מגזין

הכדור הוא הכל

יוסי חלילי מחבר בקלות בין מוזיקה וספורט. השבוע: מוריניו ממשיך לתרץ, פרננדו טורס ממשיך לפשל, ומוג'דה בטיילת

מאת יוסי חלילי. 20-09-2011

תגיות: יוסי חלילי, טור אישי, כדורגל, הליגה האנגלית, טניס, יציע העיתונות

 

צילום: אלמוג חלילי, טנריףצילום: אלמוג חלילי, טנריף

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו..." (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

חששנו מקבלת הפנים, מהאבטחה שיציבו הטורקים, מההפגנות מחוץ לאצטדיון ומעמידותו של ה"כלוב" בו ישבו האוהדים הישראלים, אבל מסתבר שכל זה היה רק הטיזר להשפלה הגדולה באמת שמכינים לנו הטורקים – זו שעל כר הדשא. מכבי ת"א חזרה מהמפגש במסגרת הליגה האירופית עם בשיקטאש חפויה וכואבת לאחר תוצאה משפילה של 5-1 לטורקים. אחרי אחד ההפסדים הגבוהים של מכבי במסגרת אירופית כלשהי אמר המאמן איווניר ש"המשחק היה דווקא שקול, למרות התוצאה". עד כמה שזה נשמע מגוחך, יש משהו בדבריו, אבל כשמתרכזים לפני משחק שכזה בקריאות העידוד של אוהדי ראשון לציון לטובת בשיקטאש ומשנים מערך שעבד כל כך טוב, מקבלים טיילת טורקית בהגנה של מכבי. שניים שניים (ועוד אחד) על המדרכה.   

מחצית

בליגות באירופה עסקים כרגיל. באיטליה, יובנטוס ממשיכה את הפתיחה המושלמת בעוד שמילאן ואינטר מדשדשות. באנגליה, ממשיכה השליטה של העיר מנצ'סטר (יונייטד בתצוגה נפלאה וסיטי קצת פחות). ובספרד כמו בספרד, המאבק בין ברצלונה לריאל מדריד מתחיל להתחמם כבר מעכשיו. בעוד בארסה מראה ליריבתה השנואה איך עושים זאת נכון עם ניצחון של 8-0 על אוסאסונה, ריאל מדריד דווקא מפסידה לקבוצת התחתית לבאנטה. מוריניו מצידו לא מפסיק להרגיז את כל העולם ואשתו. גם להפסד הזה היו לו תירוצים כשהאשים את השופט ואת שחקניו ש"נגררו לפרובוקציות של לבאנטה". אפילו כר הדשא לא מצא חן בעיני המאמן הפורטוגלי, שלפני המשחק עוד עקץ את הנמכת הציפיות של גווארדיולה והצהיר כי המטרה של קבוצתו היא קודם כל להישאר בליגה. אחרי הפרובוקציות של השנה שעברה, שנראה וממשיכות ביתר שאת גם השנה, נדמה שאפילו מעריצי מוריניו כבר אומרים – די לתירוצים.

בחיים אתם יודעים, יש לפעמים רגעים שמסמלים משהו גדול יותר ממה שנראה לעין. גם על מגרש הכדורגל זה קורה ושלשום, במשחק בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי נראה לי שחזינו ברגע אחד כזה. לאחר פיגור של שלושה שערים עלתה צ'לסי למחצית השנייה אחוזת טירוף והצליחה להבקיע כבר בדקה הראשונה מרגלי פרננדו טורס הספרדי. החלוץ, שעד לפני שנתיים היה השם החם בעולם ומאז סימני השאלה לגבי יכולתו רק הולכים ומתרבים, יכול היה לקנות את עולמו ולהשתיק את המבקרים, כששמונה דקות לסיום קיבל כדור נהדר, עבר את השוער ומול שער חשוף בעט בשלומיאליות החוצה. במקום לצמק ולהחזיר את קבוצתו למשחק, רשם טורס את אחת ההחמצות המביכות בהיסטוריה של הליגה האנגלית, במה שנראה כרגע שמסמל יותר מכל את מה שקורה לו בזמן האחרון. 

זמן פציעות

בסוף השבוע התמודדו במרכז הטניס ברמת השרון נבחרות ישראל וקנדה במסגרת גביע דייוויס, על הזכות להשתייך לבית העליון בו משחקות שמונה נבחרות הטניס המובילות בעולם. מעבר להפסד המרגיז בסיכום המשחקים, מה שעצבן אותי באמת היה הבימוי והצילום של יום המשחקים הראשון. במקום הצילום הרגיל והמסורתי, הוצבה המצלמה בזווית לא גבוהה מספיק, וכדי להוסיף חטא על פשע החליטו הבמאי והצלם לזוז יחד עם הכדור בתנועות המצלמה ובמשחק עם הזום. מעבר לכאב הראש שמקבל הצופה, הוא גם לא זוכה לראות את המגרש כולו ולהבחין ברוב המקרים האם הכדור נחת בתוך תחומי המגרש או מחוצה לו. אז מילא, להפסדים על המגרש של הספורטאים הישראלים כבר התרגלתי, אבל גם בשידור ספורט אנחנו לא טובים?

בשבוע שעבר יצא לי לצפות כמנהגי זה שנים בתכנית הספורט "יציע העיתונות". התכנית, שעוסקת בענייני השבוע הבוערים מתחום הספורט, מקדישה גם מספר דקות בסיום לענייני אקטואליה ושאר ירקות. דיאלוג אחד בסוף התכנית שעסק בפריימריז של מפלגת העבודה, בהשתתפות ניב רסקין, רון קופמן, צביקה שרף ואלי אוחנה, הזכיר לי שוב למה אני משתדל שלא לפספס את היציע. זה הלך ככה:

אוחנה: אני לא מבין על מה כל הרעש, בחירות לראשות העבודה? את מי זה מעניין?

קופמן: נכון, צודק.

שרף: חשוב מי יעמוד בראש הליכוד.

אוחנה: כולה מאה אלף, מאתיים אלף אנשים, את מי זה מעניין?

רסקין: לא מעניין?

אוחנה: ממש לא מעניין.

רסקין: מה יותר מעניין אותך – מי יעמוד בראש מפלגת העבודה או מי יודח ב-24/7?

אוחנה: מי יודח ב-24/7!

רסקין: יותר מעניין אותך ?!

אוחנה: עד כדי כך זה לא מעניין אותי.

רסקין: צביקה, מה אותך יותר מעניין?

שרף: מה זה 24/7?

גדולים.   

תגובות