מגזין

דאווין של מחאה

קלישאות לא מביאות שינוי חברתי ובורות לא מולידה מהפכה. כמה תובנות על האירועים האחרונים

מאת אביעד טובי. 02-08-2011

תגיות: אביעד טובי, מחאת האוהלים, שדורי המהפכה

 

הילדים משחקים בבקי אצלנו בחצרהילדים משחקים בקקי אצלנו בחצר

יתכן שקיץ 2011 ייזכר לדורות, אבל כמו שהוא נראה כרגע הוא לכל היותר ייזכר כפיאסקו הגדול ביותר בתולדות המחאה החברתית. זה בסדר, התרגלנו כבר לכשלונות-ענק. הם אבן יסוד באתוס הישראלי, הבסיס שעליו מושתת חלק גדול מהזהות שלנו. סליחה שאני מקלקל את המסיבה הכי גדולה בעיר, אבל קשה להישאר אופטימיים לאור הבולשיט שמתעופף כאן מכל הכיוונים. ואני לא מתכוון רק לבולשיט הרגיל שמרססים הפוליטיקאים וקבוצות האינטרנס הרגילות, יש עכשיו בולשיט חדש, שמגיע מכיוונם של אותם "אנשים יפים", כפי שהם אוהבים לכנות את עצמם בהפגנות.

 

אני שומע דיבורים על "1968 משלנו", וזה כנראה נכון – הכישלון הקולוסלי של הסטודנטים ברובע הלטיני של פריז מועתק עכשיו אל שדרות רוטשילד. שם, המהומות רק חיזקו בסופו של דבר את הסדר הקיים, את השמרנים ואת הנשיא המכהן, וכמו שזה נראה עכשיו, הולך להיות כאן שידור חוזר בעברית. זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מנסים לחקות את הצרפתים, היה לנו כבר פרוייקט הלביא ותראו איך הוא נגמר. הבעיה היא שכשהילדים משחקים בקקי אצלך בחצר ולא מעבר לים, הסירחון הוא בלתי-נסבל.

הנה קמים ילדי שנות השמונים, שנולדו יחד עם ערוץ MTV וגדלו מול הקליפים של טרייסי צ'פמן, שרים ומדברים עכשיו על "מהפכה". הנה הילדים שנולדו יחד עם עסקת החבילה של פרס, יוצאים עכשיו למחות נגד "כללי המשחק". ראו את האקטיביסטים הצעירים, שמביטים אל המציאות מבעד לסרטים ההוליוודיים, מנסים עכשיו לנסח דרישות פוליטיות. הנה הסטודנטים המלומדים, שמרפרפים במשנתה של איין ראנד ומיד משתחווים לה, יוצאים עכשיו למרד הנפילים שלהם ודורשים "צדק חברתי".

אל תקחו דוגמה מהצרפתים של 68אל תקחו דוגמה מהצרפתים של 68

איך שלא נסובב אותו, שינוי פוליטי מחייב לפני הכל תודעה פוליטית. הבורות היא ה-מתכון לכישלון, שכן מעבר לכך שהבּוּר אינו יודע כלל מה הוא רוצה ועל מה ולמה הוא נאבק, הוא גם טרף קל לכל מניפולטור מנוסה. התוכים שמדקלמים את הקשקוש ה"א-פוליטי" רק חושפים את התודעה הכוזבת שבה הם שבויים. מי שמדבר על "עם" במקום על "אזרחים" – הוא חלק מהבעיה ולא מהפיתרון. מי שדורש "צדק חברתי" אך מסרב לצאת במפורש נגד אותן קבוצות בחברה שנהנות מחלוקת המשאבים הקיימת – מתיימר ומוליך שולל. מי שרוצה "מדינת רווחה" אבל לא מסכים לשלם עליה מכיסו – הוא שרלטן. מי שמעוניין ב"תחבורה ציבורית יעילה" אבל בשום אופן לא מוכן לוותר על הבימבה הקטנה שלו – שיקפל את האוהל ויחזור לדירה שברשותו. מי שלא מבין את הקשר בין הוזלת מחירים לפגיעה בעובדים – שיילך להכין שיעורי-בית. מי שמעז לקרוא ל"מהפכה", אבל מוכן לשפוך דם אך ורק למען ברוני המלחמה כאשר אלה שורקים לו – טרם ירד מן החוטים. הוא עוד לא ילד אמיתי. בכל פעם שהנפיחות הריקות הללו נפלטות, אדוני הסדר הקיים סותמים את האף וישנים בשקט. הם יודעים בודאות ששום דבר לא מאיים עליהם ברצינות.

