מגזין

!First We Take Berlin.. Then We Take Paris

בחלקה האחרון של הטרילוגיה, ניצן רון יצא לבדוק כיצד יוצרים קליפ ברמה בינלאומית בעזרת תקציב מקומי

מאת כתבי חוץ. 12-12-2011

תגיות: קליפים, ריף כהן, Riff, ניצן רון, ניקולה בנק, תמר דרכלי, ראובן רוזנברג, Dan Fib, David Lynch

 

כתב: ניצן רון

בחלק הראשון והשני של טרילוגיית הקליפים הישראלים בחו"ל, ראינו כיצד קליפים של במאים ישראלים שהלכו רחוק עם חזון וויזואלי ומשחקי ז'אנר פרצו את המחסום הבינלאומי והגיעו לעשרות וגם מאות אלפי צופים בחו"ל. אבל האם רק קליפים מסוגננים ויקרים יכולים לעשות זאת?

בחלק השלישי של הטרילוגיה, בחרתי דווקא בשלושה קליפים שהבמאים שלהם הלכו על "פשוט" אבל עדיין עשו את זה בגדול, אולי דווקא בכדי להעביר את המסר ש"קליפ טוב" אינו בהכרח נגזרת של תקציב או אפקטים מיוחדים. נכון שאלו אלמנטים חשובים ואין להפחית מערכם, אבל בראש ובראשונה קליפ טוב, הוא סיפור וויזואלי מעניין, שמגרה את החושים ומביא ערך מוסף למוזיקה עליה הוא מבוסס. והכי חשוב, קליפ טוב נעשה בתשוקה רבה ורוכש כבוד לצופיו שראו כבר אלף "קליפים" של הופעות בבארבי ודרך הזכוכית של אולפן ההקלטות.
"DAN FIB – “That Girl/ ראובן רוזנברג

רוזנברג: "התקציב הכולל היה 400 ש"ח (!!!) שהלכו על מכשיר הקלטת קול איכותי ומיקרופונים. כל הצוות עבד בהתנדבות. השתמשנו רק בפנס אחד קטן ונורות חג. ניסינו לעשות משהו בסגנון ה-Take Away Show, של האתר הצרפתי LA-BLOGOTEQUE. קליפ שמוקלט חי ומצולם בטייק אחד, אבל שלא ייראה דוקו כמו אצלם אלא קצת יותר סטייליש. השקענו בעיצוב הקול והמיקס המדהים שעשתה דידי דוקסין (אקס קול הקמפוס, כבוד!). ניסינו לגרום לזה להישמע חו"ל והלבשנו את דניאל בסגנון שמזכיר את בוב דילן. מבחינת הלוק רצינו שהקליפ יהיה אפל, סטייל פילם נואר, עם סמטאות מטונפות ושיכורים כמו בעולם של טום וייטס, אז עשינו תיקוני צבעים בכדי לגרום לאור להיראות קצת לא ריאליסטי. ניסינו לעשות משהו פשוט וכנה שלא מנסה "למכור" משהו. אם אתה אוהב את המוזיקה שמאחוריי הקליפ, אתה תהנה לראות אותו ולא תשתעמם מהוואן שוט. אם אתה לא אוהב את המוזיקה, אז כנראה שזה יעצבן אותך. העניין הוא שהמוזיקה והפרסונה של דניאל היו בעדיפות הראשונה כאן".

שורה תחתונה: בזכות הקליפ, דניאל התקבל להופעה בערב שאו-קייס ב-Bar Tausend, מקום גדול בברלין. זהו ערב אליו נבחרו שבעה אמנים ולכל אחד ניתנו 20 דקות לנגן. במקום נכחו הרבה עיתונאים מתחום המוזיקה ונציגים של לייבלים למיניהם. אחרי הערב הזה הגיעו לדניאל מבול של הצעות להופעות ברחביי ברלין.

DAN FIB - that girl from Ruven Rozenberg on Vimeo.

"David Lynch- "I Don't Know / תמר דרכלי

דרכלי: "בכדי להתאים את "הסחורה" לחו"ל, ליהקתי את ואן נוין שבאופן אוטומטי לא נראית "תוצרת ישראל", ויכולה להיות מקושרת לכל מיני מקומות. בקליפ, היא גם נותנת מספר רפליקות בווייטנאמית, מה שעוזר לניחוח הבינלאומי. האלמנט השני שהשתמשתי בו, היו הלוקיישינים. תחנת הרכבת למשל, אוטומטית נתנה לוק אירופאי, בנוסף לצבעים בהם בחרנו לצלם והבחירה לא להאיר עם תאורה נוספת בפרט לזו הזמינה. אבל למרות הלוק הבינלאומי שניסינו ליצור, היתה חשובה גם הנגיעה המקומית, אותה אפשר למצוא בקרטון החלב שאדם הורוביץ מחזיק (זה היה כמובן לפני החרם על תנובה)".

