מגזין

נקמה מתוקה

מופע השקת האלבום החדש של נקמת הטרקטור הציג הרכב משוחרר ומאושר. בן אליעד פותח וסוגר מעגלים מוזיקלים

מאת בן אליעד. 12-10-2011

תגיות: נקמת הטרקטור, בן אליעד, אבי בללי, אופיר לייבוביץ', כנסיית השכל, דודו טסה, אילן גרין, דני מקוב, גליה חי, משה לוי

צילום: בן אליעד

ערב שלישי היה מאוד משמח ומרגש. הדיווחים שגלעד שליט ייצא לחופשי בתום 5 שנים ארוכות בשבי, יצרו גל עצום של אנחות רווחה והקלה בקרבנו. גם בתור למועדון התיאטרון השתררה הרבה שמחה בשל סיומה של המתנה ארוכה ומתסכלת. בסימן שחרורו של שליט, נחגגה במידה מסוימת גם חזרתם של נקמת הטרקטור, אחד ההרכבים הטובים והחשובים ברוק הישראלי, בהופעת ההשקה של אלבומם החדש "נשאר רק לרוץ".

להופעות חגיגיות מהסוג הזה יש בדרך כלל תבנית קבועה - מתחילים בסיפתח שקט, לאט לאט מגבירים את הקצב, מנגנים סט עם אורחים מיוחדים, שומרים לסוף את הדברים שהקהל הכי חיכה להם, ואז מסיימים בכל הכח עם הלהיטים והשלאגרים למיניהם. אז אבי בללי ואופיר לייבוביץ', מהגרעין המייסד שנותר בהרכב, התחילו דווקא עם מה שהקהל אולי הכי ציפה לו, ופתחו את ההופעה עם אילן גרין ודני מקוב, חברי ההרכב המקורי של הטרקטורים עם סט של שלושה שירים בלבד - "משחק של דמעות", "שקט" ו"בינינו". יש כאלה שיראו בזה הוצאת הרוח מהמפרשים- פעם ראשונה מזה 16 שנה שההרכב המקורי על הבמה, וזה הכול? אבל הייתה פה למעשה הצהרת כוונות ברורה – אנחנו מסתכלים פחות על העבר ויותר על ההווה. אז אנחנו נפתח הכי חזק שיש, ומכאן, רק נעלה. אחר כך נביא את החבר'ה שמנגנים איתנו היום, ואתם תשתדלו לעמוד בקצב, סבבה?

אחריי המיני ריוניין, הגיעו שאר חברי ההרכב הנוכחי והכיף האמיתי התחיל: השירים החדשים נשמעים אפילו טוב יותר בלייב, דודו טסה קפץ לבקר ושילהב את הקהל ב- "דברי אליי", משה לוי צץ אחר כך משום מקום והצטרף ל"אופניים וספר" בנגינת אקורדיון. כנסיית השכל, שבללי הפיק להם את אלבום הבכורה, סגרו מעגל וחברו כוחות לביצוע אדיר של "שיר מהגן", ומי שעוד לא הזדמן לו לחוות את האקסטזה  של "אדון הסליחות"-  ובכן, יש לכם כבר סיבה אחת בגללה אתם חייבים לנסוע לאינדינגב בסוף החודש ולתפוס אותם בהופעה.

לאורך כל הערב, הלהקה שידרה תחושת שמחה אמיתית. תחושה שחבריה מנגנים בכיף וללא עכבות. ניתן היה לראות שהם היו זקוקים להופעה הזאת באותה מידה שבה הקהל השתוקק לראות אותם שוב מופיעים. אחרי כמה שנים לא פשוטות, שכוללות החלפה של ארבעה קלידנים ומאבק משפטי נגד חברת התקליטים הקודמת שלהם, זה נראה כאילו הטרקטורים הורידו כמה קופים מהגב, והם יכולים להרשות לעצמם להתרכז סוף סוף במוזיקה שביססה אותם כסוגה עילית בנוף המקומי שלנו.

אני נורא אוהב את הליין-אפ הנוכחי של ההרכב; הויולנית גליה חי היא נכס של ממש עבור הלהקה. נשים רגע בצד את זה שהיא הייתה הדבר הכי יפה על הבמה אתמול (מצטער בללי). היא בעיקר מביאה איתה הרבה נפח לסאונד של נקמת הטרקטור. הויולה שלה שלה לא שימשה כרחש שולי או רקע מינורי במהלך ההופעה, אלא היוותה צליל דומיננטי שהוסיף המון צבע למוזיקה, הן מהאלבום החדש והן מקטעים ישנים יותר. הויולה, מסתבר, הייתה זאת שניסרה אתמול את הלילה, ולא הגיטרה.

אין ספק שזה היה ערב שסימל לא מעט עבור הלהקה. מעבר להשקת אלבום חדש וציון 22 שנות פעילות – זה היה ערב של סגירות ופתיחות מעגלים, של סיומה של תקופה לא פשוטה ותחילתו של פרק חדש בכרוניקה של הרכב שאין שני לו בארץ. בנוסף לכול, גם של שמחה גדולה על חייל שחוזר הביתה סוף סוף. מסתבר שיום שלישי הוא באמת פעמיים כי טוב.

תגובות