כדי לשנות את המבנה החברתי-פוליטי אין מנוס מללמוד להכיר היטב את המבנה הקיים ואת ההיסטוריה של המאבק הפוליטי בישראל. יושבי האוהלים לא המציאו אותו היום – זהו אותו מאבק ארוך ומשעמם, שמתנהל בדיוני תקציב ובועדות, בחוקים ובפסקי-דין, מלא בנתונים ובתהליכי-מאקרו היסטוריים. זהו אותו שיח ישן נושן בין אידיאולוגיות, שניטש הן על הבסיס (כסף, קרקע, משאבים, מבנים) והן על בניין-העל (תרבות, ערכים, דת, חוקים). אין טעם לחזור ולפרט כאן את השסעים המפורסמים של החברה הישראלית. כל מי שבאמת רוצה, יכול  למצוא אותם בצורה מפורטת מאד בספרים, בעיתונות היומית הרצינית, בתכניות האקטואליה ובאינטרנט.

אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה – מדובר באותו השיח שממנו הדורות האחרונים, אחוזי התזזית, ברחו בהפגנתיות כמו מאש אל הערוצים המסחריים, אל הקניונים, אל הכדורגל, אל בתי הקפה והמועדונים, אל הניו-אייג'. לכן כל ההתייחסות למחאה בכלל ולמחאה הנוכחית בפרט היא שטחית וילדותית, כמו לאיזה פסטיבל צרכנות, הפנינג עירוני ותו-לא. לא בכדי הישראלים ששים להצטרף ל"מחאה" בהמוניהם, כאילו שהיה מדובר במכירת חיסול באיקאה. ככה זה כשאתה אסקפיסט מוחלט שחייו מסתכמים בצרכנות, ב-FUN וב-COOL. בבוקר אתה דורש צדק חברתי ובצהריים אתה תומך בחוק החרם. העיקר שיהיה אפשר לנופף למצלמות הטלוויזיה. אלה דפוסי ההכרה שבמסגרתם פועלים היום ה"מוחים" שחייבים להשתנות, דפוסים שנבנו מלכתחילה על ידי יוצרי הסדר הקיים, תוך טיפוח שיטתי של ניהיליזם ואנטי-אינטלקטואליזם.

מהפכה זה לא רק פאןמהפכה זה לא רק פאן

כל המאבקים הפוליטיים המוצלחים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה הונהגו בידי אנשים שהצליחו קודם-כל להשתחרר מכבלי המציאות-המובנית אליה נולדו. הם פיתחו תודעה פוליטית עמוקה ונרחבת ביותר והקדישו את כל חייהם לסקרנות ולהתעניינות בסביבה שבה חיו, כמו גם לפעולות מעשיות ומפוקחות שנועדו לשנותה. הם עמדו בניגוד מוחלט לכבשים העיוורות, שרועות היום בשדרה הציבורית ובפארקים.

כמה ממשתתפי ה"מחאה" מבינים את הקשר ההדוק בין המצב הכלכלי למדיני? כמה מהם יצביעו בבחירות? כמה באמת יבחנו מצעים של מפלגות? ישתתפו באסיפות? יבדקו לעומק מניפסטים וביוגרפיות של ח"כים מועמדים? כמה יבססו את בחירותיהם על שיקולים רציונליים ולא על מסורת משפחתית/ דעות קדומות/ גזענות/ שוביניזם/ פחד/ טרנד או נהייה אחר סיסמאות? עם כל החשיבות שיש להפגנות ולצעדות, מאבקים אמיתיים דורשים הבנה עמוקה של בעיות מורכבות וניסוח דרישות ריאליות, קונקרטיות וברורות. לצערי, לשבת על הדשא ולנגן שירים מהניינטיז (כי מי שחי על גלגלצ לא יודע שאחרי 97 נכתבו עוד איזה שניים-שלושה שירים בעולם) זאת לא אזרחות, זאת לא מעורבות וזה לא מאבק. גם לא מסיבת טראנס בכיכר המייסדים. גם לא הופעה של יקיר הקונצנזוס ברי סחרוף.

