מגזין

הכדור הוא הכל

יוסי חלילי מסכם לנו את אירועי השבוע בכדורגל ומקדיש שיר פרידה לאחד ממאמניה החשובים של הליגה הישראלית

מאת יוסי חלילי. 10-01-2012

תגיות: יוסי חלילי, כדורגל, הליגה האנגלית, ספורט, דרור קשטן, הליגה האיטלקית, ליגת העל

 

צילום: mansfield soccerצילום: mansfield soccer

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו..." (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

עוד שבוע בליגה של היו"ר הנחקר אבי לוזון והדרמות ממשיכות. מכבי תל אביב שעשתה קולות של התאוששות חוזרת לסורה עם הפסד די מביך לעירוני רמת השרון, שכלל כמה החמצות צהובות מסמרות שיער. שייע דווקא יצא מבסוט עם ניצחון ראשון בקדנציה הנוכחית. הפועל קריית שמונה ממשיכה להוביל אחרי ניצחון חלק על ראשון לציון ומגדילה את הפער מהפועל תל אביב לתשע נקודות, לאחר שהאדומים מסיימים בתיקו עם הפועל באר שבע המתחזקת. מי שדווקא נשארת במירוץ היא השנייה בטבלה מ.ס. אשדוד, שמנצחת בפתח תקווה את מכבי לאחר מהפך נאה. דקות הסיום בעכו ובטדי מזיזות שוב את נדנדת הקו האדום כשהפועל חיפה סופגת בדקה ה-90 ויורדת תחתיו ואילו בית"ר ירושלים כובשת ומרימה את הראש למעלה כדי לקחת קצת אוויר. את התיקו המאופס והמזוויע בין מכבי חיפה לבני סכנין אין צורך בכלל להזכיר ומנגד, תוצאת המחזור מגיעה דווקא מבלומפילד כשבני יהודה תופרת חמישייה נהדרת לרשת של האחרונה בטבלה מפתח תקווה. אחרי הרביעייה מול עכו והשלישייה לרשת של בית"ר, זה נראה כאילו הכתום חוזר לאופנה.    

מחצית

הדרבי של מנצ'סטר תמיד היה רווי יצרים ואמוציות אבל מאז שהכסף הגדול הגיע לסיטי התווספו לו גם יוקרה ועוד קצת עניין. כשה-6:1 מלפני חודשיים וחצי עדיין מהדהד בראש של השדים האדומים מגיע הגביע האנגלי ומפגיש שוב את היונייטד עם הסיטי. הכותרות בתקשורת לא מתאפקות עם ההזדמנות לנקמה, שאיכשהו מגיעה לבסוף (עם קצת עזרה מהשיפוט). משחק דרמטי ומשובח מספק שער ליונייטד כבר בדקות הראשונות ו-3:0 עוד לפני תום המחצית הראשונה, כרטיס אדום לבלם הסיטי קומפאני, חזרה של התכולים מבעיטת עונשין נהדרת עם פתיחת המחצית השנייה ועוד דחיקה של קון אגוארו שמספיקה רק ל-3:2 בסיום. ואם הדרמה על המגרש לא הספיקה, גם לפני המשחק נרשם רגע שיא, כשפול סקולס האלמותי של היונייטד הודיע על חזרה מפרישתו בסוף העונה הקודמת, התייצב למשחק ואפילו נכנס לשחק כמחליף. ולמרות הכל, נראה שהתוצאה לא ממש משקפת. עם עשרה שחקנים מהדקה העשירית, ללא דויד סילבה הנהדר שהוחלף במחצית ופנדל לטובתה שלא נשרק על ידי השופט, מנצ'סטר סיטי היתה שווה בדרבי הזה לפחות תיקו. גם הטבלה האנגלית מראה על פער של שלוש נקודות לטובת התכולים ובמתמטיקה פשוטה, נראה שהשנה הסיטי קצת יותר טובה.

