מגזין

הכדור הוא הכל

עשרה שערים במשחק בלתי נשכח, אלימות על המגרש ורוח מחאה- יוסי חלילי מסכם שבוע לוהט בעולם הכדורגל

מאת יוסי חלילי. 24-01-2012

תגיות: יוסי חלילי, כדורגל, ספורט

 

צילום:  Fitness.comצילום: Fitness.com

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו..." (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

סוף השבוע הסוער שפקד את ליגת העל הישראלית סיפק מבול של שערים וכמה משחקים לא רעים. אם לא מבחינת הרמה, אז לפחות מבחינת הדרמה. מתחילים כמובן במשחק המטורף בין הפועל תל אביב למכבי נתניה שכלל עשרה שערים (7:3 להפועל), שלושה כרטיסים אדומים (כולם לחובת נתניה) ואיך אפשר בלי – מחאת האוהדים. ערך ספורטיבי במשחק של 11 שחקנים מול שמונה, הוא לא משהו שאפשר לכתוב עליו, ועל מחאת האוהדים עוד נדבר בהמשך. בינתיים נחמד לראות מדי פעם על לוח התוצאות מספרים שמזכירים את אירופה.

מ.ס. אשדוד מראה שהיא לא קורצה מחומר של אלופים עם הפסד מינימלי לבית"ר ירושלים המתאוששת. זו ממשיכה להתרחק מהקו האדום יחד עם מתאוששת נוספת בשם הפועל באר שבע שעושה זאת על חשבונה של הפועל חיפה. הפתח תקוואיות- הפועל ומכבי מפסידות באותה התוצאה (3:1) להפועל עכו ולבני סכנין בהתאמה ומה שהיה פעם משחק העונה בין מכבי תל אביב למכבי חיפה הפך היום לקרב על השתייכות לפלייאוף העליון, אבל עדיין מספק את הדרמה בדקות הסיום. את עירוני קריית שמונה בכל מקרה, כל זה לא ממש מעניין. עם רביעייה לרשת של רמת השרון (הניצחון הגדול ביותר שלה העונה), 20 משחקים ללא הפסד (14 ניצחונות) וששה משחקי בית אחרונים ללא ספיגה, היא ממשיכה להגדיל את הפער בצמרת שעומד כרגע על 11 נקודות מהמקום השני ו-12 מהמקום השלישי. אם מסכמים יפה את כל המספרים מתקבלת רק תוצאה אחת. אליפות.  

מחצית

עוד אחת שרוצה אליפות היא מנצ'סטר סיטי, שעברה עוד משוכה קשה בדרך אל התואר, עם ניצחון דרמטי במשחק הצמרת מול טוטנהאם שבמקום השלישי. עשר דקות מפתיחת המחצית השנייה זה התחיל, כשהסיטי עלתה ליתרון של שני שערים בתוך שלוש דקות. בששת הדקות הבאות, הספיקו התרנגולים להשוות את התוצאה עם שני שערים יפים וגם השתלטו על המשחק. הם יכלו להשלים את המהפך, אך ג'רמיין דפו בזבז הזדמנות מצויינת בתוך תוספת הזמן והחמיץ מול שער חשוף. מי שניצל זאת היה דווקא באלוטלי (שכמה דקות לפני כן בעט בפראות בסקוט פארקר ללא תגובה של השופט ווב), כשכבש בפנדל מוצדק שנשרק לטובת הסיטי כדקה לפני תום תוספת הזמן והעניק לה עוד שבוע עם שלוש נקודות יתרון על היונייטד.

ומהליגה האנגלית אל הגביע הספרדי, שסיפק לנו מחצית ראשונה וחמה של הקלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה. גול ראשון במבצע יפהפה של רונאלדו לא הספיק לריאל שנעלמה בהמשך, על ידי הקוסמת הקטלונית והקטלנית של גווארדיולה. אחרי שליטה כמעט מוחלטת ברוב שלבי המשחק, פויול ואבידל דאגו להפוך את התוצאה ולהעניק יתרון משמעותי לקראת הגומלין מחר בקמפ-נואו. כנראה שההשפלה היתה קשה מדי עבור הבלאנקוס, שמשלב מסוים הבינו שבכדורגל הם לא ינצחו ואולי עדיף לעבור למכות. השיא הגיע עם הדריכה המכוערת והמכוונת של פפה על היד של מסי, ולמרות סוג של התנצלות שבאה יום לאחר מכן, על ההתנהגות הביזיונית הזו הוא חייב היה להיענש. מה שברור הוא, שעם ניצחון אחד ויחיד בקלאסיקו במהלך השנים האחרונות (בגמר הגביע אשתקד) זה נראה כאילו לא היד של מסי, אלא דווקא הידיים של החברים ממדריד הן אלה שמורמות למעלה בהכנעה. מחר נראה האם ההכנעה תתחלף סוף סוף בסוג של גאווה.

זמן פציעות

מחאת האוהלים מהקיץ האחרון אמנם שכחה, אבל מחאת האוהדים עדיין כאן בכל הכח. המאבק בין מחנות האוהדים של הפועל תל אביב עדיין ניטש, ומדי יום נשמעות עוד ועוד דעות של המתנגדים להמשך שליטתו של הבעלים אלי טביב בקבוצה, ומנגד- של התומכים בו. השלטים היצירתיים של האולטראס (וביניהם האהוב עלי במיוחד – "E.T. Go Home") מגיעים בשל התנהלות כושלת, עבר מפוקפק משהו, וחוסר השייכות כללית של הבעלים לקבוצה. האוהדים מתנגדים לפיטורי המאמן קשטן (שגם לו לא היו חיים קלים במיוחד בהפועל) ולאיסור על הכנסת שלטי עידוד מסויימים לבלומפילד, שמנהיג טביב. מנגד טוענים המצדדים בבעלים כי מקור כל העניין הוא בכלל בתסכול של תומכי מוני הראל שהפסיד את הבעלות בקיץ האחרון ושלמי שמביא את הכסף יש גם את הזכות לנהל את הקבוצה כראות עיניו. מה גם שכרגע אין עומדים בתור שמשתוקקים למלא את התפקיד. בינתיים, יושב לו מושא המריבה בביתו שבמיאמי ומנהל את העניינים בשלט רחוק. גם הוא יודע שבסופו של דבר מה שיקבע הן התוצאות שישיגו המאמן והשחקנים שלו על המגרש, בתקווה שהסערה התל אביבית תחלוף ובמקומה תגיע השמש מהחוף המערבי. 

תגובות