מגזין

טפילי המחאה

טל מסר יצא לסיבוב בשדרות רוטשילד כדי לחקור את קווי דמותם של "טפילי המחאה" - תולעים קטנטנות ותקשורתיות במיוחד שהפכו את אוהלי המחאה לבית חם למשך הקיץ

מאת טל מסר. 30-08-2011

תגיות: מחאה, רוטשילד, מחאת האוהלים, צדק חברתי, מרגול, יאיר לפיד

 

"טפילי המחאה" (מלטינית: "Parasitismos revulsions") הן זן נפוץ של תולעים קטנטנות מכוערות ותקשורתיות במיוחד. בית הגידול הטבעי שלהן הוא בחיק הקונצנזוס החם והלח. טפילים כידוע, אוהבים מקומות חמים ולחים. הם מזכירים להם את אימא שלהם, או לפחות את תאילנד. ולמרות שהקיץ מאז ומתמיד הפך את שדרות רוטשילד למקום חם ולח למדי, היה זה רק בקיץ 2011, שבו נצפו כל כך הרבה טפילים יחד בנקודת זמן כה מצומצמת.

הטפילים הם יצורים עונתיים. כי הרי ממילא הוסכם בפי כל שאחרי ספטמבר כבר לא יהיה כאן יותר למי להיטפל. הם נעים במרחב התקשורתי כמו נחיל ארבה, מכלים כל חלקה טובה של רוח נעורים מהפכנית על ידי הסתה וסיקור יתר. כי ככל שהמחאה החברתית עדיין תופסת חלק נכבד מהשיח הציבורי בישראל, כן רבים האופורטוניסטים שמבקשים לחסות בצלה. כך, מירי רגב, "נערת המים" של מאהל רוטשילד, לעולם תיזכר כטפילה הפוליטית הראשונה שנוערה מגב המחאה. גם בעולם המוזיקה, קריאות הבוז שלקולן ירדה מרגול בבושת פנים מבמת ההפגנה בבאר שבע, הבהירו היטב כי גם טפילים מוזיקליים אינם רצויים כאן. העיתונאי יאיר לפיד שמיהר להציב את עצמו כלפיד שבראש המחנה, כתב אמנה חברתית חדשה לישראל, משל היה ז'אן ז'ק רוסו, וזכה ליחס קריר מצד ציבור המוחים כיאה לטפילים שלוטשים עיניהם אל המלכות. גם בעולם הפרסום הטפילים הרימו את ראשם. ועמותת אד"י יצאה לאחרונה בקמפיין פרסום אינטרנטי שנטפל אל סלוגן המחאה האייקוני: "ב' זה אוהל" על ידי החלפתו בשיכול אותיות ומילים ל:"כ' זו כליה".

כן, זוהי ללא ספק עונת הטפילים. החל מפוליטיקאים וכלה במוזיקאים, החל בעיתונאים וכלה בפרסומאים. כולם מאמצים את רטוריקת המחאה בצפייה לנתח מהאקשן. אך בניגוד למה שמקובל לחשוב, הטפילים, שעיקר תזונתם בנויה לרוב על אבק זרקורים, זיעת קיץ ושברי אידיאליזם, לא נטפלים אל מחאות סתם כך מתוך אינרציה הישרדותית. בסוף כמו כולם, הם בסך הכול מחפשים אהבה. כן, מה יש? גם טפילים הם בני אדם וגם להם מגיע קצת לאהוב. והמהפכה הזאת אחרי הכול, היא "מהפכה של אהבה".

