מגזין

There's A Limit To Your Love

למרות ההייפ האדיר, נער הפלא ג'יימס בלייק פשוט לא הצליח לספק את הסחורה. חולית בלאו נזכרה שלפעמים גודל האכזבה, כגודל הציפיה

מאת חולית בלאו. 28-01-2012

תגיות: DJ Set, הבלוק, James Blake, ג'יימס בלייק, The Chain, The Block

 

צילום: אריאל עפרוןצילום: אריאל עפרון

ערב שישי. אני מתעוררת משנת צהריים מאוחרת לצלילי גשם כבד ותחושה כללית של אפרוריות. לרוב, מזג אוויר כזה גורם לי לרצות להמשיך לישון לנצח, אבל יתכן שבפעם הראשונה החורף, הוא גרם לי להתרגש. חלק קטן ממני אפילו ציפה לצאת לשלוליות של פלורנטין. הסיבה לשינוי טמונה כמובן בפסקול- בעוד שעות אחדות עמדתי לצפות בנער פלא בריטי שהגשם הולם אותו ואת המוזיקה שלו.

אלבום הבכורה של ג'יימס בלייק התפוצץ על שנת 2011 כך שגם אם ממש ניסינו, היה קשה להישאר אליו אדישים. הנער המבויש, שהתחיל כדי.ג'יי ורימיקסר והתפתח לסינגר-סונגרייטר מהחלל, הפך לסמל מוהבק לאיכות וחדשנות. לבסוף, כל מי שרצה להראות שליטה בעולם מוזיקת האינדי, היה צריך רק להזכיר את שמו. ההייפ סביב האלבום של בלייק מוצדק. הוא לוקח את המבנה הקלאסי של 'בחור מיוסר עם גיטרה אקוסטית' כמה שלבים קדימה ומביא את הצלילים האלקטרונים המנוכרים למקום הרגיש והעדין ביותר.

 

לכן, בחמשת השניות הראשונות מהרגע ששמעתי שבלייק מגיע לארץ, ועד שהבנתי שזה לתקלוט בלבד- הייתי מאושרת מאוד. בין אם אוהבים את המוזיקה שלו או לא, האפשרות לחוות בזמן אמת הופעה של אחד מהשמות הגדולים בעולם המוזיקה ריגשה אותי כאחרונת התושבות במדינה שכוחת אל. כשקראתי שבלייק מגיע רק לתקלט התאכזבתי, אבל היה לי ברור שאלך, ולו רק בשביל לספק את הסקרנות. אין ספק שקבוצת טבק, בשיתוף עם המועצה הבריטית, ידעו מה הם עושים כשהחליטו להביא אותו לארץ.

רק כשהתקלוט המיוחל הופץ בכל כלי התקשורת הגדולים הבנתי לראשונה עד כמה בלייק חדר למיינסטרים ואיזה הייפ מטורף נבנה סביבו. הנחתי שאם עוברים למוד של מסיבה, אז קטעים מהאלבום המאוד לא רקיד ולא בהכרח קומוניקטיבי שלו, כנראה שלא נשמע. נשארנו עם סבירות גבוהה לשמוע קטעים מתוך Harmonimix, פרויקט מעולה בו בלייק ממקסס קטעיי היפ הופ ו- R&B, בין היתר של דסטניז צ'ילד, אאוטקאסט וליל ווין, ושאר קטעיי דאב סטפ ואלקטרוניקה לוהטים שבלייק ייבא לנו מהממלכה המאוחדת.

כנראה מתוך פחד להפסיד את האירוע המרכזי ובאופן לא אופייני בכלל, הקהל הגיע מוקדם במיוחד. בשעה 1, הבלוק כבר היה מפוצץ כמעט עד אפס מקום, מה שמאוד הקשה על כל קונספט הריקוד. משהו הרגיש לי לא נכון. פתאום הכתה בי ההבנה שאנחנו בפאקינג תחנה המרכזית בתל אביב, ולא בדאון טאון לונדון, ושיש מצב שהערב הזה הולך להיות מוזר, אם לא מביך. כחצי שעה לאחר מכן בלייק עלה לעמדת הדי.ג'יי. נדמה שהקהל לא לחלוטין ידע מה לעשות עם עצמו. כולם הסתכלו על בלייק בריתוק, כמעין מצפים שיקרה שם משהו פלאי. זה תקלוט או הופעה? צריך להסתכל עליו ולהנהן או פשוט לרקוד?

צילום: אריאל עפרוןצילום: אריאל עפרון

בדומה למוזיקה שלו, הסט של בלייק היה לא פשוט לעיכול ובלתי רקיד בעליל. בשונה ממנה, הוא לא הצליח לגעת ולרגש בשום קנה מידה. פאוזות מוזרות בין השירים (הוא מחכה שנמחא לו כפיים?), קשר תלוש בין קטע לקטע, עליות וירידות בקצב וב Feel- נדמה שבלייק עשה הכל בכדי שלא נצליח להתחבר אליו. סרטונים מתקלוטים של בלייק מציגים לרוב קהל נלהב ונרגש, ככה שאת מרבית הערב ביליתי בחדר העישון, מנסה להבין מה נאבד בתרגום בין הבריטית לישראלית והאם זה אנחנו, או הוא.

טוויסט בעלילה הגיע דווקא לאחר שבלייק ירד מהעמדה ואת מקומו תפס The Chain, מפיק ומנהל החטיבה הבריטית של חברת התקליטים R&S, בה בלייק מיוצג. הקצב עלה, הקהל מעט השתחרר והרגשנו לרגע את התחושה אחריה חיפשנו כל הערב. בשבילי זה היה Too Little, Too Late. עייפה ומאוכזבת יצאתי מהבלוק, רק כדי לשמוע מבחוץ את הקטע לו חיכיתי כל הערב.

בצירוף מקרים משונה, שעתיים לפני שיצאתי לרקוד לצליליו של מר. בלייק, צפיתי בשנית בפרק של "הפמלייה" שמסתיים עם הקטע המזוהה ביותר איתו- The Wilhelm Scream. הקטע הופך את סצנת סיום הפרק למצמררת ומדויקת. נוגעת במקומות הכואבים ביותר. כשיצאתי מהבלוק והגשם חזר לבאס, חשבתי שאולי שם המוזיקה הזאת והערב הזה היו צריכים להישאר- בבית מתחת לשמיכה.

תגובות