מגזין

אלבומי השנה של אודי ניב

אודי ניב מסכם שנה במוזיקה ומגיע למסקנה שהעולם שייך למפיקים

מאת אודי ניב. 25-12-2011

תגיות: אודיני, אודי ניב, סיכום שנה, Atlas Sound, 2011, סוף שנה, Fleet Foxes, Thurston Moore, Stephen Malkmus and The Jicks, בחירות שדרנים, אלבומים מומלצים

 

מעל מאה שדרנים שונים משדרים בקול הקמפוס. לכל אחד עולם תרבותי ומוזיקלי שונה ומגוון. כל אחד בטוח שאלבום השנה שלו, הוא הריליס המשמעותי והמשובח ביותר שיצא במהלך 2011. כחלק מסיכום השנה שלנו, אנו גאים להציג לכם את בחירות השדרנים, בכדי שתוכלו להחליט בעצמכם.

הבחירות של אודי ניב:

Atlas Sound - Parallax
כבר חלפו כמה שנים מאז הפך ברדפורד קוקס בזכות פרץ יצירתיות בלתי נפסק הן כפרונטמן של להקת דירהאנטר והן בהרכב הסולו שלו אטלס סאונד לפיגורה מוכרת ומדוברת בסצנת האינדי. קוקס נחשב לתופעה מוזרה לא רק בגלל מראהו החיצוני שנובע ממחלה גנטית קשה, קוקס נודע ביכולתו לרקוד על שתי חתונות כשהוא מתפקד בשתיהן מצוין; האלבום החדש של אטלס סאונד, Parallax, הגיח לעולם אחרי לא פחות מ - 4 אלבומי דמו ששיחרר קוקס בשנה החולפת בחינם להורדה ברשת, זאת אחרי שהוציא בשנה הקודמת עם Deerhunter את אלבומם הרביעי, שזכה לתשבוחות רבות וגרר אחריו סיבובי הופעות ארוכים ומתמשכים. מיילא פרץ יצירתיות, אבל מאיפה לעזאזל יש לו כ"כ הזמן?
אם צריך לסכם את האלבום במשפט אחד, Parallax מאופין יותר מכל אלבומי הסולו הקודמים במתיקות פופית ונעימות פולק סיסקטיזי, יחד עם האלקטרוניקה, הסאונד, התחכום והטכנולוגיה של שנות האלפיים. את כל המיקס הזה ניתן לקבל כבר בחצי הדקה הראשונה של האלבום, שמתחיל בצליל חריקה של פידבק גיטרה, שמהדהד בצלילי אפקטים, אחריו נכנסת גיטרה אקוסטית נעימה שנובילה ומיד אחריו הקול הכל כך מזוהה של קוקס. וזו בדיוק הגאונות שלו, מצד אחד להצליח לתמצת את ההוויה של אטלז סאונד לכדי חצי דקה, מצד שני לספק אלבום שלם שאין בו רגע אחד של שעמום ומצליח לאחד את כל המרכיבים לכדי אותו השלם, רק מזווית אחרת ובעטיפה שונה. הטקסטים ממשיכים להיות אישיים, שירי אהבה של אדם שבמרבית ימי חייו לא אהב ולא הרגיש נאהב. טרה-אינקוגניטה ריגשית ומוזיקלית. להאזנה לאלבום המלא.
Fleet Foxes - Helplessness Blues
הפוקסז הצליחו למשוך תשומת לב רבה ומעמד מכובד כבר אחרי שנה וחצי כשבמחסנית אי.פי ואלבום בכורה. בפרספקטיבה לאחור, נראה שהם היו לגמרי מכווני מטרה; עמוסים במלודיות מזמינות, הרמוניות מדהימות וקליטות שיכולות לגעת בקהל רחב יחסית, כאילו ידעו שזה הדבר הנכון בזמן הנכון. ולמרות שהתקליט הראשון שלהם עדיין לא צובר כמויות גדולות מידיי של אבק עד עצם היום הזה אצלי בסלון, בעיני, יתרונם בתקליט הראשון היה גם במעט, חסרונם. וכראוי ליכלות ולכשרון של חבורת השועלים, Helplessness Blues הוא אלבום אפל, עמוק ומורכב יותר מקודמיו, כשהכתיבה והעיבודים מובילים את האלבום והלהקה בדרך