מגזין

עשה לך מהפכה

מה יקרה אם נקום מחר בבוקר ונפסיק לשלם את המחירים המופקעים? לגמור את החודש זה לרסן את תאוות הקניות וללמוד להסתפק במועט

מאת דביר צברי. 03-08-2011

 

המהפכה מתחילה בתוכיהמהפכה מתחילה בתוכי

אנחנו כישראלים מאד אוהבים להתלונן. זאת אמרו כבר רבים לפניי וכנראה שיגידו עוד הרבה אחריי. אבל יש לנו את הזכות המלאה להתלונן, מצד אחד מעלים לנו מחירים של כל מוצר שבארצות (נאורות) אחרות נוכל להשיג בחצי מחיר ואף פחות. בנוסף לכל, המסים עולים ועולים, מחירי הדירות נוסקים מעלה. ובתוך כל הפיאסקו הזה אנו נשארים עם אותו שכר זעום, שלא תואם את יוקר המחיה בישראל. 

 

אפשר להאשים את כולם: את הממשלה, את הטייקונים, האוצר, הכלכלנים באשר הם (מישהו דיבר על משבר כלכלי?), את השכנים, את מערכת החינוך, את האמנות, את העשירים, העניים, החרדים, ש"ס, את הדודה והדוד ועוד אשמים אחרים. אך לא בהם האשמה. כלומר, הם אשמים. אין ספק. אך האשמה היא קודם כל בנו; האזרחים הקטנים, הרוב הדומם שעכשיו התחיל לזעוק (חלקית). קוראים לנו מעמד הביניים של פעם והעניים של מחר.

אנחנו כעם וכאזרחים ידענו סבל רב מהו. אם לא ידענו את השואה (כדור שני או שלישי) אז ידענו גזענות מהי. עברנו מלחמות אינספור, חיים ב"איום" מתמיד שמכתיב לנו ה"מצב הבטחוני" שקובע לנו את סדר היום בהווה ובעתיד הרחוק והעתיד הרחוק רחוק. כולנו נותרנו עם שריטה עמוקה בתודעה, שצריך להילחם בשביל מדינה, ולכן נשארנו מאוחדים רק בעיתות מלחמה. ומיד לאחריה כבר חיפשנו את האשמים. אנחנו מומחים בכך - להאשים את האחר, להאשים את כולם רק לא את עצמנו. ולמה בעצם? שאלה שאין לי עליה תשובה, לצערי.
 

אנחנו מוחים ומוחים באוזני חברים ומכרים, ועכשיו קמה לה מחאה צבעונית של חברה צעירים. יש הקוראים להם "פשוטי עם", "בורים", לא מבינים דבר וחצי דבר בפוליטיקה. אך אין בכך שום רע. אנחנו בסה"כ רוצים "לחיות בזול". זה דבר טוב ונכון וחשוב מאד שאנחנו משוועים אליו. וטוב שכך.

אך בכך גם טמונה לה הבעיה. אנחנו מוחים נגד כולם אך לא מתקנים את העוולות שיצרנו אנחנו. העוולות נגד עצמנו בראש ובראשונה. למה הכוונה? אני אסביר:

כאשר ייקרו בהתמדה את המס על הדלק בשנה האחרונה, קמה לה קבוצת מחאה שקראה נגד הייקור. אך לא נוצר "באזז" סביבה כפי שנוצר נגד הקוטג' היקר כל-כך לליבנו ולכיסנו, שכנגד העלאת מחירו נוצר "באזז" חסר תקדים. ואני שואל את עצמי - מה חשוב יותר הקוטג', או הדלק שמשמש כיום לשנע כל מוצר שאנחנו צורכים (ביניהם הקוטג') ומנייד אותנו ממקום למקום (לפחות עד שהגז יתפוס תאוצה ושי אגסי יביא את המכונית החשמלית)? 

