מגזין

הכדור הוא הכל

סינדרלה מהצפון ממשיכה בדרך הבטוחה לאליפות, ויוסי חלילי שוקל להחליף כדורים. מדור ספורט שבועי

מאת יוסי חלילי. 07-02-2012

תגיות: יוסי חלילי, הכדור הוא הכל

 

כדור זה לא בא (רק) ברגלכדור זה לא בא (רק) ברגל

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו..." (אדוארדו גלאנו)

 

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

תיאורטית זה עדיין יכול להשתנות, אבל מחזור מספר 24 בליגת העל הישראלית כנראה הכתיר בראשון האחרון את האלופה החדשה של עונת 2011/12. הפועל קריית שמונה, שהגיעה משום מקום, ללא תקציב מנופח וללא כוונות מיוחדות בתחילת העונה, נמצאת בדרכה לאליפות ראשונה והיסטורית לאחר ניצחון דחוק אך מתוק על האלופה היוצאת מכבי חיפה. כשיריבותיה למירוץ, הפועל תל אביב ומ.ס. אשדוד, מסיימות יום קודם בתיקו אפס עלוב, נראה ששום תרחיש לא יגרום לסגירת פער 12 הנקודות שמציבות את חבורת הלוחמים של שרצקי ובן שמעון גבוה מעל כולן. בימים בהם הדרכים לאתר הסקי הלאומי פקוקות וחסומות בשל עודף מבקרים בצפון, נדמה שהחרמון הוא ממש לא האטרקציה הצפונית היחידה. כשהאלופה הנכנסת מגיעה מהפריפריה ומוכיחה שבעזרת אמונה ועבודה קשה לפעמים חלומות מתגשמים, הפוקוס גם הוא עובר בהנאה מהמרכז לצפון. 

ומהצפון הישראלי לדרום הבריטי, שם ארסנל מנצחת סוף סוף לאחר ארבעה משחקים, ועושה את זה בסטייל. 7:1 היתה תוצאת הסיום בלונדון כשהתותחנים לא מרחמים על בלקבורן האומללה וחוגגים בצרורות (ואן פרסי ממשיך את העונה החלומית עם שלושער שמביא אותו ל-22 שערים, צ'מברליין הצעיר מתכבד בצמד וגם הבן האובד הנרי מקנח בשער לקראת סיום). אבל כנראה שזו היתה רק מנת הפתיחה למה שיקרה יום אחר כך בסטמפורד ברידג', עם משחק מלא עניין ושערים בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי של וילאש בואש. הכחולים פתחו מצוין והובילו 3:0 אחרי 50 דקות, אך שתי שריקות לבעיטות עונשין מצד השופט ווב אפשרו ליונייטד לחזור למשחק ונגיחה של צ'יצ'ריטו חמש דקות לסיום השלימה את החזרה והקנתה נקודה לכל קבוצה. אחרי שמנצ'סטר סיטי מנצחת עוד משחק בקלילות וממשיכה לרוץ אל עבר התואר, עבור צ'לסי מדובר באכזבה של ממש. בשביל היונייטד – המסע עדיין נמשך.

מחצית

זה לא קורה הרבה, אבל לעיתים רחוקות אנחנו עוזבים את כדור-הרגל המוכר ומתייחסים גם לכדורים אחרים. בשבוע שעבר צויין בעולם הספורט אירוע שמחייב התייחסות שכזו, כשנובאק דג'וקוביץ' הוכתר כמלך הנוכחי הרשמי של הכדור הירוק והספורט הלבן עם ניצחון הירואי על רפאל נדאל. זה קרה בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, שהינו טורניר הטניס היחידי שאחריו אני עוקב באדיקות כל שנה (מאז אותו חודש בקולומביה... עזבו, לא משנה), שסיפק כמה הפתעות נוספות על הדרך כפי שהוא תמיד עושה. גם בקרב משחקי הנשים, שם ניצחה ויקטוריה אזארנקה הבלארוסית בהופעת גמר ראשונה בקריירה את הפייבוריטית מריה שראפובה. עם שיא כל הזמנים של הגמר הארוך ביותר (6 שעות משחק), 5 מערכות מרתקות, מהפכים, אמוציות, כח פיזי והמון חוסן מנטלי, רק אחד נשאר עומד בסוף הדו-קרב המרתק הזה שכבר נכנס לדפי ההיסטוריה. לשנה הבאה באוסטרליה הפתוחה. 

ואם כבר סטינו נמשיך בשוונג אל הכדור שהוא ממש לא עגול אלא אליפטי, זה שזורקים ושצריך לתפוס, זה שמושך מיליונים ברחבי העולם לשבת מול המסך בשעות לא שעות למשך כמה שעות, בכדי לגלות מי יצליח להיכנס במי וכמה חזק לפני שהוא יגיע לאיזור שבו הוא יכול לרקוד בצורה מגוחכת, זה שעל חצי דקה בהפסקת הפרסומות של הגמר שלו משלמים 3.5 מיליון דולר. הסופר-בול גבירותיי ורבותיי, גמר הפוטבול האמריקאי הסתיים בלילה שבין ראשון לשני בניצחון של הניו-יורק ג'איינטס על הניו-אינגלנד פטריוטס במשחק הפכפך ודרמטי. איליי מאנינג הוכתר כגיבור, טום בריידי כגיבור הטראגי ואמריקה חגגה עוד אירוע ראווה כמו שהיא אוהבת. בהפסקה הבליחה מדונה בשואו-אוף מוזיקלי משלה, אך מי שגנבה את ההצגה היתה דווקא M.I.A שליוותה אותה והספיקה לנופף באצבעה האמצעית אל עבר המצלמה לפני שבמאי השידור קלטו וחתכו. כי ככה זה עם ילדות רעות. הן בלתי ניתנות לצפייה.

זמן פציעות

נסיים בזמן פציעות של ממש עם אחד האסונות הספורטיביים הגדולים בהיסטוריה שהתרחש בפורט סעיד שבמצרים בשבוע שעבר. בתום משחק הליגה שהסתיים בניצחון 3:1 של אל-מסרי על אל-אהלי פרצו אוהדי הקבוצה המנצחת לתחומי המגרש והחלו לחגוג תוך כדי הכאת השחקנים והאוהדים של הקבוצה המפסידה, כשהם משתמשים גם באלות, מוטות ברזל וסכינים. כשהתפזר העשן התברר כי לא פחות מ-74 אנשים נהרגו ומעל ל-150 נפצעו במה שהתחיל כמשחק כדורגל והסתיים כמרחץ דמים. הרקע לטבח הוא כנראה ספורטיבי ופוליטי גם יחד, שכן אוהדי אל-אהלי מגיעים מקהיר הבירה ומזוהים עם השלטון הצבאי שהשתלט על המדינה מאז הפלתו של הנשיא מובארק. בעקבות זאת הודיעו שני כוכבי כדורגל מקומיים על פרישה מהנבחרת, מושל פורט סעיד הודח מתפקידו והוכרזו שלושה ימי אבל במצרים. כשהמלחמה וההרג מגיעים גם למגרש הכדורגל זהו בהחלט יום שחור.

תגובות