הנכונה להכרה והערכה הן מהתקשורת והן מהקהל. ככל הנראה, רק בזכות הצלחה (נוסחתית משהו) של שירים כמו White Winter Hymnal, הצליחה הלהקה להתקדם לכתיבה של שירים כמו The Shrine / An Argument. השועלים השתמשו בנוסחה שהביאה אותם לקידמת הבמה באלבומם הראשון, אך השכילו לתת לה הטוויסט במקומות הנכונים ולדלג מעל משוכת האלבום השני משל היו איילים. עכשיו נשאר רק שהטבע ישרוד את המהפכה הטכנולוגית. 
Thurston Moore - Demolished Thoughts / Stephen Malkmus and the Jicks - Mirror Traffic
השנים האחרונות בתעשיית המוזיקה שייכות למפיקים. לא בכדי איש השנה שלי לשנת 2011 הוא דווקא מי שתפס את עמדת המפיק בשנים האחרונות ולא המבצע עצמו. בעוד אמנים מנסים בכל כוחם עדיין להצליח לחדש בכתיבה ובהלחנה, בשנות האלפיים, המפיקים יודעים יותר מתמיד שדווקא הקידמה והשנים לטובתם. בק הנסון, שבמשך העשור הקודם היה מטובי הכותבים והמבצעים, התמקד בשנים האחרונות בהפקה והוא הסיבה לכך ששני אלבומים מצאו דרכם תחת כותרת אחת הרשימת האלבומים הטובים של השנה החולפת.
את המשוכה הראשונה אך הכה חשובה של מפיק, בק תמיד עבר בהצלחה' הוא תמיד ידע לבחור פרטנרים טובים לדרך;  סטפן מלקמוס, לשעבר סולן להקת Pavement, שערכה לפני כשנה איחוד לסיבוב הופעות עולמי מוצלח ביותר וט'רסטון מור, גיטריסט להקת Sonic Youth, באלבום סולו שמוכיח (בשנית) שמור מסוגל לגעת בעצבים שלנו, גם בלי הדיסטורשיין שלו.
לשני האמנים הללו, אלבומי ה"סולו" אינם ראשונים. הם לא שונים בהכרח מהסגנון של אלבומים קודמים שלהם, ועדיים, בשני המקרים מדובר באלבומים הטובים ביותר של אותם האמנים בשנים האחרונות, הסיבה לכך היא ללא ספק ההפקה המוזיקלית והיכולת שלהם לדייק במיזוג שבין הידיים שלהם לאוזניים של בק, וזו, ככל הנראה, התכונה המוערכת עלי ביותר בשנה המוזיקלית החולפת.
+
"נטחנו במערכת"
TV On The Radio -Nine Types Of Light - כשהכיף פגש את התחכום של ממלכת האינדי. עוד אלבום מבריק לחבורה הברוקלינאית הכשרונית שהמציאה לעצמה סאונד ייחודי משלה. 
Radiohead - The King of Limbs  - גם בשנים שרדיוהד עסוקים בשיווק לא פחות מאשר ביצירה, גם באלבום שלא מחדש שום דבר מהאלבומים הקודמים, רדיוהד ממשיכים לסקרן אותי במלאכת החיפוש אחר סאונד חדש ודרכי עבודה על עיבוד שירים פשוטים יחסית. 
Modeselektor - Monkeytown - ביטים שבורים, מקצבים מז'אנרים שונים והרבה סאונד משובח. לרקוד על כסא העבודה בהקלדה. הדיג'יי הגרמני המוכשר, הצליח להביא אותי לעולם מוזיקלי שלם שלא עניין אותי קודם לכן, ולא תמיד מעניין אותי אחריו. מודסלקטור איז דה שיט!
** טיפ למהדרין - שווה לעקוב אחרי עבודות הרימיקסים ושת"פ שלו.
הסכמתם עם הבחירות של אודי? לא התחברתם בכלל? כנסו להצביע ולהשפיע במצעד סיכום השנה שלנו!

» לבחירת אלבום השנה2011

» לבחירת תפוח האדמה הלוהט של השנה

» לבחירת הכסף הצעיר של השנה

» לבחירת הופעת השנה

תגובות