מגזין

בהוראת הרופא

בן אליעד יצא למסע בנבכי האייטיז וגילה שלמוזיקה מעולה אין חותמת זמן

מאת בן אליעד. 23-10-2011

תגיות: פוסט פאנק, שנות השמונים, אנטיביוטיקה, הקליק, דארק אייטיז, סינת רוק

 

אתמול כמעט ופירקתי את להקת אנטיביוטיקה. חכו רגע עם מכתבי הנאצה, תנו לי להסביר. אולי לא ניסחתי את זה נכון . בסך הכול שאלתי בתום לב, וברוח המוזיקה שלהם- האם הם היו מעדיפים להופיע בפינגווין או לראות את נושאי המגבעת בירושלים. השאלה, שנשאלה כחלק מראיון קצר שקיימתי איתם לפני ההופעה שלהם אמש באוזןבר, יצרה וויכוח קטן בין הסולן/בסיסט דן פביאן בלוך והגיטריסט גיא רוזנבלט. כנראה שמבלי להתכוון, העליתי נקודה רגישה אצלם – ההתייחסות והתיוג שנעשה כלפיהם כהרכב רטרו- אייטיז.

"כל ההסתכלות הזאת אחורה נראית לי מיותרת", אומר לי רוזנבלט בתמצות. בלוך טיפה הרחיב: "אתה לא תראה אותנו מופיעים עם קעקועים כמו בפינגווין. אנחנו אולי להקה שמושפעת משנות השמונים, אבל אנחנו ב-2011". בדיעבד, אני מבין עד כמה הם צודקים. נכון שהסאונד שלהם מתכתב ברובו עם השפעות מאותו עשור, כמו ג'וי דיוויז'ן, טלוויז'ן או הקליק, אבל המוזיקה והטקסטים של פביאן, רוזנבלט, ניר זילברמן (תופים) ונורית שטרנברג (קלידים) מתכתבים עם מה שקורה כיום. וזה מה שבין השאר הופך את אלבום הבכורה של אנטיביוטיקה, "להישמע להוראות השימוש" ("תחשוב על חיי היום יום שלך, וחבר את זה" ענה רוזנבלט לשאלתי על כותרת האלבום), לאחד הדברים המרעננים ביותר ברוק הישראלי היום. שילוב בין סינת-רוק/פוסט פאנק חד, שמעמיד את צורת ההגשה של הטקסטים הקודרים והמבריקים שלהם במרכז, אך לא על חשבון הלחנים המלודיים והסוחפים. למי שעוד לא שמע, כנסו לכאן ותחזרו אחר שתאזינו לאלבום. סיימתם? בואו נמשיך.

"הערב אנחנו לוקחים אתכם לקצה, לעזאזל!" הבטיח בלוך בפני הקהל שהתאסף אתמול באוזןבר. הבטיח וקיים – בשעה וקצת הם נתנו הופעה אנרגטית ומחשמלית שכללה את כל מה שצריך למצוא בהופעת רוק-  טונות של אנרגיות ועוצמה, גיטרות מחוספסות וסולן עם קול עמוק, שבין מעט תקלות טכניות וריבים על מפרטים עם המפיק המוזיקלי שלהם דני אברג'יל (בלוך: "ברמת הנחישות שלו ובלב שנתן, הוא הראה לנו שיש עוד דברים כאלה אגדות ברוק'נרול"), נתן את כולו והשפריץ כריזמה לכל עבר, עם רוק מינימליסטי ובועט על טהרת העברית.

