מגזין

גרוב שכונתי

נועה ברודצקי יצאה לערב שכולו גרוב אתני וחזרה ברגשות מעורבים

מאת נועה ברודצקי. 02-12-2011

תגיות: תמיר מוסקט, יוסי פיין, רביד כחלני, חיים לרוז, תומר יוסף, סופר גרוב, עידן רייכל

 

טרם הייתי ב"הוואנה מיוזיק קלאב", אבל שמעתי עליו ממישהי שאין דרך אחרת להגדיר אותה מאשר רווקה ממורמרת, שיוצאת מהבית אך ורק לשם צייד אב עתידי לבנה שעדיין לא בתכנון. הפעם השנייה בה שמעתי על המועדון הייתה בסירוב של חברה להצטרף אליי, בניסוח תמציתי שזה "מועדון גרושים גרושות". מיותר לציין שאחריי כל זה חששתי שדווקא שם נבחר לקיים ערב מיוחד – הסופר הגרוב.

בתכנית היו- חיים לרוז, יוסי פיין, עמית כרמלי, תומר יוסף ותמיר מוסקט. כל אלו בניצוחו של רביד כחלני עם הפתעת אורח בדמות עידן רייכל. הבעיה בכזה ליינאפ עשיר ומשובח היא הצפייה העצומה שאי אפשר שלא לפתח – אבל נגיע לזה עוד רגע.

אני ו-א' הגענו בשעה הנקובה בכדי לחזות באסופת מומחיי וחלוציי מוזיקת הגרוב, אתני, בלקני, אלקטרוני וכל דבר בועט אך גם מלטף בארץ. לשמחתנו גילנו מקום נקי, מרווח, בעל אווירה ועיצוב יחודיים שמצליח להמחיש בדיוק את שמו- "הוואנה מיוזיק קלאב".

החלל היה מלא באנשים מכל הגילאים ויותר- משמח מכל הסוגים. זו עם הטייץ המתולתלת הבלונדינית שמתעקשת לרקוד בגפה בריקוד שבטי עתיק לצד זה הקירח עם חולצת הצווארון הלבנה שיכול להיות אבא שלה.

תחילה, עלה לבמה רביד כחלני, A.K.A יאמאן בלוז. מצוייד בשרוול שחור שבוודאי נקנה בבוטיק בשנקין, ז'אקט שחור עם אופי מחוייט תואם, חולצה לבנה דקיקה ורחבה מעל לגופיה ארוכה צמודה ולסיום צעיף תכלת אפור שמדגיש את עורו הכהה ותלתליו השחורים.
בדיוק כך נשמעת המוזיקה של כחלני. עירבוב מסורת עתיקה עם נגיעות מודרניות, שילוב אלמנטים גרוביים שחורים עם אתניות המצוייה במדבר סהרה או לפחות בבית סבו. כחלני עלה תחילה לבדו, עם ספוט בודד, בידו גימברי (גיטרה בס מרוקאית) וקול אחד גדול.

ברגע שסיים את בלדת הפתיחה עלו לבמה יוסי פיין, חיים לרוז ועמית כרמלי ומאותו רגע ועד סוף ההופעה כחלני התגלה כחיית במה ותופעה היפראקטיבית בעלת תנועות ריקוד התואמות את טעמו האישי, הייחודי ובעצם נחשף לנו לראשונה ג'יימס בראון התימני.

הקהל היה מרותק, אך עדיין לא שותף לחוויה הטראנסית שאין ספק שהפרפורמרים חשו. זה קרה דווקא ברגע בו תומר יוסף ותמיר מוסקט עלו לבמה כצמד המשלים את שלישיית "בלקן ביט בוקס" ובצעו גירסה מחודשת של הלהיט "דיגיטאל מאנקי".

הפתעת הערב הייתה עידן רייכל, ולא משום שלא פירסמו את השתתפותו בערב כצ'ופר לקהל, אלא מפני שהוא התגלה באור שונה מאלבומיו הנוגעים, ניגן והנהיג את הג'אמיניג שנוצר על הבמה בצורה נלהבת, מרשימה ובעיקר אחראית.

אך פה גם טמונה "הטענה" הראשונה לערב, שהרגיש יותר כמו ג'אמיניג ענק, כסוג של חזרה אחת לפני החזרה גנרלית, ולא כמו ערב מתוכנן כהלכה. זה קורה כשלא לכולם יש תפקיד. כשלא כל המשתתפים עסוקים בלהופיע, ושכחלני ולרוז יורדים מדיי פעם מהבמה סתם כי מתחשק להם לנוח או מכל סיבה אחרת.

אווירת ה"שכונה" מתאימה לסגנון המוזיקה וההופעה ויכולה לרוב אפילו להוסיף לה, אבל ישנו קו דק שמפריד בין שכונה לזלזול, ונראה שלעיתים המוזכרים חצו את הקו הזה הלוך ושוב. הרגשתי שמזלם של כל מי שנמצא על הבמה שהם תותחים בתחומם, וכך המפגש הזה יצא מוצלח למרות הכל.

אך לא זו הסיבה העיקרית שבגללה הייתי מגדירה את הערב הזה כהחמצה. לראות יוצרים שחיים את המוזיקה ומביאים את עצמם לחשיפה זו חוויה שנותנת הרגשה טובה וממלאת מבפנים, גם אם הם היו יכולים להתאמן קצת יותר על התיאומים ביניהם.

מה שנותן הרגשה פחות טובה זה לשמוע צפצוף צורם באוזן ימין, רמקול שמאלי שנכבה ונדלק כארבע פעמים במהלך ההופעה, מיקרופון שמסרב לעבוד בכל פעם שיוסף מנסה ללות את כחלני וסאונד שנופל פעמיים בזמן ההדרן.

לא ברור מה קרה שם מבחינת הסאונד וההגברה, אבל מלבד תקלות טכניות רבות לאורכו, המופיעים התחננו לעוד קצת מוניטור פה, קצת בס, פחות גיטרה של פיין תוך כדאי שירה ונגינה. הדובדבן של כל בעיות הסאונד היה שהשירה של כחלני בקושי ונשמעה.

למרות כל זאת לא הייתי מגדירה את ההופעה ככישלון רק כהחמצה מרגיזה. מי שרצה להינות באמת- נהנה. רק חבל שזו הייתה בחירה של הקהל האם להנות או לא, מערב שכזה הייתי מצפה שלקהל לא תהייה שום זכות בחירה בנושא ושכולנו נסחף ללא שליטה לתוך האווירה.

תגובות