מגזין

שואה בפריז

"המפתח של שרה" הוא סרט ראוי וחשוב, למרות הקלישאות והסממנים ההוליוודיים

מאת אסף בן-קרת. 25-08-2011

תגיות: אסף בן קרת, המפתח של שרה

 

פרק מכוער בתולדות צרפתפרק מכוער בתולדות צרפת

"המפתח של שרה" הוא סרט העוסק בנושא כאוב ומאוד לא מחמיא בהיסטוריה הצרפתית של המאה ה-20 שקיבל הכרה ממסדית רק שנים רבות מדי לאחר שהתרחש. בחודש יולי 1942 התדפקה המשטרה הפריזאית על בתיהם של תושבים יהודים, אסרה אותם באצטדיון מספר ימים בתנאים מחפירים ומשם שלחה אותם אל מחנות ההשמדה. כ-76,000 יהודים גורשו. הסרט, שמבוסס על רב מכר מצליח מאת הסופרת טטיאנה דה רוניי, מתרכז בשרה, ילדה בת 10 שנלקחת מביתה יחד עם הוריה. רגע לפני שהם מוצאים מביתם, היא נועלת אחיה הצעיר בארון בחדר השינה, מקום המחבוא המשותף שלהם, ומבטיחה לחזור ולקחת אותו משם.

 

67 שנים מאוחר יותר ג'וליה גרמון, עיתונאית אמריקאית המתגוררת בפריז, מתבקשת על ידי העורך שלה לערוך תחקיר על גירוש היהודים מפריז. חקירתה מסתעפת וקושרת אותה ואת משפחתו של בעלה אל גורלה של שרה. הגילוי ישפיע על חייהם של כל הנוגעים בפרשה.

 

 

"המפתח של שרה" הוא סרט מרגש. קשה להישאר אדישים לסיפור שכזה, עצוב, מפותל, רב תהפוכות, חוצה יבשות, דורות ומשפחות. הסרט מתחיל ב-42' ונע בצירי הזמן קדימה ואחורה עד הסיום הבלתי נמנע והבלתי צפוי. את שרה הקטנה מגלמת מלוסין מאיינס הצעירה, שמגלה הרבה אומץ והרבה מורכבות בגיל כה צעיר לתפקיד כל כך תובעני. את שרה משחקת קריסטין סקוט תומאס, שחקנית בריטית צרפתייה ותיקה ומנוסה שדרמות גדולות הן המגרש הביתי שלה ("הפצוע האנגלי", "לאהוב אותך מאז"). שתיהן נותנות לסרט את הטון והמשקל הכבד שלו והן מאפילות על כל השחקנים האחרים שרובם עושים עבודה טובה, אם כי לא מרשימה כמו שלהן.

יחד עם זאת, יש כאן כמה מעידות. ראשית, במאי ותסריטאי הסרט ז'יל פאקה ברנרד, לא חוסך מאיתנו מספר סצנות שכבר הפכו קלישאתיות בסרטי שואה. צופים מיומנים שכמונו ולמודי סרטים מהז'אנר, כבר מכירים היטב את האמצעים הקולנועיים רבי המבע והפאתוס אשר חוזרים על עצמם בטקסיות בסרטי מלחמת העולם השנייה. לצערי, ישנן לא מעט סצנות בסרט הזה שכבר ראינו בהרבה סרטים בעבר. בדרך כלל מדובר בסצנות סוחטות רגשית שמוסיפות מימד מאוד מלודרמטי לסרט, אך לא בהכרח הופכות אותו טוב יותר או מוסיפות אור לעלילה; מצד שני סצנות שכאלו לעתים בלתי נמנעות. שנית, החלק השני של הסרט עוסק בפתרון התעלומה בקשר שבין שרה לג'וליה. כעיבוד לספר ניתן להבין את הבחירה לשלב המון דמויות, בני משפחה, קרובים רחוקים ומכרים. בסרט זה מאריך את הזמן יתר על המידה ואפשר לחסוך חלק מהפרטים הללו ועדיין להישאר נאמנים לסיפור הבסיסי. עניין נוסף שעולה מהסרט, ונהוג דווקא בשוברי קופות הוליוודיים הוא לסגור את כל הקצוות של הסיפור, לא להשאיר מקום לשאלות או תהיות, ולהשתדל שהכול יבוא על מקומו בשלום.  זה מרגיש מעט מאולץ, מעין ניסיון נואש להסביר לנו שיש הסבר הגיוני לשבעת מדורי הגהנום שגיבורת הסרט הצעירה היתה צריכה לעבור בחייה.

למרות כל זה, "המפתח של שרה" הוא סרט יפה ומומלץ, סיפור גדול מאוד במימדיו שזוכה לטיפול מסור ומדויק, מעניק לפרשייה הקשה את מקומה הראוי מעל דפי ההיסטוריה ומותיר את הצופה עם זיכרון כואב ומאד משמעותי.

המפתח של שרה (צרפת/ארה"ב/בריטניה, 2010)

במאי ותסריטאי: ז'יל פאקה ברנר. שחקנים: קריסטין סקוט תומאס, מלוסין מאיינס, נילס ארסטרופ, דומיניק פרו, איידן קווין.

תגובות

  • שאלה

    נזכה לקרוא ריוויו על Never Let Me Go מתישהו ? אמנם לדעתי התסריט היה קצת חפיפניקי בכמה נקודות , אבל בגדול הסרט עצמו מהפנט ! וגם Source Code היה לא רע בכלל, אבל כנראה הוא לא מספיק איזוטרי עבור הטור הזה :)

    פסאודושווארמה, 30-08-2011 18:49