אין ספק שהאירועים הנוכחיים יכולים לגרום לאנשים צעירים לחזור ולהתעניין במבני ובתהליכי מאקרו, לקחת חלק פעיל יותר בזירה החברתית-פוליטית ולהפיח חיים חדשים בספרה הציבורית. אבל זהו היתרון היחיד שלהם והוא לא מספיק ולא מצדיק את המהומה. נכון לעכשיו ה"מאבק" הזה כלל לא נראה מבטיח. נותר רק לקוות שזרעי השינוי העתידי, אשר יגיע רק הרבה-הרבה אחרינו, אם בכלל, נזרעים כאן עכשיו.

 

תגובות

  • מופלא!

    השינוי צריך להיות בתודעה האמיתית וזהו תהליך מפרך שעושה את צעדיו הראשונים בזמנינו. אם זאת אני מאמין שאנו בדרך הנבונה למרות הכל.

    nuthz, 02-08-2011 17:19

  • דאווין של כתבה

    ממה שהצלחתי לקרוא מהכתבה שלך (בלי להתעצבן מידיי..) חוויתי ביקורת קשה על עשייה של אנשים פה בארץ שחווים מצוקה והחליטו לעשות ולפעול במקום לשתוק. ברור שהמחאה לא מובנית או מסודרת וגם לא ממש ברור לאן היא הולכת.. בכל מקרה תהיה בטוח שאין פה שום ניסיון לחכות את הצרפתים, יש פה שינוי מהותי שגדול ממך, ממני וממובלי המחאה, וכך קוראת ומשתנה היסטוריה. ברור לי שיש עוד דעות רבות ומגוונות כמו שלך מלבד העם השלטון והטייקונים.. ובכל זאת הצטערתי מאוד לקרוא כתבה כל כך לא תומכת במקום כזה פתוח וליברלי כמו 106 FM

    נועה, 02-08-2011 17:34

  • כן ולא

    אני מסכים עם חלק מדבריך אך לא חושב שהתמונה שאתה מצייר היא עד כדי כך שחורה. זה נכון שכל עוד המחאה הזאת לא "תלכלך את ידיה" בפוליטיקה היא לא תשיג דבר. כל מחאה היא פוליטית, אין טעם למחות נגד איתני הטבע (למרות שהחמישייה הקאמרית חושבים אחרת, ראה מקרה "מוות לעננים"). הדבר העיקרי המשותף לכל הדרישות שנשמעות מהשדרה הוא חוסר חלוקה הוגן של משאבי המדינה. מכיוון שהממשלה היא זאת שקובעת להיכן כל שקל הולך ואת הממשלה קובעים על ידי תהליך פוליטי, אין מנוס מלהבין שמדובר במחאה פוליטית. מאידך, יש את התחושה (אולי שוב מדובר באיתני הטבע שמתעתעים בי) שיש פה שינוי בתפיסה של אנשים לגבי ראייה של מונחי ימין-שמאל ושל חשיבותם של החינוך והרווחה במדינה.

    אמיר ע, 02-08-2011 17:48

  • טהרנות מהפכנית

    אתה קורא למעשה למהפכה טהרנית וכולנו יודעים איך זה בד"כ נגמר... חלק מהדברים שאמרת חשובים ונכונים - הצורך בתשלום מחיר והצורך להכיר בחלקים הפוליטיים והמפלגים של "המהפכה". עם זאת, הפסימיזם הכוללני הזה מדכא כל אפשרות לפעולה והופך את אפשרות המחאה לעניין של מיעוט אינטלקטואלי שבטל בשישים במציאות. חבל לאבד מומנטום שמוציא את הציבור הניהילסטי מביתו הממוזג אל הרחוב. עצם היציאה החוצה וחוויית הביחד של הפגנה המונית יש בכוחה לעורר מודעות פוליטית. קצת אמון בתהליך לא יזיק

    אנה או, 02-08-2011 18:56

  • נכון, אבל

    אני מסכימה שצעד ראשון בכל שינוי או דרישה לשינוי ממישהו אחר הוא מודעות ולקיחת אחריות אישית. יחד עם זאת, אני חושבת שיש מקום לזעקה שהיא כללית, לא מלומדת ולא מפורטת, אחרת איך המנהיגים יידעו שאת על ליבנו? ה"עם" או ה"אזרחים" רשאים לומר שקשה להם, ושהם רוצים איזשהו שינוי. אני לא חושבת שיש צורך בתואר במדעי המדינה בשביל זה. כשדורשים לשנות את סדר העדיפויות, אני לא חושבת שצריך קודם כל ללכת ולקרוא את ספר תקציב המדינה, ואז להציע פתרונות לשיפור חלוקת המשאבים. זה לא מתפקידי להבין בכלל מה כתוב שם ואיך עושים את החישובים, בשביל זה יש כלכלנים ופוליטיקאים, ותפקידם לתרגם את הקושי (שהוא מאוד אמיתי בעיניי) לכדי מספרים ופרקטיקה. ושוב, אין תחליף לאחריות אישית - אם בעלי בתים מפקיעים מחירי שכ"ד בתל אביב- אל תגורו שם! אם הקוטג' יקר - פשוט אל תקנו אותו (זה באמת לא מוצר בסיס, למרות איך שמציגים את זה). הכוח הוא לא רק בהפגנות ענק, אלא בחיי היום יום ובבחירות הצרכניות הקטנות שלנו. ד"ש לסהר