אנטיביוטיקה הוא הרכב אחד מבין מעטים כיום באינדי הישראלי שמתעקש לכתוב בשפת האם, בתקופה שבה מוזיקאים רבים כותבים באנגלית וחושבים על ניו יורק ולונדון- "אנחנו חושבים על תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע. כל מה שבא מהמדינה שלנו" ענה בלוך לשאלתי על ההחלטה לכתוב בעברית-  "פשוט החלטנו שאנחנו רוצים לתרום לתרבות שאנחנו חיים בה, זו שאיתה גדלנו. בעבר, שעוד מעט מאוד אנשים כתבו באנגלית, אני חשבתי לעצמי שזה בטח נורא קשה. למה לשבור את הראש בשפה שהיא לא שפת אם? כשהתחלנו לנגן, פתאום ראינו שצצות יותר ויותר להקות שכותבות באנגלית, ופתאום לכתוב בעברית נראתה לי דווקא הבחירה הקשה". זילברמן: "זה מדהים איך לפני 5 שנים, אם היית עורך בארץ ראיון עם להקה ששרה באנגלית, השאלה הראשונה שהיית שואל הייתה- למה אתם כותבים באנגלית. היום היוצרות התחלפו. חוץ מזה, האלבום שלנו מאוד אורבני, מדבר ברובו על העיר וספציפית על מה שקורה כאן. אני חושב שבאנגלית זה פשוט לא היה עובר".

במהלך ההופעה אני חושב על התשובות שניתנו לי, ובייחוד על זו ש-שטרנברג סיפקה, שהצליחה לתמצת בצורה הכי יפה את סוגיית העברית - "כשאנשים מאזינים למוזיקה של הלהקה, הם צריכים להקשיב גם לטקסטים שלה. באנגלית, הרבה פעמים מוותרים מראש על ההקשבה לטקסט". כשהם התחילו לבצע את "מגזין", הפייבוריט שלי מתוך התקליט, הרשיתי לעצמי לרגע  להתרכז במילים- "צריך לגזור את המגזין/ בידיים רועדות ספוגות בניקוטין/ לאורך כל היום דולק האורלוגין/ סדר יום ישן/ עורות של אומללים". האסימון נופל - עברית שפה קשה מחד, אבל כל כך יפה מאידך.

שאלתי את בלוך, מעריץ גדול של הקליק, האם הוא רואה בלארח אותם במופע של אנטיביוטיקה סוג של סגירת מעגל. הוא דווקא ראה זאת בצורה אחרת – "כשהייתי צעיר והקשבתי לקליק, לא ישבתי והחלטתי שאני רוצה להופיע איתם, אבל כן, השירים שלהם השפיעו עליי תרבותית ומוזיקלית. העובדה שיש לנו הזדמנות להופיע איתם, וזה שהם מפרגנים לנו, זוהי פתיחת מעגל לדעתי".

הרגע שבו בלוך צרח את שמם של הקליק, היה מאוד טעון רגשית עבור כל מי שנכח באוזןבר אתמול. היה משהו כמעט סמלי בכך שאנטיביוטיקה זוכים לארח את מושא הערצתם על הבמה. זה היה מעבר לעיתוי הקוסמי שבו אנטיביוטיקה מוציאים את אלבום הבכורה- 30 שנה בדיוק לאחר יציאת תקליט הבכורה של הקליק, זה שיצר את סצנת השוליים הזו בארץ. נדמה שהיה טמון פה גם רגע היסטורי קטן -  זאת הפעם הראשונה שמישהו אי פעם מארח את הקליק בהופעה. "זה פרגון אדיר" סיפר לי בלוך "וזה סימן שהמוזיקה שלנו נגעה במישהו. ולא סתם, אלא במישהו שממש נגע בנו. אתה מוצא את עצמך בצד השני של המראה, מסתכל על עצמך. פתאום היוצרות התחלפו וזו מעיין שקיפות כפולה להופיע איתם".

באותו הרגע בו שני דורות של ניו-וויב חברו לכוח אחד מתפרץ על הבמה, נוצרו כמויות של חשמל שהיו יכולות להאיר מטרופולין שלם - דני דותן שילהב והרים את ההמון, בעוד בלוך ירד למטה כאחרון המעריצים, משלים את ה"בטור" ל"אינקו", גוחן על הרצפה מול הקהל ההמום ב"גולם". בהדרן השני, אחרי ביצוע משותף ומצמרר ל"אל תדליקו לי נר" בלוך סיכם את ההופעה המאוד מרגשת הזאת עבור כולנו במשפט אחד: "לכו עם החלומות שלכם, תעשו איתם משהו". בערב המיוחד הזה, אנטיביוטיקה הוכיחו שעדיין יש פה רוק'נרול משובח בעברית שיכול לקחת אותנו לקצה. רק אל תקראו להם להקת אייטיז.

צילום: בן אליעד

תגובות