מגזין

Not Another Teen Movie

על פניו, 'צוללת' נשמע כמו עוד סרט התבגרות שגרתי ומשמים, אך בימוי מדויק ופשוט הופך אותו ליצירה קולנועית מקסימה

מאת אמתי מלר. 22-02-2012

תגיות: קולנוע, צוללת, אמתי מלר, פסטיבל הקולנוע הבריטי, ריצ'ארד איואדה

 

Smells Like Teen Spirit: צוללתSmells Like Teen Spirit: צוללת

"צוללת" מביא את סיפורו של אוליבר טייט, נער מתבגר בווילס של שנות ה-80, בן יחיד להורים מוזרים, בעל דמיון מפותח וכישורים חברתיים קצת פחות מפותחים.
הסרט מלווה את אוליבר במסעו להשגת שתי מטרות. האחת היא לזכות בליבה של ג'ורדנה, בת כתתו, ואו אז להפוך להיות החבר מס' 1 בעולם. השנייה היא ניסיונו להציל את הנישואים של הוריו, המתפוררים גם כך, לאחר שמאהבה לשעבר של אמו עובר לגור בשכנות למשפחה.

על פניו, מדובר בעוד אחד מעשרות סרטי דרמות התבגרות שגרתיים ומשמימים, אך כמו שבטח ניחשתם אין לשפוט את הקנקן הזה על פי צורתו (או על פי הסינופסיס שלו). מדובר בסרט מקסים, שעשוי לעילא ולעילא וניתן לראות זאת כבר בשוט הפתיחה.

דמותו של אוליבר, מלבד היותה הדמות הראשית, היא גם דמות המספר, טריק קולנועי לא חדש, אך כשהוא עובד- הוא עובד נהדר. אוליבר מציג בפני הצופים את הדמויות השונות בסרט ונותן לנו הצצה ממקור ראשון לחייו, לאופי המיוחד שלו, לתלאות ולקשיים שעוברים עליו.
סגנון הסרט (AKA "שפה קולנועית") נהדר בעייני וגרר אחריו לא מעט השוואות מוצדקות לאחד הבמאים האהובים עלי - ווס אנדרסון (בעיקר לסרטו "המרוץ לצמרת של מקס פישר", שעוסק גם הוא בתלאות ההתבגרות של נער מיוחד). הדמיון נראה החל בצילום, אופן הצגת הסיפור, ההומור השנון והאינטיליגנטי וכלה בניואנסים הקטנים ביותר. בדומה לסרטיו של אנדרסון, גם "צוללת" מצליח לשעשע ולרגש, לעורר עניין וציפייה. הוא מאפשר לצופה לחוות בהשתאות את מה שהיא מבחינתי דוגמא לכך שעשייה קולנועית יכולה להיות בו זמנית פשוטה ומרהיבה. לא פחות.

"צוללת" הוא סרטו הראשון של ריצ'ארד איואדה (שביים וכתב את התסריט, על פי ספרו של ג'ו דנתרון), שבעברו המרשים כתב, ביים ושיחק במספר סדרות טלוויזיה בריטיות וביים קליפים ללהקות כמו Vampire Weekend ו- Arctic Monkeys. מתוך כך נוצרה היכרות שהפכה לחברות, בינו ובין אלכס טרנר, הסולן של... כשאיואדה ביקש מטרנר שיכתוב את הפסקול לסרט, זה נענה בחיוב, וכתב שישה קטעים רכים ונעימים שמתלבשים על הסרט הזה כמו כפפה על יד. הפסקול לבסוף גם הפך לאלבום הסולו הראשון של טרנר, שנושא את שם הסרט. להאזנה:

הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפרסי הקולנוע הבריטי העצמאי לשנת 2011, וגרף ביקורות חיוביות ואוהדות ברחביי הממלכה המאוחדת. לבתי הקולנוע בארץ הוא לא הגיע מסיבה לא ברורה, אך הוא זמין על מדפי הדי.וי.די., והוא בהחלט שווה את המאמץ.

תגובות