והסטלן נטפל אל הכאוס ברחוב כדי להוריד עוד ראש במרחב הציבורי. ההומלס נטפל אל יושבי האוהלים, כי נדמה לו לרגע שמצא איתם שותפות גורל. הקופירייטר המתוסכל לא מצא עבודה כבר חודשיים, אז הוא שופך ים של כישרון לאורך השדרה. הערס שצועק מתוך ה- BMW S-5 שלו: "ביבי הביתה!" כשהוא דוהר במורד שדרות רוטשילד, לא באמת רוצה שביבי ילך לביתו. הוא סתם רוצה לצעוק משהו מתוך אוטו. הילדה היפה מהוד השרון היא רק בת-17 והיא לא באמת יודעת מה זה "שוק חופשי". אבל היא יודעת שכאן היא יכולה להרגיש חופשיה. היא החליפה את נעלי הסטיליטו שלה בסנדלי שורש, וכעת היא נראית יפה מתמיד. והסטודנטים והרפתנים ונכי הפוליו והנשים העגונות והאבות נגד "חזקת הגיל הרך" ודיויד ברוזה והנוער העובד והלומד ונוי אלוש והברסלבים ואנשי "שלום עכשיו" ושיר נוסצקי ומתן חודורוב והאיש עם הפלאפון באוזן שמנופף למצלמה מאחורי מתן חודורוב. הם כולם, גם אם כוונותיהם טובות, סוג של טפילים.

אך סוג הטפילים הגרוע מכל הוא ללא ספק טפילי הרוח. אלו שפשוט חייבים להגיד או לכתוב משהו על כל עניין המחאה הזו בתקווה נואשת שהלהג האינסופי שייצא מהם ייתן למצפונם המהפכני מנוח. פלצני ספות ציניים, אינטלקטואלים בעיני עצמם, שמסתכלים מרחוק על יושבי האוהלים ופולשי הבניינים בעיניים נוצצות, אך פוטרים את עצמם מלקחת חלק של ממש במהפכה. הם מנתחים את התסיסה ברחובות מנקודת מבט אנתרופולוגית/כלכלית/עיתונאית מרוחקת, כאילו באמצעות מילים יוכלו אי פעם לשנות משהו במדינה הזאת. אוי, כמה שאני שונא את טפילי הרוח האלו. עם המחושים הארוכים והרטובים שלהם, העיניים החדות והריקות שלהם, והכנפיים. אלוהים, הכנפיים האלו שלהם. הם הסוג הכי מתוחכם והכי מסוכן של טפילים. ואולי עד עכשיו, הספקתם כבר לזהות מבין השורות מי הוא טפיל המחאה הגדול והמסוכן מכולם.

 

נ.ב

הטקסט מוקדש לכל יושבי האוהלים, מניפי השלטים ופולשי הבניינים שהצליחו, ולו לקיץ אחד, להביא תקווה ללבם של אלפי טפילים בודדים כמוני.

תגובות

  • so who is it between the lines?

    lior, 30-08-2011 10:21

  • נראה לי שכולנו

    בלטמן, 30-08-2011 11:23

  • הכותב. הוא הטפיל שבין השורות.

    mili, 30-08-2011 11:48

  • הפוסל - במומו פוסל...

    לא, אין גבול לטיפשות. ולשינאה. ולכעס... טפילים? - מי אתה בכלל? - שחצן, יהיר, ואומלל.

    לוסי, 30-08-2011 12:30

  • כתיבה אמיצה ושנונה

    וללוסי: הכותב כבר פסל את עצמו בעצמו. אז למה את כועסת?

    ג'וני B גוד, 30-08-2011 16:33

  • פאנ'ץ אחר לסיפור.

    הצילומים יפים אבל המחאה הזאת היא הרבה יותר מ"קובץ של תולעים קטנטנות ותקשורתיות במיוחד שהפכו את אוהלי המחאה לבית חם למשך הקיץ". אם זאת הגישה אז מה נשאר לנו, להוריד את הצואר ולתת לכפות להגיע ??? זאת לא מחאה שולית כמו שכתוב, זאת מ ה פ כ ה ! רגע לפני הפגנת המליון. צא גם אתה להיות אחד ממליון, כדי שלא נמצא את עצמנו בטעות בתסריט העלוב שצוייר כאן.

    אור, 01-09-2011 23:17

  • הכל נסלח. הזדמנות אחרונה לצאת מהבית

    מעכשיו ועד מוצ"ש. זה לא משנה, זאת לא מהפיכה בולשביקית. כל אחד הוא חלק ממנה ולא מודדים לו אם הוא אמיתי או מזוייף או קשקשן או אינטלקטואל. זאת מהפיכה של אחדות ועכשיו היא בשיא שלה וצריכה את כולנו.

    אילת, 02-09-2011 12:15