מגזין

גלעד שליט כוכב רוק

היבול המוזיקלי שנותר אחרי פרשת שליט מלא בשירי יום זיכרון שכבר לא יושמעו בשום יום זיכרון

מאת טל מסר. 19-10-2011

 

גלעד שליט הוא כוכב רוק. אייקון מוזיקלי. ולמרבה האבסורד, הוא עדיין אפילו לא יודע את זה. כשיגלה מחדש את מולדתו, יגלה גם את פניו מרוחות על שלטי חוצות, פגושי מכוניות וחולצות טי-שירט. אחר כך יגלה ששמור לו תפקיד קבוע על במת ההופעות בקיסריה ממש לפני ששלמה ארצי שר את: "יותר מזה אנחנו לא צריכים" וכשיפתח את הרדיו, יגלה שדמותו היוותה מקור השראה עבור שירים רבים שנכתבו למענו על ידי מיטב אמני ישראל שבחרו להצטרף לצבא החברים המזמרים של גלעד.

 

גלעד שליט הוא כוכב רוק – "חייל פשוט שהופך לאגדה" כפי שמתארים אותו אמני ישראל בשיר: "גלעד". גם אביב גפן לא חסך בדימויים רומנטיים על גבול הארוטיים בהתייחסו לחייל החטוף, ובשיר: "הילד של כולנו" גלעד משול ל"משב של רוח" שמפיח תקווה ב"מפרשינו המתוח". רון שובל הגדיל לעשות וייחס לשליט יכולות טלפתיות כאשר בשיר: "שובה הביתה" הוא גורס כי ממקום שוביו גלעד "וודאי שומע כל תפילה". מירי מסיקה ואריק ברמן בשיר "ערב חג" הזמינו את גלעד להתארח במילים: "אם אתה רוצה לבוא, אז יש לך כסא מוכן" - כאילו הברירה נמצאה בידיו ואייל גולן כהרגלו בקודש תלה בבורא עולם את האחריות הבלעדית לפדיון השבוי בשירו המיסיונרי: "מזמור לגלעד".

המשותף לכל השירים שנכתבו עבור הקמפיין למען שחרור גלעד שליט, חוץ מהניחוח של אותו חורף - שנת-73, הוא העדר העיסוק בהיבטים הפוליטיים והמוסריים שתמכו בהשבתו של החייל החטוף. במקום, השירים בחרו דווקא להתעמק בעיבוי דמותו המיתולוגית של שליט כסמל מלכד וכאייקון ציוני. בניגוד לפריחה המוזיקלית שאפיינה את ימי המחאה החברתית, אז מוזיקאים עמדו בחזית במות ההפגנה ובאוהלים ולא חששו מלהביע את דעתם על מדיניות הממשלה באמצעות המוזיקה והפלטפורמה שהיא העניקה להם, השירים שנכתבו בסימן שליט, נמנעו באופן שיטתי מלהביע ביקורת כלשהי כלפי הגורמים שבידם הייתה היכולת הממשית להביא לשחרורו ובחרו להתמקד דווקא בפן הרגשי שבסיפור הטראגי עם שירים נוגים, שקטים ומלטפים. התוצאה היא שהשירים שהופקו למען גלעד שליט לא רק שלא הצליחו לזעזע את המערכת במטרה לקדם את יום שחרורו, ייתכן שבלי להתכוון אפילו הם יצרו אפקט הפוך.

וכאן צריך לומר: אין ספק כי האמנים שתרמו את קולם למען שליט עשו זאת מתוך רוח סולידרית ודאגה כנה לגורלו, אך שירי ההערצה, האהדה והגעגוע שנכתבו והולחנו עבור המטרה עזרו במידה רבה לשמר מציאות בה גלעד השבוי לא יחזור לעולם. כך, בראיון משותף של אייל גולן ונועם שליט שניתן השנה ל- Y-net לרגל השקת השיר "מזמור לגלעד", שליט האב בלי להתכוון אפילו, מתח ביקורת סמויה על הטקסט המשיחי מבית היוצר של יוסי גיספן: "תפילות הן חשובות ומרגשות, אבל צריך לזכור שהשבתו של גלעד היא בידי אדם ובמקרה הזה, בידי ראש הממשלה – מר בנימין נתניהו". גולן מצידו, אמר בראיון שמטרת השיר היא: "לגרום ליותר אמנים בעולם להבין שצריך להחזיר את גלעד הביתה". מטרה מעניינת בהחלט. שהרי אם האמנים לא יבינו זאת, איך יכתבו עוד שירים למען החייל השבוי?   

השירים טעוני הרגש שמתייחסים אל יום חזרתו שליט בתור חלום רטוב של הקונצנזוס הישראלי ולא בתור מציאות ברת השגה, עוזרים לשמר את גלעד בתור סמל, בתור פוסטר, בתור סיסמא קופירייטרית קליטה. כל שיר הרי שואף להמשיך להתקיים, להמשיך להיות מושמע. כעת כשגלעד שליט יצא לחופשי, למרבה האבסורד השירים שנכתבו למענו הפכו בן רגע ללא אקטואליים - ובשל כך ללא רלוונטיים. ואפילו בלי לנסות ולנחש מה בדיוק גלעד מעדיף לשמוע באיי-פוד שלו, ספק רב אם ימצא אף הוא עניין מוזיקלי כלשהו בשירים הדביקים והבנאליים ששימשו כפסקול ימי המאבק לשחרורו. אחרי הכול לא מדובר בשירי מחאה. מדובר באסופה של שירי יום הזיכרון שלמרבה השמחה, כבר לא יושמעו בשום יום זיכרון.

תגובות