מגזין

איך היה בהופעה של מארק רונסון?

מקפיץ ומלהיב או מאכזב וצורב בעיניים? קולאז' תמונות ומילים שהביאו השדרנים שלנו מההופעה בביתן 1

מאת לאון פלדמן, עדי הררי, טל אטרקצי, אופיר בלום, חולית בלאו. 26-08-2011

תגיות: סיגריות, לייב, גרוב, הופעה, ביקורת, מארק, ביתן 1, רונסון, עישון

יש משהו במארק רונסון שכנראה קוסם מאד לשדרני קול הקמפוס. אחרת איך תסבירו את הנוכחות המאסיבית שלהם בהופעה שנערכה אמש (חמישי) בביתן 1 בגני התערוכה? אם לא הייתם או שנתקעתם על זווית אחת מול הבמה, קבלו תמונה מקיפה והיקפית שהביאו נציגנו היקרים מההופעה:

כל התמונות: טל אטרקצי.

עדי הררי: לא משנה כמה סיפורים ובילדאפים, שום דבר לא יכול להכין אדם שמעולם לא ראה הופעה של מארק רונסון למה שקרה אתמול בביתן 1 בגני התערוכה. מדובר במופע להטוטים לוהט שכולל את כמויות בלתי נגמרות של סטייל וטעם טוב, חבורה של נגנים וזמרים משומנים, טונות של כשרון והרבה מאוד מצב רוח טוב. אמן שמח, כריזמטי בטירוף, שלא מפסיק להפעיל את הקהל, לפעמים אפילו על גבול המדריך בקייטנה (חלאס, כמה אפשר להרים ידיים?) ונלהב. לא הייתי באותה הופעה ב-2008 בזאפה ואני לא יודעת בדיוק מה הלך שם, אבל מבחינתי אתמול בערב היה פשוט מצויין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אופיר בלום: ההופעה הקודמת של מארק רונסון ב2008 השאירה אותי פעור פה, בלי אוויר וגרמה לכך שמלכתחילה הגעתי לגני התערוכה בהרגשה שאין סיכוי שאני אתרגש כך שוב. שני שירים מתחילת המופע זה כבר לא שינה לי. התנתקתי מהשוואות מיותרות בין הופעה שהייתה על בסיס גרוב להופעה שהייתה על בסיס אלקטרוני, והתחברתי לאנרגיה שהייתה על הבמה; לMNDR מתאהבת בקהל ומצלמת אותו כל כמה דקות, לאלכס גרינוולד קופץ לחבק את רוז אלינור דוגוול באמצע השיר המשותף של שניהם, לצ'ארלי וולר מThe Rumble Strips וקייל פלקונר מThe View שהביצועים שלהם לשירים של איימי ווינהאוס היו מבחינתי שיא הערב ולרונסון עצמו שבמהלך כל ההופעה לא הפסיק להפגין התרגשות ולשפוך מילים חמות והרבה אהבה על הקהל שהכניס אותו לאוסף התקליטים שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חולית בלאו: בואו רק נגיד שיש למארק רונסון הרבה מזל שהוא כזה חתיך. כריזמה מטורפת ואישיות שקל לחבב הן בהחלט תכונות חשובות, אבל לאו דווקא אצל מי ששואף להיות אחד מכוכבי הפופ הגדולים בעולם. אז נכון- ההופעה הייתה כיפית בטירוף ואפילו ממש מרגשת, אבל מכל הסיבות הלא נכונות. הקהל היה נלהב ובעניין, הסאונד, התאורה והתפאורה היו מעולים, וכמובן ההופעה של בוי ג'ורג' והמונולוג של רונסון על איימי ויינהאוס שהצליחו להעלות דמעה. בתור מישהי שהגיעה להופעת מוזיקה, קצת חבל לי שאלה הם הדברים שאני לוקחת איתי מהערב הזה.

רונסון הוא סוג של פוטנציאל מבוזבז בעיניי. מלבד העבודה עם איימי ויינהאוס זצ"ל, האמנים שמארק בוחר לשתף איתם פעולה הם לא יותר מבינוניים. אף אחד מחבריי הלהקה שלו לא הצליחו לרגש אותי, וביחוד לא MNDR  המדוברת, שהייתה חמודה אבל בלתי מרשימה לחלוטין. כל זה הופך את המוזיקה של רונסון לחביבה, אך דיי שטחית, וגורם לו להישען יותר מדיי על העובדה שהוא פשוט מקסים. אחריי הביצוע של אלכס גרינוולד ל Just  נזכרתי איך קאבר שמבוצע לא טוב יכול ממש לעשות לי כיווץ בלב, והתבאסתי שזה לא טום יורק ששר לי שאני זו שעושה את זה לעצמי.

בסופו של הערב יצאתי מאוד מרוצה וקצת מאוהבת, אבל בלי עניין מחודש במוזיקה של רונסון. לעומת זאת, נראה לי שנמצא האדם הראוי לתפקיד שגריר ישראל בבריטניה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל לא הכל שמח ומגניב - 

לאון פלדמן: אני אישית מעשן, אבל בהופעות אני משתדל להימנע מזה, אמש, בהופעה של מארק רונסון, הייתי בערך היחידי שיצא לפינת העישון, כל השאר הפכו את ההאנגר לפינת העישון שלהם, בערך 3000 סיגריות בו זמנית במשך המון שעות, התוצאה - שלי בהתקפת ניקוטין קשה, משתעלת ודומעת, והיא כולה רצתה לראות ולשמוע מוזיקה. אני יודע שזה הכי לא רוקנרול, אבל פאקינג, די לעשן בהופעות ולמפיקים: אני רוצה את ה 700 שח שלנו (כרטיסים, בירה , נקניקיה, חניה כפול שתיים) בחזרה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

  • הצתה מאוחרת

    התאכזבתי מההופעה של רונסון, מאוד התאכזבתי, בעיקר בגלל שהיה לי למה להשוות. ראיתי שתי הופעות בזאפה ועוד אחת בבלגיה (אני גרופי?! OMG) לפני שלוש שנים בדיוק. ההבדל המשמעותי היה הווייב - בהופעות ההן היתה לו להקה מלאה ברקע, ליווי עשיר גרובי, מפוצץ באנרגיות וטעם טוב והחוויה הזו היתה מאוד מוזיקלית. הפעם ההרכב הזה,"אלקטרוני" כהגדרת בלום, עשה עבודה טובה אבל חסרת נשמה ורונסון, כריזמטי ומקסים כהרגלו,לא היה סגור בדיוק מה או איך ההופעה צריכה להישמע. אחרת איך אפשר להסביר קטעים קופצניים ביותר ואחריהם קטעים סוחפים הרבה פחות. ומה אמור להיות הלכאורה די.ג'יי סט שהוא החל לתת במקום והפסיק אחרי 5 דקות. אז כן, תמיד כיף לקהל הישראלי סופרלטיבים, במיוחד כשמגיע לו, וכן היו כמה קטעים מצויינים, ללא ספק השיא של הערב היה המחווה לווינהאוס המנוחה אבל היו גם נפילות כואבות כמו שתי הסולניות חסרות הכריזמה והכישרון המוגבל. Bang Bang בתור הדרן אחרון? נו, באמת....

    אסף בן קרת, 27-08-2011 13:19

  • אני ואני

    אני הייתי בהופעה של מארק רונסון עוד לפני שהוא היה מיינסטרים. וגם אז עישנתי כל הזמן. בעסה לכם.

    יובלילס, 29-08-2011 19:48