מגזין

הכדור הוא הכל

הבורסה בירידות שערים, הירוקים מחיפה מדשדשים, האיטלקים בהצתה מאוחרת והטניס מכתיר מלך חדש. יוסי חלילי מציג את הפסקול שלו לעולם הספורט

מאת יוסי חלילי. 13-09-2011

תגיות: יוסי חלילי, טור אישי, כדורגל, ליגת האלופות

 

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו..." (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

ספטמבר כבר כאן והתחזיות השחורות שנובאו במשך כמה חודשים מתחילות להגיע במנות קטנות. הקרע ביחסים עם טורקיה מחריף בכל יום שעובר, במצרים מחולצים מאבטחים ואנשי שגרירות מלינץ' של המון זועם ואם זה לא מספיק, הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית מחכה מעבר לפינה עם השלכות משלה. עם כל זה אין פלא שבחמישה מתוך ששת הימים אחרונים הבורסה בת"א קורסת ומגיעה לשפל של שנתיים. מי שלבטח מזדהה עם המצב הוא מאמן מכבי חיפה אלישע לוי, שגם המניות שלו לא ממש בעלייה. לאחר הדחה מוקדמת ומרגיזה מליגת האלופות פתחה האלופה היוצאת את העונה בצורה מבישה עם ניצחון אחד בלבד בשלושה מחזורים. השחקנים מתעסקים בהדלפות לעיתון במקום להתרכז באימונים והמכונה הירוקה חורקת ונראית כבויה בעיקר נוכח הפתיחה המושלמת של הצהובים מתל אביב. יש מי שכבר נהנה לשלוח את החיצים ולבשר על משבר במועדון היציב ביותר של הכדורגל הישראלי בעשור האחרון, אבל כמו שקורה לא פעם, נראה לי שעוד נזכה בקרוב לראות את ריקוד המכונה הירוקה.

 

מחצית

לקח להם זמן לאיטלקים, לפתוח את עונת הכדורגל הסדירה הנוכחית, אבל איזה מחזור פתיחה שהם סידרו לנו. אחרי שהוסדרו המחלוקות הכספיות בין ארגון השחקנים למנהלת הליגה והכל בא על מקומו בשלום, יצאה לדרך הסרייה A שמתחילה השנה מהמחזור השני. נראה ששחקני הקבוצות אגרו את האמוציות ורק חיכו לרגע בו יעלו לשחק שכן קיבלנו מאבקים נפלאים כמעט בכל המפגשים, כולל משחקי הקבוצות הקטנות שנתנו תקווה לעתיד הליגה. יובנטוס המתחדשת  מובילה אחרי פתיחה מוחצת בהנהגת שחקן העבר אנטוניו קונטה על הקווים, מילאן ולאציו נפרדו בתיקו, רומא איכזבה, הפסידה לקליארי והרסה את הבכורה של מאמנה הצעיר לואיס אנריקה ואינטר הפסידה לפאלרמו (לא, ללא ערן זהבי) אחרי מהפך מדהים במשחק רב שערים. עם פתיחה כזו כבר אין לי סבלנות לחכות לשבוע הבא.

 

אני לא יודע לגבי מחקרים שמראים את ההתאמה בין צמיחת שיער להצלחה של גברים, אבל בכל הנוגע לשחקני כדורגל נראה לי שאין להתווכח עם העובדות: יותר שיער – יותר שערים. אני יכול להביא כאן דוגמאות מן העבר כמו הנריק לארסון השוודי שהיה בשיאו בזמן שאת ראשו עיטרו ראסטות מכובדות ומיד אחרי שהחליט להסתפר נמוג ונעלם או את חברו לנבחרת זלאטן איברהימוביץ', שחווה את העונה החלשה ביותר בקריירה שלו דווקא כשהחליט לוותר על רעמת השיער החלקה שלו, אבל מספיק להסתכל על פתיחת העונה הנוכחית של חלוץ מנצ'סטר יונייטד וויין רוני. הבחור, שנחשב אמנם לכובש מחונן אבל גם לתאום פנים של שרק, עבר בפגרה השתלת שיער ומעבר לשיפור הקל במראה החיצוני, יש לו כבר שמונה שערים בארבעה משחקי ליגה, עם שלושער בשבת האחרונה. אם גם לכם חשוב כמה גולים אתם כובשים בשישי עם החבר'ה, לא משנה מה אומרים לכם – אל תסתפרו.

 

זמן פציעות

למרות שהכדור הכי מעניין (ניסיתי את כולם, תאמינו לי) הוא זה שבועטים בו ברגל, גם לכדור הטניס הירוק יש הרבה כבוד אצלי ובעידן של חילופי שלטון בעולם הספורט הלבן חייבים להתייחס להתרחשויות. למרות שתהליך ההדחה של הטניסאי הכי גדול שיצא לי לראות במהלך חיי, רוג'ר פדרר, נמשך כבר מספיק זמן ושאת מקומו תפס עד לא מזמן מלך אחר בשם רפאל נדאל, שנת 2011 תיזכר בעיקר כשנה של המלך החדש – נובאק דג'וקוביץ'. הסרבי, שמאז דצמבר האחרון הפסיד רק פעמיים וסוחב כבר חמישה נצחונות רצופים על נדאל, מדורג במקום הראשון ולא בכדי. אבל בראשון האחרון נדמה שאפילו הוא לא האמין למה שעומד לקרות במשחק שיהפוך למשחק הכי טוב בקריירה שלו, אחרי שחזר מפיגור של שתי מערכות וניצח את פדרר במשחק דרמטי ומורט עצבים, בדרך לגמר ה- US Open. בזמן קריאת השורות האלה אתם כבר יודעים מי ניצח בגמר וחשוב מכך, האם המלך החדש זכה לכתר שלו הוא ראוי.

 

ליגת האלופות חוזרת בכל הכח. אחרי הפורפליי של שלב המוקדמות, יתחיל הערב הדבר האמיתי בדמות שלב הבתים. את השיאים ששברה האלופה ברצלונה אין צורך להזכיר וגם 31 הקבוצות האחרות שמכירות את הנתונים יודעות שצריך להתאמץ מאוד בכדי לנצח את החבורה המוכשרת מקטלוניה. בהתאם לזאת, הן נערכו והתחזקו משמעותית במטרה לזכות בתואר הנכסף. מאז נחנך מפעל ליגת האלופות בצורתו הנוכחית לא זכתה אף קבוצה בשתי אליפויות רצופות. האם זה יקרה השנה, בעונה ה-20 שבאה עלינו לטובה? נחיה ונראה.

 

תגובות