מגזין

פיק אוף דה וויק #12

מחאה בחוץ וזה אחלה, אבל יש חיים גם מחוץ לאוהל. והם נראים לא רע בכלל. הנה מה שעשה לנו את השבוע

מאת קול הקמפוס. 05-08-2011

 

תביעו משאלה | צילום: OkRiKתביעו משאלה | צילום: OkRiK

מעל מאה שדרנים שונים משדרים בקול הקמפוס. מעל מאה תכניות שונות משודרות כאן בכל שבוע. כדי לזקק את המיטב של המיטב, וכדי לשתף אתכם לא רק בחדשות המוזיקליות הטובות של השבוע, נולד הטור "פיק אוף דה וויק". מדי שבוע, מקבץ של שדרני קול הקמפוס ייתנו לכם (לפחות) עשרה דברים ברשת ששווה לכם לבדוק.
אהבתם? שתפו וספרו לחבריכם! גם לכם יש בונבוניירה? שלחו לנו לינק וכמה מילים ל: info@106fm.co.il

 

הבחירה של לאון פלדמן:

סליחה, איך אני מגיע לניבירו? - זה אולי לא הדבר הכי טוב או מעודן שתראו, ולעיתים השיר והקליפ של להקת "לטאות הענק מכוכב הניבירו" נשמעים ונראים כסוג של סאטירה גרוטסקית, אבל זה גם בין הדברים המלבבים מבחינת דמיון, תקציב מינימלי ומח טיפה קרימינלי. הקיטש שולט, השחקנית נותנת גז במשחק המוגזם, הפרופס מגוחכים, אבל המוזיקה וכנראה רצון טוב של המון אנשים שעבדו על הסרטון הזה עושה את כל זה לגיטימי.

 הבחירה של יוסי חלילי:

הון ושלטון עולים על שרטון - הפסד כולל של כ-20 טריליון דולר וכמה מיליונים של מחוסרי עבודה הם רק חלק מהנזקים שגרר אחריו המשבר הכלכלי של שנת 2008. הדבר קרה בעיקר בגלל מכניזם נפשע שהפעילו יחדיו ובאופן מודע פוליטיקאים, גופים מפקחים ומוסדות שונים, ובשל העובדה שאף אחד לא חשב לעצור ולשאול את השאלות הנכונות. מי שעושה את זה ובגדול הוא הסרט "המעגל הפנימי" (Inside Job) שנופל עלי ברלוונטיות קוסמית. צ'ארלס פרגוסון שביים את הסרט מגיע מהרקע המתאים בכדי לתחקר לעומק ולנסות לברר באמת את הסיבות שהובילו לקריסה, מבלי לפחד להרגיז את הפוליטיקאים, הברוקרים, העיתונאים וכל שאר המעורבים בקלחת הכלכלית הזו. המסקנות שאליהן הוא מגיע דווקא מרגיזות מאוד. בזמן שבו ניחוחות מחאה ומהפכה חברתית פושטים בשדרות הערים נדמה שאפשר לשאוב מ"המעגל הפנימי" הרבה חומר למחשבה על האנשים בחליפות שמושכים בחוטים והופכים אותנו למריונטות חסרות כל.

 הבחירה של חולית בלאו:

ברווז במאהל - אחריי שכולנו חיכינו במתח לראות איך הוא יגיב, השבוע הברווז של דודו גבע סוף סוף נקט עמדה והצטרף למחאת האוהלים. אחד הסמלים המקסימים והמרגשים של העיר מזכיר לנו תמיד להישאר אופטימיים.

הבחירה של אסף בן קרת:

ביג ביפן - Japanese Pop Stars הוא אחד ההרכבים הבודדים ששמעתי לאחרונה שאהבתי. לא יודע מה אתכם, אבל הבציר המשובח לכאורה של אלבומים חדשים ושמות גדולים שיצאו השנה הולך ונהיה מאכזב יותר ויותר. משעמם לי. JPS הם בכלל שלישייה מצפון אירלנד שעושה מוזיקה אלקטרונית משובחת, קצבית, סקסית ושמנה בביטים. זה אולי לא אינטליגנטי במיוחד, אבל עושה את העבודה. האלבום החדש, השני, נקרא Control Your Alligance, ויש בו הרבה אורחים: רוברט סמית' מהקיור, ליסה האניגאן, מורגן קירבי מ-M83, ג'ון ספנסר, סולן האדיטורז ועוד כמה. 
שתי בחירות - שיר מקסים וקליפ לא היסטרי עם ליסה האניגן (שהתפרסמה כזמרת הליווי של דמיאן רייס והוציאה כמה אלבומים סולו), והשיר Let Go, שהוא לא מדהים, אבל הקליפ מגניב ביותר.

הבחירות של סער גמזו:

מ-ה-פ-כ-ה-!-!-! - קראתם על זה בכל מקום אפשרי, ספגתם עשרות שעות של דיונים בטלוויזיה וברדיו, חברים שלכם סיפרו לכם על מה שקורה במאהלים, אבל עד שלא תגיעו לשם לא תבינו על מה באמת מדובר. קראו לזה מהפכה, קראו לזה מאבק, קראו לזה התעוררות, פשוט קראו לזה! הדבר הכי מקסים שנתקלתי בו במאהל הוא החיבור של התרבות והאמנות להתרחשות המרגשת הזו. כתבתי עליה בפלטפורמה אחרת, אבל צריך להיות שם כדי לראות בעצמך. מבין כל מה שקרה שם בשבוע האחרון, הנה 2 טעימות:

 
המהפכה בסרטים - טונות של סרטונים נעשים בכל יום בנושא המהפכה. חלקם הופכים ללהיטים דרך ערוצי הטלוויזיה, וחלקם לא יעברו בחיים שידור בפריים טיים. אלה בדרך כלל הטובים יותר שבסרטונים. הנה שניים כאלה:


הבחירות של אמיר עטר:

כמו כלב בגשם - בשנת 1985 טום וויטס הוציא את האלבום Rain Dogs שנחשב לאחד מאלבומי המופת שלו לא רק בעיני מעריציו אלא גם בקרב מוסיקאים רבים שהושפעו מיצירתו.
החודש, ביזמתו של מרכז האומנויות הלונדוני הבארביקן, התרחשו מספר הופעות ברחבי אירופה בהשתתפות אמנים שונים שביניהם סיינט וינסנט, הטייגר ליליז וסטף קמיל קלרנס (dEUS, Zita Swoon) שבהם ביצעו את הגסאות שלהם לשירי האלבום. כאן תוכלו לקרוא עוד על הפרויקט, והנה גם טעימה ממנו:
פרפרים בכל מיני צבעים - לא בטוח שהייתם ערים לזה, אבל בשקט בשקט קמה עמותה חזקה וסקסית שחרטה על דגלה להחזיר את הפפיון לאופנה
 

וגם, רגע אחד של זן:
 

תגובות