מגזין

דבר המערכת

טור מערכתי שבועי חדש. השבוע: מה אלירז שדה עושה בועדת החינוך של הכנסת? ומה אתניקס עושים לפורטיס?

מאת קול הקמפוס. 23-03-2012

תגיות: שישי, דעות, טור משותף, סוף שבוע

 

תתתתתקדמו! אלירז שדהתתתתתקדמו! אלירז שדה

אנחנו צרכנים כבדים במיוחד של כל הקשור לעולם התקשורת. מודים. בכדי להפוך את ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו לתוצאה חיובית, החלטנו לשתף אתכם בכל מה שעניין/ריגש/הצחיק או הכעיס אותנו במהלך השבוע. 

 

חינוך רע

ועדת החינוך של הכנסת דנה השבוע, במסגרת דיון מיוחד, על פרשת הכדורים הפסיכיאטריים בבית האח הגדול. המשפט הזה מסריח מכל כך הרבה קצוות שקשה להחליט איפה להתחיל בכלל. האם ועדת החינוך של הכנסת היא הגוף שצריך לטפל בעניין? ואם כן, האם יש בכוחו לבצע החלטות אופרטיביות שנתקבלו במסגרת הדיון? האם מועצת הרשות השנייה, שכבר הקימה ועדת בדיקה בנושא, היא לא זו שצריכה להעביר את תוצאות בדיקתה ולהניע את תהליך הטיפול? האם חברי הכנסת החרדים, שחברים בוועדה, יכולים לדון בנושא שבו אינם מצויים? האם החינוך בישראל נמצא בשיא חסר תקדים של הצלחה, ומאפשר לוועדה לדון בתכניות ריאליטי? האם הדיון המבזה והחלול שהתנהל בוועדה הביא לכדי מסקנות או תוצאות ראויות לציון?

כל אלה שאלות ראויות וחשובות, אך ייתכן שהן אינן מרכזו של הדיון. אינני חובב קונספירציות מושבע, אך נדמה שהפעם זהו הפתרון השפוי היחידי לכל הפרשה האומללה הזו. הנה הוורסיה הקונספירטיבית, נכונה או לא, תחליטו בעצמכם – לכל הגורמים בפרשה יש אינטרס ברור להמשיך לקיים אותה. סער שיינפיין זוכה לחשיפה תקשורתית אדירה, כזו שייחל לה כשנכנס לבית האח הגדול וגם אחרי שיצא ממנו. ידיעות אחרונות מצליח לחבוט בשידורי קשת ולהשיג ניצחון במערכה בקרב מול ישראל היום. שידורי קשת נהנים מעניין ציבורי מורחב ורייטינג גבוה לעונה די משעממת של תכנית הדגל שלהם. וועדת החינוך של הכנסת מקבלת גם היא רייטינג לא רע בערוץ 99 בזמן שידור הדיון. כולם רוצים את תשומת הלב שלנו, שנצפה בהם, שנראה אותם, שנקרא אותם. כולם יחד ממשיכים לפמפם חיים לתוך הסיפור הזה כדי שהמצלמות לא יתרחקו מהן. הסיפור הזה חשוב להם פי כמה משהוא חשוב לגדול חובבי התכנית. כולם עושים יד אחת ויושבים באותה סירה.
אתם כבר לא צריכים להוריד את "בלאק מירור". המציאות הטכנולוגית הזוועתית והמפחידה ביותר כבר כאן. (סער גמזו)

רזות למוות

מליאת הכנסת אישרה השבוע את "חוק הדוגמניות" שיזמה חברת הכנסת רחל אדטו, שמטרתו לאסור על הופעתן בפרסומות של דוגמניות הסובלות מתת משקל. החוק, שעיקרו הוא לנסות ולהלחם בתופעת הפרעות האכילה השכיחות בתחום, בכוחו גם להגדיר מחדש את גבולות היופי.

