצאה
זה לא נכון (צוחקת), זה קרה רק פעם אחת.

וב"מה אעשה עכשיו?"

אז נסעתי לחו"ל עם הבנות לשבועיים ולא יכלתי לחוות את היציאה של האלבום וזה הקשה עליי. אין לי חרדה, יש לי התרגשות גדולה. עובדים נורא קשה ופתאום הוא יוצא ואז צריך להפרד ממנו באיזשהי רמה.

את מרגישה שזו פרידה? הרי את הולכת לשיר אותו בתקופה הקרובה בהופעות

זה להיפרד משלב העשייה שהוא מהשלבים הכי כיפים, והקלטות שזה הכי כיף בעולם.

את מרגישה התמכרות לשלב הזה?
זה לא ממכר, יותר מדוייק שזה קורה ואז יש לזה דרישות תיקונים, עשייה ועריכה. אני מאוהבת בחיפוש ההשראה והיצירה – לחפש את המילה עם המנגינה המדויקת זה השלב הכי יפה, אח"כ שהאלבום יוצא בואי נגיד שזה השלב היותר פרוע, פחות מופנם, מוחצן. בדיוק ההפך.

קשה להחליט על סיום ההעבודה? מתי את אומרת לעצמך "זהו זה מוכן"?
כשזה מוכן (אמת פשוטה כבר אמרנו?), שומעים מתי צריך להפסיק. אני לא טיפוס שאוהב לשנות ולשגע את השירים. אלא להישאר עם מה שהם באים איתו בהתחלה. אני משחררת דיי מהר משיר, ויוצאת לחיפושים רק אם זה נעים לי ואני אוהבת. אני לא מחפשת יש מאיין. גם אין לי ברירה, יש לי תחושה שאני נורא מהר רוצה לשמוע כבר את השיר הבא.

לאורך כל הקריירה המוזיקאלית שלך את מופתעת, הכוונה מופתעת שהיא קיימת בכלל. עכשיו, אחרי funset, הבנות נחמה, מה אעשה עכשיו, וההשקה של זהר – את סוף סוף יכולה להרשות לעצמך לקום בבוקר ולהגיד וואלה אני מוסיקאית/יוצרת/זמרת?
אין לי ספק בזה, אבל אני לא אכריז ואגדיר. אני אדם שקיבל מתנה ואני מקיימת אותה באהבה, לכי תדעי מתי אני אמלא אותה וארצה לנוח. לכן אני כל הזמן מופתעת ואני שמחה על זה, כנראה מוטיב ההפתעה עושה לי טוב. שומר לי על התמימות ועל הלא מובן מאליו.

האלבום החדש מבסס את מעמדך במיינסטרים, השירים לא מופסקים להיות מושמעים בגלגל"צ, ההופעה סולד אאוט, הופעת בפאנל של דה וויס ואצל גיא פינס? את מפחדת שזה עלול להוריד מהאותנטיות שלך?
לא זה לא בידיים שלי, אני לא שואפת להגיע לגיא פינס. זה לא השאיפות שלי בחיים.
למרות שקיבלת 5 דרקונים אצל גיא

באמת? על מה?!
על אירוע שבו לבשת את השמלה של עטיפת האלבום
(צוחקת) כמו שאת רואה אני ממש לא בעניינים, והאמת שלא יוצא לי לראות את דה וויס.

הכוונה שלי היא  מבחינת החוויה האישית. שולפים אותך ממקומות שיותר טבעיים לך ושמים אותך בדה וויס, גיא פינס, כיביכול מיינסטרים ירוד?

 כל דבר שיחשוף את השירים שאני כ"כ משקיעה בהם ואוהבת אותם זה טוב. זה לא משנה אם זה יהיה בדה וויס או בדוכן בתחנת רכבת, אני אומרת "וואלה אם זה נחשף ואנשים מתחברים ומחבקים את זה, אז אני כבר מבסוטית". אני לא בוחלת במקומות, כשאני מקבלת תגובה, ולא משנה מאיזה רמה, אני רק שמחה ואומרת לעצמי שזה ממש לא מובן מאליו. יש לי חברים שלא זוכים להשמע ולהטמע. זה bless, אני רק אומרת כל הזמן "אה יופי גם זה קרה, סימן שעוד מישהו התאהב באיזה שיר".

בואי נחזור רגע להשקה – אברהם טל ודודו טסה, איך נוצר החיבור? למה הם נבחרו להשקה?