שורה תחתונה: דויד לינץ' הבמאי המוערך שפצח בקריירה מוזיקלית, בחר בקליפ של תמר כקליפ הרשמי של השיר הזה מתוך 450 קליפים שהוגשו לתחרות! לקליפ יש מעל 100,000 צפיות ביוטיוב, בעמוד של הלייבל של לינץ'.

A Paris / ריף כהן ו- ניקולה בנק

כהן: "השיר היה קיים שנתיים לפני שנוצר לו הקליפ, ואני כבר ראיתי בדמיון איך הוא יראה. בגלל שהשיר עוסק במהגרים שמגיעים לפריז ומתלהבים ממה שהפריזאים אדישים אליו (לדוגמה, דלתות גדולות שרואים הרבה בקליפ), רציתי להראות את העיר מזווית קצת אחרת – מצד אחד מקומות מאוד "פריזאיים" כמו בית הקפה מהמאה ה-19, ומצד שני מקומות שבקלות יכלו להיות גם באפריקה או באלג'יר. ההשראה שלי באה מהסרטים של פליני וטוני גטליף, במאי צרפתי-אלג'יראי( את הקליפ צילמה הצלמת שעובדת איתו). את ניקולה פגשתי בתקופה שהסתובבתי בפריז עם טריקי (כן, טריקי!). הוא בדיוק עבד על פרויקט יחד עם מהגרים בצרפת. ניקולה ואני התידדנו והוא הציע לי להעזר בצוות שלו ולהשכיר ציוד לקליפ. התקציב היה דל ולכן נעזרתי בחברים ואנשים שפגשתי ברחוב, כמו לדוגמה, רקדני הקפוארה הברזילאים שהצחיקו אותי כשראיתי אותם מרקידים אישה בת 40. הפידבקים וההצלחה של הקליפ נתנה לי את הביטחון ללכת ולהקליט את האלבום הבא שלי בעצמי, ללא חברת תקליטים".

שורה תחתונה: מעל 220 אלף צפיות ביו-טיוב. הסינגל המריא והוא מושמע בכל תחנות הרדיו בישראל. כיום ריף מחוזרת על ידי כמה חברות תקליטים גדולות.

אפילוג

נראה שהראשונים שהבינו את הערך האמתי של קליפ טוב היו הלהקות שמייצאות את המוזיקה שלהן לחו"ל (אטליז עם Attractive המופלא מ-2007). הקליפ, הפך להיות הכלי היחצ"ני העיקרי כאשר להקה ישראלית מגיעה להופעה בחו"ל (הוא בהחלט הרבה יותר אפקטיבי ממצגת שקופיות עם שחפים) - הצופים הפוטנציאלים יכולים כבר להתרשם מהמעוף ,היצירתיות והרצינות של הלהקה. הקליפ שמגרה את בלוטות החשק ויוצר ציפייה וסקרנות בקשר ללהקה שעומדת מאחוריו, גורם לצופים הפאסיביים ביו-טיוב לקום ולרכוש כרטיסים או לכל הפחות לעשות חיפוש נרחב יותר אחר חומרים אחרים של אותה להקה ואולי אפילו להתאהב בה.

אין ספק שבכל הנוגע לקליפים יש עוד פער גדול בין אלו שמכוונים לחו"ל לבין אלו שמשודרים בערוץ המקומי, אבל אולי בזכות הרף הגבוה שמיצרים הקליפים שהוצגו בטרילוגיה, ועוד רבים אחרים, הפער הזה ילך ויקטן והערכים שהם מביאים איתם יחלחלו לעשייה המקומית. בתקווה שבקרוב נראה קליפים מושקעים (על פי הקריטריונים מעלה) גם בערוץ המוזיקה המקומי, והשם ישמור אולי אפילו בקולנוע.

ועוד משהו בקטנה, בזמן הכנת הכתבה שמחתי לגלות עוד מספר רב של קליפים בשלבי הפקה שונים. לצערי מפאת אילוצי פורמט וזמן נאלצתי להצטמצם ולא יכולתי לכלול את כולם. אבל אני מקווה שאתם, היוצרים, יכולים לשאוב מעט עידוד והשראה מהמעט שהוקדש לנושא, אתם בכיוון הנכון.

על הכתב: ניצן רון, במאי ותסריטאי מתל-אביב. הקליפ Nothing I've Said שביים השנה עבור דן פונדק הגיע לגמר תחרות הקליפים "קליפיטישן" שנערכה ביולי בסינמטק תל אביב. 

תגובות