אין ספק שזהו צעד חכם  מאד בעולם כמו שלנו, בו השפעת התקשורת על הצעירים הולכת וגדלה, והפרסומות המציגות דוגמניות רזות, משדרות לנו מסר ברור- להיות רזה זה יפה. עד כאן, מטרת החוק ברורה ואפילו די חשובה. המסר מתחיל להיות לא מובן, כאשר אותו החוק מתיר שימוש בפוטושופ בפרסומות, לצורך הצרת הקפי הגוף, בתנאי שהעריכה מוצהרת בכתובית המצורפת לפרסומת. משמע, נשים רזות בצורה קיצונית ימשיכו להופיע על המסך שלנו, והמסר ישאר אותו המסר.

ככל הנראה, התפיסה בקרב הציבור לא תשתנה, ובנות צעירות עדיין ישאפו להיות רזות מאוד, כמו אותן דוגמניות שהן רואות בפרסומות. בינתיים, אנחנו נמשיך לראות נשים המנצלות את פלטפורמת הפייסבוק לצורך הצגת בוק דוגמנות חובבני, ומכיוון שתוכנת הפוטושופ, אין בכוחה להשפיע על המציאות אלא רק על תמונות, תופעת האנורקסיה לא תעלם. (ניר חסון)

עתידות: בקרוב את עומדת להיות מובטלתעתידות: בקרוב את עומדת להיות מובטלת

אתניקס הורגים את החתול של פורטיס

אתניקס היא להקה שעם הוותק וכמות הלהיטים שצברה, אמורים לעשות לה קאברים ולא להפך, ובטח שבתקופה הזאת בקריירה שלהם שכבר עבר זמנם. לאחרונה זכו ללא מעט קאברים ולערבי מחווה של אמנים צעירים, אז גם אתניקס ניסו לתת כבוד לאחד האמנים הגדולים בארץ – רמי פורטיס.

אתניקס הוציאו השבוע קאבר ל"חתול מפלצת" מתוך הפסקול של הסרט "חתולים על סירת פדלים", קומדיית אימה בבימוי של יובל מנדלסון ונדב הולנדר ובהשתתפותם של מיכאל הנגבי, מיכאל כהן דנה פרידר ושמואל וילוז'ני. הלהקה לא לקחה את השיר לכיוון סגנון  השירים הישנים שלה, שאם הייתה עושה את זה אולי עוד היה יוצא מזה משהו מעניין, וגם לא לקחה את השיר לכיוון הפופ העכשווי והמשעמם שהם מייצרים בימים אלה. הם רק לקחו את אחד השירים היפים של רמי פורטיס ולא עשו ממנו כלום, או שעשו ממנו כלום.

הנקודה החיובית -  הקליפ עושה חשק לראות את הסרט, בייחוד כשתעשיית סרטי קומדיות-אימה בארץ כמעט ולא קיימת. (ניר חסון)

It's Their Time

שלוש מחשבות צצו לי לראש כשראיתי לראשונה את האייטם של איזבו לקליפ החדש שלהם ב-NME -

א.וואו, זה האייטם הראשון ש-NME מפרסם בקשר לישראל ואינו קשור לביטול הופעות, לסכסוך הפלסטיני הישראלי, או לחרמות תרבותיים-פוליטיים. בימים כאלה, ממש חזון אחרית הימים.

ב. הקליפ ל- I Like It הרבה יותר מוצלח מהקליפ המעפן שצולם ל-Time עבור האירוויזיון (עדיין, הפקה של הערוץ הראשון. לפחות לא השתמשו במסכים הירוקים מימי "זהו זה").

ג.אין הרכב ישראלי כיום שיותר ראוי לחשיפה הזו מאשר איזבו.