 בחרתי את אברהם כי החיבור שלנו על הבמה, ברמה מוזיקלית אנחנו שונים, אבל על הבמה אנחנו אחים. אנחנו מפרים אחד את השני תוך כדי, ואני חושבת שזה משהו יפה שקורה. דודו טסה מאוד מרגש אותי והייתי סקרנית לגבי זה. זה לא היה מתוך מקום שיודע שזה החיבור הכי... אלא פשוט הוא מרגש אותי ואמרתי שאני חייבת לבדוק את זה בלי לשאול אם זה יעבוד טוב או לא.

איפה יותר נוח לך בים, בבית או על הבמה?
זה שונה, אי אפשר להשוות בין ים לבמה הם דיי משלימים אחד את השני. אבל יש משהו בבמה שמאוד טבעי לי. אני לא יודעת להסביר למה. מאז שהייתי קטנה, אני והבמה חברות טובות. יש מערכת יחסים איתה, זה באמת סוג של זוגיות לאורך השנים, יש שם כל מיני מדרגות של תקשורת עם הבמה והקהל, באיזשהו מקום זה המקום שאני הכי אוהב להיות בו, הוא הכי טבעי לי בחיים. זה מוזר אבל אפילו יותר מאשר להיות בבית. אני מחכה שתהיה במה כדי שתאזן אותי להוציא אנרגיות ולקבל אהבה.

פעם אמרת שאת לא מתייחסת לעצמך כאל בן אדם עם גיל והתחושה שכל שנה את נהיית יותר צעירה

זה עבר לי.
כי אני התכוונתי לשאול אם זו עדיין התשובה ומה הסוד?
אני משתנה כמו מים, תלוי בנהר. אני מתבגרת ואני אוהבת את זה. יש לי שעון פנימי ביולוגי שמתקתק  ואני מתבגרת. אבל באיזה מקום בגלל זה אני נהיית יותר צעירה, הרבה דברים כשאתה מתבגר אתה כבר משחרר ואז נהייה שוב מין ילד כזה. זו ממש פלוסופיה שלמה שאני לא יכולה להיכנס אליה עכשיו מחכים לי לארוחת חג. אבל אני ילדה מזדקנת.

מי שנכח בהשקה באמת קיבל את קרולינה בתצורה של ילדה בוגרת. היא ידע מה היא עושה, עם ביטחון מלא ובמקביל משוחררת ופתוחה, נע מצד לצד על הבמה עם תנועות גרוב וסול שאי אפשר להישאר אדיש אליהן. משתעשעת עם היכולות הווקאליות שלה בקלילות ועושה טיזרים לנגניה ולקהל תוך לחישה לעצמה "איזה שטויות" אחרי שסיימה לשחק.
הליינאפ היה מהודק היטב, השיר הפותח הוא גם זה שפותח את האלבום, וממשיך לעירבוב של שירים מהעבר ומהווה, "מחמאות" הלקוח מ"מה אעשה עכשיו?" מקבל כעת משמעות חדשה, כשיר שמרמז על העתיד לבוא עם שורשיו הטורקיים יוונים ושמגיעים בשיא עוצמתם ב"מול הים" ו"אל תאחר" ואפילו ה"save me from my self" מקבל טוויסט אתני קל בנוסף לסאונד האפריקאי שהוא מכיל. ברייק מבורך לאיזכור מחאה שקטה וחודרת עם a change is gonna come"", לדעתי השלב הכי מהפנט בהופעה, ואחרי אבהרם טל ודודו טסה הקהל קיבל הפתעת אורח של אורי כנורות שבה אנו נזכרים בסתירה ההרמונית בין קול בס הנמוך של אביר החופש לבין קולה של ציפור הדרור בת גלים.
ממש לקראת הסוף אנחנו מקבלים הפתעה נוספת מאיזור הVIP - שורות נשפנים משני צידי הבמה שמחיים לרגע את צ'ארלי צ'פלין. ההופעה מסתיימת עם ימי ה-funset בשיר lion.

את הראיון עם קרולינה סיימתי בכך שהיא דואגת לשתף אותי שהשיחה איתי הייתה לה נעימה והיא שולחת לי חיבוק גדול. כזו היא קרולינה, מרגיעה נעימה חיה באומץ בבועה של תום ואנחנו פה רק בשביל לתת לה את המרחב הזה וליהנות על הדרך.

תגובות