מגזין

מה קורה פה?

טור שבועי חדש של סער גמזו, על מה שקורה סביבנו, על מוזיקה ישראלית ועל מחשבות פרטיות. והפעם - מצרים, גרמנים, טרקטור וסלידה מרוני דניאל

מאת סער גמזו. 21-08-2011

תגיות: בום פם, נקמת הטרקטור, יהוא ירון, TV Buddhas

 

הכי שש אליי קרב. רוני דניאלהכי שש אליי קרב. רוני דניאל

זה לא צריך להיות טור פוליטי. גם לא טור חברתי. זה צריך להיות טור מגזיני כזה. טור שמביא את החדש והמעניין במוזיקה הישראלית. הוא לא צריך לעסוק במחאה ולא בפערים החברתיים. הוא לא צריך לעסוק בביטחון הפנים ולא במדיניות החוץ. הוא לא צריך להיגרר לתוך השיח המיליטנטי ולא לצעוק באותו הקול כמו שאר המקהלה. הוא צריך להיות המקום שבו באים להירגע. הוא צריך להיות רגע של התרוממות הנפש. רגע של הנאה. של אושר.

 

אבל זה לא קל. איך אפשר לכתוב טור מקומי בלי לדבר על מחאת האוהלים? בלי להזכיר את המשבר ביחסים עם טורקיה? בלי להתייחס למצב הנוראי בדרום? בלי לגעת בנושאים כמו עוני, חינוך ורווחה? הטור הזה ינסה להראות שאפשר. כי במהלך הסופ"ש, כשכל אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות חזרו למוד הביטחוני המוכר והאהוב עליהם, אני קצת נרתעתי. לא הבנתי איך עברנו כל כך מהר משיח הומניסטי וסוציאלי ללהג צבאי מתלהם. לא פענחתי למה כולם שוב רצים לבוידעם כדי לרענן ביטויים כמו "הסלמה צבאית", "מבצע קרקעי", "תג מחיר" ו"תנחומינו למשפחות". לא יכולתי להתחמק מהמחשבה שאנחנו קצת אוהבים את זה, שלא לומר מכורים לזה. כולנו גדלנו על הסלנג הצבאי, כולנו היינו חיילים, כולנו רגילים לצרוך תקשורת שמשדרת סדר יום צבאי-מדיני. זה המוכר והידוע שלנו. זו הפינה בה אנו חשים הכי בנוח שבעולם. עוד רקטה ועוד תגובה, עוד נפגעים חפים מפשע ועוד צקצוק בלשון, עוד קריאה לנקמה ועוד הכרזות בנוסח "אין פרטנר". ככה זה היה תמיד.

אבל עכשיו הגיע הזמן לשבור את המעגל. אני רוצה לראות תקשורת אחרת. אחראית יותר. שקולה יותר. מקצועית יותר. כזו שלא רק זורעת פאניקה ופחד, כזו שלא רק משחקת לידיים של הממשלה ושומרת את האזרחים משותקים מפחד בתוך המרחב המוגן. כזו שמבינה את הכוח שלה ומתנהגת בהתאם. כזו שמבינה את רוחב היריעה שניתנה לה ובוחרת לנצל אותה כדי להעלות מספר גדול ודמוקרטי יותר של נושאים לסדר היום. כזו שלא רצה עם כל שביב מידע לא מאומת אל הצופים, רק כדי לא להפסיד במרוץ לרשת לא מקצועית אחרת. אבל זה עוד לא קורה. הקונספציה הצבאית ביטחונית היא עדיין המלכה כאן. ועד שמישהו יחליט להוריד אותה מכס המלכות, הנה הפוגה מוזיקלית שבועית קצרה, שמוקדשת השבוע לכל אלה שמאמינים שאפשר לחיות כאן חיים טובים ומלאי כבוד.

אז מה קורה כאן?

בום פם הולכים כמו מצריים – המנון מחאה רשמי עוד אין, אבל כמה ניסיונות ומחוות לשיר מהעבר כבר יש. השבשבת הפוליטית של בום פם זיהתה את רוחות המהפכה שהגיעו מכיוון מצרים, וכיוונה אותם אל הלהיט של הבנגלס  - Walk like an egyptian. זה אולי נשמע קצת מפוקפק, אבל העיבוד המצוין של הלהקה, בתוספת הסאונד הייחודי והמלהיב שלה, עשו מזה אחלה שיר. אני עדיין מחכה לקליפ שיראה את השלישייה מתגלשת עם בקבוק טקילה ביד מהפסגה של אחת הפירמידות.

» רוצים לשמוע? תנו פה קליק.

איפה זה כיכר תחריר? בום פםאיפה זה כיכר תחריר? בום פם

טרקטור אופטימי – סינגל שני מהאלבום המתקרב של נקמת הטרקטור מבטיח ש"הכל טוב". השיר אמנם נכתב לפני כמה חודשים אבל מצליח להיות רלוונטי לגמרי גם להיום. אחרי 22 שנים של פעילות מוזיקלית ענפה, נקמת הטרקטור עדיין נשמעים רלוונטיים ומעודכנים. האלבום הקרוב, "נשאר רק לרוץ" שמו, יגיע אל המדפים בארבעה בספטמבר ויושק בהופעה שתתקיים ב-11 באוקטובר במועדון התיאטרון. עושה רושם שיש למה לחכות.

» רוצים לשמוע ו/או להוריד? תנו פה קליק

ציניות או אופטימיות? נקמת הטרקטורציניות או אופטימיות? נקמת הטרקטור

ד"ש מגרמניה – TV Buddhas  הם שלישייה ישראלית שמורכבת מיובל הרינג, מיקי טרייסט ואורי טרייסט. הם מתגוררים בברלין ויוצרים שם מוזיקה שמזכירה את הראמונז וה-Wipers. עכשיו הם מוציאים "7 חדש שיופץ ע"י הלייבל הנחשב Rough trade. התקליט הוא הראשון בסדרה של חמישה חלקים שתצא השנה ובשנה הבאה. כל תקליט יוקלט בזמן אחר, במקום אחר וע"י אנשים אחרים. לקראת סוף השנה הם ייאספו לתקליט אחד מלא. אם לא יוצא לכם להגיע לברלין בזמן הקרוב, תוכלו לתפוס אותם באחת ההופעות בארץ שייערכו סביב דצמבר ינואר. עד אז, הנה טעימה קטנה:

אל תשקר – אני קצת גרופי של יהוא ירון. זה לא סוד גדול. הטקסטים המעולים, ההופעות הטוטאליות, המוזיקה המקורית והמסקרנת, הניסיון המתמיד לפרוץ שבילים חדשים – כל אלה שומרים אותי יושב דרוך על קצה הכסא ומחכה למנה הבאה שתגיע ממנו. את השיר הבא שמעתי בהופעת ההשקה (המעולה) של אלבום הבכורה (המעולה) שלו, אבל הוא לא נכנס לאלבום. עכשיו, כשמחאת הדיור הפכה לרלוונטית מתמיד, החליטו סביב יהוא לשחרר גרסא של השיר מהופעה בירושלים. כוחני, עצמתי, רגיש, סוחף, מופלא! אתם יכולים לשמוע אותה כאן, או לראות את הביצוע של הופעת ההשקה, שצילם יובל אראל:

 

עד השבוע הבא אולי יהיה יותר טוב, אולי יבוא שלום, אולי יהיה נפלא לחיות פה. אבל גם אם לא, בשבוע הבא תהיה פה מוזיקה. ישראלית. טובה.

תגובות