כאשר אנחנו הולכים להופעה ומשלמים מחיר מופקע על הכרטיס ועל הבירה (וזה יוצא בחישוב מהיר באזור המשכורת היומית הממוצעת) ובתמורה מקבלים אמן שאנחנו אוהבים ומעריכים אך בסאונד מזוויע שגורם לאוזן שלנו לבכות 'קחו אותי הביתה'. כשאנחנו הולכים ומחפשים לשכור דירה ברחוב רוטשילד ומגלים שהמחיר לחודש הינו 5000 ₪, אנחנו מתעצבנים ומחפשים ישועה אך לבסוף שוכרים אותה, ואם לא אנחנו, אז יקום פראייר אחר שישכור אותה במחיר הזה. כשאנחנו הולכים לקנות עגלה לתינוק, ואומרים "בשביל הילד שלי את הטוב ביותר" אבל מה אם ה"טוב ביותר" הוא דווקא העגלה הפשוטה ולא העגלה עם הנעה ארבע על ארבע ומשככי זעזועים בצבע מטאלי? או כשאנחנו הולכים וקונים את הסמארטפון הכי משוכלל שקיים בשוק ומשלמים עליו ועל השיחות ועל גלישה באינטרנט מחירים מופקעים, האם זה באמת נחוץ לנו כרגע? מה יקרה אם נתפשר כפי שהורינו עשו?

מה יקרה באמת? מה יקרה אם נקום מחר בבוקר (כפי שאני משתדל לעשות) ונפסיק לשלם את המחירים המופקעים? כשנלך למכולת נקנה לחם, חלב, גבינה ומרגרינה ונחייה רק על זה? ונפסיק לצאת לפאבים ולשלם את המחירים על הבירה? נפסיק להיכנס לפלאפל השכונתי ולשלם על מנה שפעם שילמנו עליה עשרה שקלים והיום חמישים? מה יקרה אם נפסיק להיכנס ל"קסטרו" ולשלם מחיר מופקע על ג'ינס שאפשר להשיג אותו בשוק בשליש מחיר ופחות (כי בינינו הם מיוצרים באותו מפעל בסין)? מה יקרה אם נפסיק להיכנס לקניון ולרפד את כיסו של הטייקון התורן ששולט בקניון - כי הרי שם מחירי השכירות הם גבוהים מאד (ואנחנו אלה שממנים ומרפדים לאותו טייקון את הכיס)! אנחנו נותנים לזה לקרות!

גם אני רוצה לחיות בזול. אך עליי לשלם את המחיר בשביל זה. הגיע הזמן לקחת את עצמנו בידיים ולהתחיל למחות כמו שצריך ולפגוע בעצמנו לתקופה. זאת על מנת שעניינים יתחילו לזוז פה, כי רק באמצעות פגיעה בכיסם של בעלי ההון, נתחיל לצבור הון. אני יודע שקשה לקבל תפיסה זאת - שנפגע קצת בחיי הנהנתנות שלנו על מנת שבעתיד נזכה לסגור את החודש. אבל זאת דעתי. ויקומו המתנגדים לדעתי באשר הם, אכבד אותם. אבל הגיע הזמן להסתכל על עצמנו ולשאול – האם אני באמת רוצה וצריך לממן את כיסו של בעל ההון או שהוא אותי?

ומי ייתן ועוד השנה אצליח לעזוב את בית ההורים ולגור בחוץ (ולא באוהל)! ונאמר אמן!!!

צנע 1 by zabari21

תגובות

  • יפה אמרת צברי.

    חרם צרכנים הוא הפיתרון האמיתי. השינוי התודעתי שכולל וויתור על מותרות שאנחנו לא באמת צריכים, יוביל לגאולה המיוחלת. וכמו שציינת- השינוי הזה יכול להתחיל רק בתוכנו.

    אליצור, 03-08-2011 20:28

  • המצב על הפנים !!

    אנחנו לא יכולים להתחיל את החיים שלנו כזוג צעיר. אנחנו גרים אצל ההורים , לא יכולים להביא ילדים כי אנחנו חייבים לחסוך 3-4 שנים כדי להיות יכולים לקבל משכנתא. אנחנו לא רואים לזה סוף ! חייבים להמשיך את המאבק הזה ולא להישאר אדישים. אני יושב וחושב למה לאנשים לעשות צבא?! למה לי להיות שוטר? למה להיות רופא? למה לי להיתנדב בשירות לאומי ? למה? אף אחד לא דואג לי אז למה ?! רק בלאגן ! חייבים לעשות מהומות רציניות כי הממשלה אדישה למצב, אנחנו מפספסים את השנים הכי טובות שלנו בחיים . ודביר, כתבה מעולה - קבל ח"ח

    זוג צעיר שהיתחתן השנה , 03-08-2011 22:07

  • מסכים עם הכתוב

    בנוסף יש לשים פוקוס על מדיניות חברתית ורווחת הציבור הרחב (חינוך, רפואה, תחבורה ציבורית ושאר השירותים שמדינה מתוקנת אמורה לספק)

    ירון, 03-08-2011 22:50

  • צודק לגמרי self sufficiency זו הדרך

    גלעד, 08-08-2011 13:33