מגזין

קרקס הליליות

עדית אזולאי העזה להיכנס ליקום המקביל של הטייגר ליליז וחזתה בהם לוקחים את כל המיץ של הזבל והופכים אותו לזהב

מאת עדית אזולאי. 28-11-2011

תגיות: Tiger Lillies, עדית אזולאי, טייגר ליליז, מרטין ז'ק

 

צילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאלצילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאל

הגעתי במוצאי שבת לבארבי בעשר ועשרה, על הבמה כבר עמד לו מוקיון מכריס בגיל העמידה עם גיטרונת, מלווה במתופף שנראה כמו הסבא החביב מהפרסומת של "הרשי", וקונטרבסיסט צעיר יחסית, שעשה קולות רקע וגם ניגן על אחד הכלים הכי מגניבים בעולם: הטרמין. האיפור הצעקני על פניו של המוקיון היווה קונטרסט גמור למילים שיצאו מפיו: סיפור על רצח מזעזע שהוגש, על כל הפרטים הדקים, באופן תיאטרלי ולא פחות ממושלם. בסוף השיר, עם מחיאות הכפיים הנלהבות, הרגשתי שהרגע הסתיימה לה טרגדיה עצובה מאוד באולם נידח באזור הברים של לונדון בסוף המאה התשע-עשרה. אבל לא ניתנה לי שהות יתרה לנגב את הדמעות; הגיטרונת התחלפה לה באקורדיון ירוק והתחילה הצגה חדשה, הפעם על בחור חביב שמת – כמה לא מפתיע – מסמים. מהרואין וקוקאין ליתר דיוק. שיר שמח מאוד, כולם בברבי קפצו לקצב האוקורדיון ומערכת התופים הקטנה והמוזרה. כשההצגה הזאת הסתיימה, התחילה עוד טרגדיה עגומה ביותר: הפעם על זונה מזדקנת. היא מוצצת, היא מזדיינת, היא עדיין עושה כסף – אבל היא כבר מזדקנת. וזה עצוב. לא סתם עצוב: זאת בלדה קורעת לב שהוגשה בקול צלול ומכמיר, בניגוד גמור לגוונים הקברטיים והמרושעים מהשירים הקודמים.

צילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאלצילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאל

כזה הוא מרטין ז'ק, מנהיג הטייגר ליליז: רגע אחד הוא מחספס בקולו את הרגעים הנמוכים ביותר של כל עלובי-החיים, ברגע אחר הוא מצליח ליצור דרמה גדולה כשהוא מלחשש פחדים קטנים והופך אותם לקפסולות רגש חדות ומרוכזות. בדיוק כשאתה חושב שכבר שמעת את כל מה שיש לו לתת, הוא דוחס את כל האירוניה שמקופלת בתודעה העצמית הנמוכה של כל חלכאי ונדכאי העולם אל תוך הזָכּוּת של האוקטבות הגבוהות והעדינות ביותר שהוא יכול להפיק מגרונו. ותאמינו לי, הוא יכול. וכשהמוקיון עם הכרס התיישב ליד הפסנתר ודיבר מתוך גרונה השבור של אישה מוכה שאוהבת את בעלה ואת המכות שהוא מפליא לתת בה, לא נשאר לב אדיש אחד בבארבי. וכשאותו מוקיון ליחשש ברשעות את הקנאה שמעבירה בעל על דעתו והטריף את האקורדיון שלו עד הרגע שבו הוא רוצח את אשתו, גם אז לא היה בקהל אדם אחד שהמסר חלף מעליו. הקנאה נכנסה למחזור הדם של כל איש בקהל הרב שבא לראות את התופעה הזאת בהופעה. כי כל שיר של ההרכב המצוין הזה הוא כמו מחזה קטן, שמצליח להעביר את כל הדקויות של הנושא הנבחר במינימום מילים ומקסימום הבעה, באופן שגורם להתחבר לדמויות רחוקות באופן הכי בלתי-אמצעי שיש. כל שיר מרגיש כאילו מישל וולבק כתב את צ'רלס דקינס מחדש.

    

אני מכירה ומוקירה את הטייגר ליליז כבר כמה שנים. אולי זאת החיבה המיידית שיש לי לכל דבר שהוא בריטי במובהק, או לכל דבר שמנציח מסורות דרמטיות שכבר חלפו מן העולם או סתם לכל דבר שיש בו מן הביזאר. "ה"טייגר לילז" לוקחים את כל המיץ של הזבל והופכים אותו לזהב. וזה לא בגלל שכשהם שרים על זונות ונרקומנים הם משווים להם הילה רומנטית-הוליוודית. זה בגלל שהם לא מפחדים להסתכל לאיכסה בעיניים ולהגיש לך אותו עד הפרצוף, בדיוק כמו שהוא. כדי שתדע שגם הנרקומנים, הזונות והנשים המוכות הם אנשים שעשו את הבחירות שלהם וגם אתה, בקלות, יכול ליפול לתהומות אם תקשיב לקולות הלא נכונים. הטייגר ליליז נותנים לקולות האלה שם ותחושה, הטייגר ליליז נותנים לקולות האלה פנים. הפנים האלה הם אמנם פנים של ליצן, אבל זה בדיוק מה שמעצים את החווייה: הרי רוב האנשים שמתדרדרים לתהום לא מקשיבים למבוגרים האחראים שמסביבם, שאומרים להם מה מותר ואסור ואיך צריך ואיך כדאי. רוב המדורדרים שמים על העולם זין גדול ובטוחים שהם יותר חכמים מכולם. אולי אם היה להם ליצן ששר את זה – זאת היתה אופרה אחרת לגמרי.

צילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאלצילום: ליליה פרנק לרדיו קול יזרעאל

אם אתם קוראים את זה וזאת הפעם הראשונה שאתם שומעים על הטייגר ליליז, אז אני אשמח מאוד אם תרוצו עכשיו ליוטיוב ותנגנו כמה קטעים שלהם. לא תתאכזבו.

אם אתם קוראים את זה ואתם מכירים את הטייגר ליליז אבל נבצר מכם להגיע להופעה – וול, טאף לאק. פיספסתם את אחת ההופעות המעולות של השנה. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה רצפת הבארבי איימה להשבר תחת רקיעות הנעליים של הקהל המשולהב בדרישה לעוד הדרן ועוד אחד.

אם אתם קוראים את זה ואתם מכירים את הטייגר ליליז וגם הייתם בהופעה, אז נכון שהרגע שבו המתופף התנפל על מערכת התופים התמימה שלו והפיל את כל איבריה לריצפה בחינניות כובשת עם משהו שנראה כמו פטיש אוויר היה אחד הרגעים המוצלחים ביותר בתולדות הבארבי?

 

תגובות