קשה שלא להתפעל מהתקופה מאוד מיוחדת ומעניינת שעוברת על רן שם טוב וחבורתו - אף אחד, הן מתקשורת המיינסטרים והן מהתקשורת האלטרנטיבית, לא ידע איך לאכול את ההכרזה של רשות השידור על איזבו כנציגתנו לאירווזיון. הרי מה להרכב אינדי אקלקטי שעד לפני כן הופיע בעיקר בלבונטין ובצוללת הצהובה, לאירוע בסדר גודל בינלאומי וגרנדיוזי, שאם לומר את האמת, המוזיקה משנית בו יחסית לתצוגות הביזאר שמתחוללות שם מדי שנה (ראיתם את התחרות שלנו מצד רוסיה?).

אבל כשעושים חושבים פעם נוספת, פתאום מבינים עד כמה זוהי בחירה כל כך נכונה ומתאימה. בין אם תראו זאת כך או לא, זאת עדיין תחרות מוזיקה לכל דבר, והרי מדובר בלהקה שמייצגת בצורה הכי חזקה את קיבוץ הגלויות שישנו בעשייה המוזיקלית בארץ. מזרח פוגש מערב, גיטרות חשמליות מפלרטטת עם כינורות, בין הפסיכדלי לים תיכוני. לא הייתם מעדיפים הרכב כזה על פני עוד זמר/ת נשמה גנרי/ת מספר #345 עם אופי של קרטון?

אחרי כל כך הרבה שנים, הלהקה הנהדרת הזאת קוטפת את פירות העבודה הקשה, והפרסום בפלטפורמה כל כך יוקרתית כמו NME, לקראת יציאת אלבום בבריטניה, הוא עוד נקודה חשובה לציון לקראת הכרה שבהחלט מגיעה לה. קרוב לוודאי שאיזבו לא יביאו את האירוויזיון לבנייני האומה, אבל הם כן הולכים להופיע בגיג הכי גדול שלהם אי פעם, הזדמנות פז  כשלעצמה להכיר למאות מיליוני אנשים מרחבי היבשת את המוזיקה המלהיבה שלה, או במקרה של Time, להדגים כיצד נשמע פסקול של סרט ערבי על אסיד. על לא דבר אירופה. (בן אליעד)

מאיראן באהבה

בשבוע האחרון הציף את הפייסבוק גל חדש של תמונות ויראליות, רובן ככולן מטרתן להביע מחאה כנגד איום המלחמה עם איראן שנדמה שהופכת לנבואה שמגשימה את עצמה. הזוג רוני אדרי ומיכל טמיר, שכנראה נמאס להם לקרוא יום יום את האיומים הבלתי פוסקים מצד ראש הממשלה, החליטו להלחם בפחד בעזרת אהבה. הזוג החליט לפנות ישירות לעם האיראני, ולנסות להעביר מסר שרבים מאיתנו חשים- זוהי לא המלחמה שלנו. נשמע מעט קיטשי, אבל עובד. מהר מאוד היוזמה התפשטה ואנשים רבים החלו מפרסמים את תמונותיהם עם כיתוב מרגש שמצהיר שהם 'לעולם לא יפציצו את איראן'. היוזמה קיבלה סיקור נרחב במהדורות חדשות מסביב לעולם, כשגם התגובה מהצד השני לא איחרה להגיע. איראנים רבים, מרביתם רעולי פנים מחשש שהמשטר יזהה אותם, החזירו מחווה של אהבה והחלו להעלות תמונות משלהם המביעות אף הן חוסר הסכמה עם דרכו האלימה והדורסנית של הנשיא אחמדינג'ד. נדמה שהיוזמה העלתה מודעות מחודשת בקרב הציבור, שיש לנו את הכח לנסות ולמנוע אסון נוראי לשני הצדדים. מחר (שבת, ה24.3) ב-19:00, תצא מכיכר הבימה הפגנה שמטרתה להביע מחאה על המלחמה הפוטנציאלית. לא ברור לי איך ניתן לא לתמוך במטרה הזאת, ואני מקווה שאולי הפעם נוכיח שאנחנו לפני הכל ולמרות הכל, אנושיים. (חולית בלאו)

תגובות