מגזין

דרומה מרוטשילד

מאהל המחאה שהוקם בלויניסקי הינו מטאפורה לקריסת מערכת החינוך והתרבות, אבל לא רק בדרום תל-אביב אלא בדרום הארץ כולה

מאת קרן פרלה, קרן רובין. 07-08-2011

 

נלקח מעמוד הפליקר של

מאהל המחאה בגן לוינסקי הוקם ביום שני בתאריך-25/7, על הקרקע בה עמד בי"ס ביאליק שנהרס. מטרים בודדים משם, שוכן המבנה של פקחי "הסיירת הירוקה", על הריסותיו של גן ילדים שהיה שם בעבר. מיקום המאהל מהווה מטאפורה לקריסתה של מערכת החינוך והתרבות בדרום העיר. 

המאהל הוקם על ידי שולה קשת, מקימת ארגון "אחותי" ותושבת שכ' נווה-שאנן ושירה אוחיון, פעילה מרכזית בארגון, המגדירה עצמה כמנהיגה מזרחית פמיניסטית,שתיהן אימהות חד-הוריות. ארגון זה הוא קהילתי-אקטיביסטי התומך פוליטית ותרבותית בנשים מאוכלוסיות מודרות.

מצוקת התושבים בדרום העיר מתבטאת בדירות היקרות ביחס לתחזוקה ולתשתית הרעועה שלהן, בחששות התושבים להסתובב ברחובות עתירי הפשע. בנוסף טוענות מקימות המאהל, כי ישנו חסך משמעותי של חינוך עיוני נאות גם בדרום העיר. לדבריהן, יש לשקם את החינוך והתרבות ולשפר את המצב התברואתי הירוד ברחובות.  לדברי שירה, מחאת המאהל היא לובי המייצג את בעיית הפריפריה ודרום הארץ, מאחר ושם ניתן לראות את הבעיה באופן מוחשי. הפתרון לדעתן, טמון בשינוי השיטה הקפיטליסטית למדינת רווחה, עיגון זכויות חברתיות כמו שכר המינימום וחלוקת משאבים הוגנת ושווה.

מאהל המחאה בלוינסקימאהל המחאה בלוינסקי

בסמוך למאהל ממוקמת ספריית לוינסקי, אותה מנהל ליאור ווטרמן. ספרייה זו מיועדת לתושבי האיזור ולמהגרי העבודה. "היה חשוב לנו שגם האנשים שמעמדם לא חוקי לא יחששו להגיע. שלא תהיה דלת ולא יהיה שומר שיבדוק את התיק או ישאל שאלות."  אותם מהגרים, כפי שמתאר ליאור, מובאים באוטובוסים היישר מהכלא ונזרקים לרחוב, כשעליהם למצוא פיתרון תעסוקתי וקורת גג. בעלי הדירות מנצלים זאת ודוחסים כשניים עשר איש בדירה אחת, כשבכל חדר הם משכנים 3-4 דיירים וכל אחד מהם משלם כ-400 שקלים, כל זאת מבלי שיצטרכו לחלק את הדירות.

במאהל, לצד האימהות החד-הוריות שהתמקמו בגינה, ממשיכה להתקיים שגרת חייהם של העובדים הזרים ששוהים שם דרך קבע. מדי פעם מגיעים ילדי המהגרים כדי לקבל אוכל ממטבח המאהל או לשחק עם הכלב של שולה, שהפך לשומר המאהל, דרוך ומוכן לכל אירוע חריג שעשוי להפר את שלוות המאהל. 

אותה שלווה הופרה כבר ביום הראשון בו הוקם המאהל. בארבע וחצי לפנות בוקר, כשהתעוררו הפעילים לפינוי ברוטאלי של מפקחי הסיירת הירוקה, בליווי של כעשרה בריונים ללא מדים או תגי זיהוי, שהחלו בפירוק אלים של המאהל תוך החרמת הציוד שבו בנימוק כי יושבי המאהל הכניסו לתוכו פליטים מסודן. לעיתונות, מסרה העירייה כי הפינוי נעשה מאחר ושטח המחאה הוקצה לאזור שדרות רוטשילד.

 

 

אמש, נאמה שירה אוחיון בעצרת המחאה המרכזית בתל אביב, ונגעה בנאומה בנושאים חשובים כמו חינוך, תרבות, איחוד המרכז והפריפריה
סביב הרצון המשותף לחיות בכבוד ואף נתנה את קולה, בשמן של האימהות החד-הוריות: 

"מר נתניהו, אנחנו לא פרזיטיות. אנחנו לא מפונקות. אנחנו רוצות לחיות בכבוד. רוצות עתיד לילדינו. אין לנו שום ביטחון במדינת ישראל. ביטחון מתחיל בבית. בדיור, בדיור ציבורי בר-השגה למי שידו אינה משגת, בתעסוקה הוגנת, בבריאות, בחינוך וברווחה. וגם בתרבות. תרבות זה לא מותרות. אמנים ואמניות רעבות ללחם במדינת ישראל. גם לתושבי דרום תל אביב, שפירא, נווה שאנן, כפר שלם, התקווה ויפו מותר למחות ולזעוק על הזנחה של שנים והיום גם לתושבי צפון תל אביב מותר למחות. אין פה מפונקים..."

"...הגענו לנקודת אל-חזור, מהמהפכה הזו אין דרך חזרה. עד שנשנה את השיטה ונגיע לשיוויון מלא - ללא הבדל מגדר, דת, צבע, מוצא, לאום או נטייה מינית - כולנו בני אדם ואזרחים שווי זכויות - לא עבדים ולא נתינים."

ב-2011, כשתל-אביב סוף-סוף יוצאת לרחובות, מן הראוי שנפקח את עינינו לתל-אביב האחרת ולמתרחש מחוץ לה. ומשנשמע סוף-סוף קולו של המעמד הבינוני שנשחק תחת העומסים הכלכליים והחברתיים של שגרת היום-יום, מן הראוי שלא נשכח גם את קולן של האוכלוסיות המוחלשות, שכן הן הראשונות להעיד על תחלואיה של חברה. 

טרם פרסום הכתבה פנינו לעיריית תל אביב לקבל את תגובתה:

"...עיריית תל־אביב-יפו הייתה הראשונה שתמכה במחאת האוהלים ואיפשרה את קיומה תוך הקצאת מקום נרחב בשד' רוטשילד. לאחר שנוכחנו לדעת שהמחאה מתפשטת, הוחלט לאפשר את קיומה במספר מוקדים נוספים בעיר. עם זאת, תפקיד העירייה הינו למצוא איזון בין הזכות למחות לבין שמירת הסדר הציבורי וצמצום ההפרעה הנגרמת לתושבים ועל כן לא מתאפשרת מחאה בכל מקום בעיר.

המאהל בגן לוינסקי לא פונה באופן מיידי וניתנה למוחים שהות לפנותו בעצמם, ומשלא נעשה כן הוא פונה. בכל מקרה, במקום מתקיימת בימים אלה מחאה, ובשלב זה אין בכוונת העירייה לפנותה...."

תגובות