ומאנגליה לאיטליה עם הסרייה A, שחוזרת לעצמה העונה ומציגה השבוע מבול של שערים. אינטר עושה את זה בגדול עם חמישייה מול פארמה ושוב פוזלת לכיוון הצמרת, אודינזה עדיין שלישית אחרי רביעייה על צ'זנה ולאציו הרביעית מושפלת אצל קבוצת התחתית סיינה עם עוד רביעייה. נאפולי, פיורנטינה וקליארי מסתפקות בשלישיית שערים כל אחת ודווקא המוליכות עושות את זה צנוע, כשמילאן כובשת שני שערים לרשתה של אטאלנטה ויובנטוס מנצחת בחוץ עם שער בודד מול האחרונה לצ'ה. נראה שהצבע חזר ללחיים של אוהדי הכדורגל האיטלקים, שחוזים השנה בכדורגל טוב, אגרסיבי ומרתק שמזכיר את הימים בהם נחשבה הליגה שלהם לטובה בעולם. כשהשבוע הבא מזמן את הדרבי המסקרן של מילאנו וכשהמאבק בצמרת הופך מעניין משבוע לשבוע, נראה שיש אור בקצה המנהרה של הכדורגל האיטלקי.

זמן פציעות

אתמול שיחק ולאדימיר דבאלשווילי את משחקו האחרון בליגה הישראלית, לפני שהוא עוזב את הארץ ויוצא לשחק יחד עם אבירם ברוכיאן בפולוניה ורשה הפולנית. חלוץ מכבי חיפה בשנתיים וחצי האחרונות מסיים את הקדנציה כאן עם הרגשה חמצמצה משהו, בעקבות היחסים הלא טובים עם הקהל הירוק והיחס לו זכה גם מצד הצוות המקצועי שלא ממש הוסיף לו בטחון. לגבי הקופים הירוקים מיציע ג' אין בכלל צורך להרחיב, שכן כבוד והערכה למי שמוביל אותם להישגים אף פעם לא היו בנמצא, ומילא הספסולים וההחלטות התמוהות של המאמן בעונה שנראית רע גם בלי קשר לתפקודו של החלוץ. אבל נראה שדבאלשווילי, שנתן תפוקה מצוינת, התנהג כמקצוען לכל אורך הדרך ובכלל, ניחן ביכולות ותכונות שנראות לפעמים כגדולות על הליגה שלנו, לא זכה לכבוד הראוי מאף אחד כאן, כולל התקשורת. ללא פרגון, ללא יחס מיוחד ובלי שנשים לב, עוזב אותנו שחקן מצוין שעוד נתגעגע אליו. נראה לי שכולנו צריכים לשאול למה.

האמת שהתכוונתי לסיים עם החזרה של הסמל תיירי הנרי לארסנל, אבל ידיעה שהגיעה זה עתה מבשרת על פיטוריו של מאמן הפועל תל אביב דרור קשטן על ידי הבעלים אלי טביב. בשיחת טלפון מביתו שבמיאמי, הודיע טביב למאמן האדום שהוא מסיים את תפקידו לאלתר ובנוסף הגיע גם חיזוק בדמות מכתב רשום. זה לא סוד שהיחסים בין השניים לא לבביים בלשון המעטה, וגם הניצחון הבודד של הפועל בששת המשחקים האחרונים בטח תרם קצת. אבל הקלות שבה מפטרים כך מאמן, נראית כקפריזה שיסודה בזלזול וחוסר כבוד למקצוע. בעידן המודרני כביכול, כשבעלי הקבוצות הם דווקא אנשי עסקים שלא ממש מעורבים רגשית בקבוצה, אין חובה שהם יהיו קשורים כך או אחרת לענף הכדורגל. אבל כשבעל המאה הוא בעל הדעה, לפעמים הוא גם כורת את הענף הזה שעליו אנו יושבים.

 

תגובות