    לירון, 02-08-2011 19:51

  • mind control

    instead of heart - lead you - the wirter- to despiar

    TheNeverEndingDancer, 02-08-2011 22:59

  • אבל.....

    you got a point there. the point you are missing is the power of imagination- the ability to create the reality from within. but first you got to let go of your mind and see with your heart- there is no sense in love- ignorence can be a virtue for some places, as well as being pure-hearted... and how do expect people , who work for 9 hpurs - 5 days a week+ 24\7 with kids, bills, health problem- to get involved in the deep- hippocracy- intelect- poloticism?- it's impossible. still the cries are been pulled out of our people- we can give hope, join forces- the intelectual- mystical- simple-life people... we are in this together- you are right to be aware of the "scene"- but that allways happen when something is awaken. give hope.

    TheNeverEndingDancer, 02-08-2011 23:11

  • גם הצלחה וכשלון הם עניינים רלטיביים

    אני מזדהה עם המון מהדברים שכתבת. עם הדאגה מכך שהדור הצעיר שאמור לתת את הטון במדינה הוא דור אסקפיסטי, מכך ששנים מסמאים את התודעה האזרחית שלנו בדיונים מדיניים. ולכן, אולי עצם העובדה שאנשים יצאו מהבית כדי להפגין את מורת רוחם היא כבר הצלחה גדולה בפני עצמה. אולי לא יימצא פתרון אמיתי בעקבות המחאה הזאת. אבל, יכול להיות שהיא תיצור את השינוי התודעתי: גם בקרב האזרחים שיבינו שכדי לחיות כאן (ולא רק לשרוד) צריך להיות פעילים חברתיים ופוליטיים, ואולי אפילו בקרב כמה מהפוליטיקאים, ששכחו שחוץ מחרדים ומתנחלים (שתובעים מנבחריהם להלחם על זכויותיהם), יש קבוצות נוספות שיש לדאוג להן, כאלה שנושאות ברוב הנטל החברתי והכלכלי במדינה.

    אייזנוקה, 04-08-2011 12:00

  • נו...

    די לקטר. צא לרחוב. תשכנע אנשים שצריך להתעורר *באמת*; שא-פוליטיות היא מתכון לכישלון; שצריך יותר מלהפוך את היאוש ליותר נוח. הניחוש שלי הוא שאתה תתפלא למצוא הרבה אנשים שחושבים כמוך, אנשים שלמדו או לומדים עכשיו את הדברים לעומק, שהשינוי התודעתי כבר קרה או קורה אצלם בימים אלו. הזרעים נזרעו, ואני אעיז להציע שהנבטים נבטו. אתה יכול לבטל וללגלג, אבל זה בטח לא יקדם את האג'נדה שלך. צא לרחוב וקח חלק!

    חיים, 04-08-2011 14:58

  • נועה ("דאווין של כתבה")

    שימי לב לצביעות שלך כפי שמתבטאת במשפט האחרון בתגובה שלך. הבן אדם מציג עמדה שונה עקרונית ממך (ובעצם, מהעמדה השלטת והמקובלת בסביבה) והתגובה שלך היא שאת מצטערת שהוא הביע אותה במקום פתוח כמו 106. כל הרעיון הוא שניתן יהיה להחליף דעות ורעיונות - גם כדי לאתגר את החשיבה והדעות שלנו, וגם כי אולי יש משהו במה הוא אומר.

    מה יהיה?, 04-08-2011 21:05

  • תודה לכל המגיבים, אבל:

    "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים": http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237216.html

    אביעד טובי, 05-08-2011 16:18

  • שמאל ימין שמאל

    כך נראית מחאה שמאלנית- צריך להודות ולא להתכחש לכך. זה השינוי התודעתי שרבים צריכים לעבור ולהפנים -אז אולי יתרחש השינוי המיוחל

    יורם , 05-08-2011 21:29