מגזין

חמרמורת מקוונת: בקטע של רטרו

השבוע בחמרמורת - מחווה לבאדי הולי, מילה אחרונה על דילן, שיר חדש לרדיוהד ופרידה מקלרנס קלמונס

מאת גונן שטיינברג. 28-06-2011

 

עיצוב: אליה גמבורגעיצוב: אליה גמבורג

בזמן שאתם יושבים סביב השולחן ביום שישי ומפטמים עצמכם בעוד פולקע של אמא, אני יושב לי לבד...בחושך... באולפן מול מיקרופון וקונסולה ומקווה שאולי מישהו מכם יהיה מוכן להאזין. ואם לא, אז לא נורא...אני כבר אסתדר. הנה עוד שבוע של חמרמורת:

 

רטרו באדי:

אלבום המחווה לאחד מאבות הרוקנרול – באדי הולי – יוצא השבוע לכבוד יום הולדתו ה-75. Rave on Buddy Holly מאגד שורה של אמנים מכובדים מאוד וביניהם: פיונה אפל וג'ון בריון, הבלאק קיז, ג'וליאן קזבלנקס, פול מקרטני, לו ריד ועוד הרבה טובים ואחרים. פאטי סמית, מלכת הפאנק רוק, חושפת צד רגיש שלה בביצוע ל-Words of Love. כל האלבום ניתן להאזנה בסטרימינג – מומלץ!

 

רטרו בוני:

בון איבר התארח חודש שעבר בתוכניתו של ג'ימי פאלון ובמקום לבצע שיר מהאלבום החדש שלו ולקדם אותו, החליט לבצע קאבר לשירי ניינטיז מתקתקים של בוני רייט I Can't Make You Love Me / Nick of Time. בשל הביצוע המוצלח, בון איבר החליט להקליט גרסת סטודיו של הקאבר ולצרף אותו כביסייד לסינגל הראשון שלו Calgary מתוך האלבום האחרון והמשובח שלו Bon Iver, Bon Iver:

 

רטרו בוב:

אז בוב דילן הופיע השבוע בשיראל. יש שיגידו שהוא ענה על הציפיות – כלומר, לא שם על אף אחד, ניגן ושר בגישה מונוטונית וכרגיל ההפקה אחראית לכל המחדל הזה – ויש שיגידו, כמו אחי, שהיה מעולה. לא משנה לאיזה צד בסקאלה הזו אתם משתייכים, כמעט ואין עוררין שפעם היה יותר טוב. להלן הוכחה ניצחת:

אם כבר בבוב דילן עסקינן, אחת הפרודיות הטובות שנתקלתי בהן בשנים האחרונות היא הסרט Walk Hard, סרט פרודיה על סרטי הביוגרפיה המוזיקלית באשר הם. סרט שחושף את הנוסחתיות הקבועה והלעיתים מעצבנת של נרטיב כוכב הרוק האמריקאי אשר חקוק בתודעתנו הקולקטיבית. דרך הגחכה של אותם אלמנטים חוזרים, הסרט שוחט פרות קדושות שגם בוב דילן ביניהן. הסגמנט בסרט עם השיר סטייל דילן Royal Jelly, מצליח לתאר בדקה מה שתנועת הדאדא ניסתה לתאר בתקופת פעילותה. הכתיבה של דילן לעיתים, כמו הקוביזם של פיקאסו, חוטאת בהפשטת יתר, בשכבות על גבי שכבות של מטאפורות אשר מרחיקות את הקורא ההדיוט מהבנת המסר האומנותי כפשוטו. הדאדאיזם שאף לשבור את הריחוק הזה שנוצר בין האומנות לבין העם, בין ערכי השיפוט האסתטי האליטיסטים לבין הטעם ההמוני של העם. הסרט מצליח בסגמנט פשוט לגעת בסוגיה המורכבת הזו. עם שורה מתוך השיר כמו "Stuffed cabbage is the darling of the Laundromat" שמתארת את השפה המטפורית חסרת הפשר, קריאת התמיהה של ההדיוט "What the hell is this song about?" והטענה האליטיסטית של "You idiots! This song is very deep!" פרודיה במיטבה:

 

רטרו פייטרז:

אחרי שהתפרסמו קמעה בטריילר ל"הרשת החברתית" עם ביצוע שלהן לקריפ של רדיוהד, Scala & Kolacny Brothers חוזרות לעוד שיר רוק אגדי מהניינטיז ומבצעות אותו בסגנון מקהלת הנשים המאפיינת אותן. הבמאי של אותו טריילר תרם גם לביצוע הזה ייצוג בצורת קליפ אסתטי במיוחד, יש אפילו כמוני שיגידו אולי אסטתי גרידא:

 

גרם מדרגות:

רדיוהד ממשיכים לפנק. לא רק שהם נכנסו עוד פעם למרתף ההפתעות של נייג'ל גודריך כדי להקליט סשן לייב של האלבום האחרון שלהם  The King of Limbs, אלא הם גם מבצעים שיר חדש לחלוטין בשיתוף עם המתופף קלייב דימר (כאילו שפיל סלוואי לא מספיק!). אמנם כבר בטח יצא לכם לראות את זה בכל בלוג אפשרי, אבל בכל זאת עוד פעם אחת לא תזיק:

 

R.I.P Big Man 

השבוע נפטר הסקסופוניסט האדיר, קלרנס קלמונס, השותף המוזיקלי של ברוס ספרינגסטין וחלק בלתי נפרד מה-E Street Band שלו. קלרנס היה אגדי לא (רק) בשל יכולות הנגינה שלו, אלא בשל הנוכחות שלו (שבהחלט נבעה בחלקה מגודלו הפיזי). בזמן שספרינגסטין מתפרע בלי הרף על הבמה, הלהקה שמסביבו צריכה לספק עבורו את היציבות הנדרשת, וקלמונס היה העוגן הראשי במופע הזה. הישענות זו ניחנת עוד מתחילת הדרך המשותפת ביניהם כאשר ספרינגסטין ליטראלית נשען על קלמונס בעטיפת האלבום המופתי Born To Run, אלבום שמספק כמה מהסולואים הטובים ביותר של קלמונס וברוק בכלל. החל בסיום של Thunder Road דרך האינטנסיביות של Born To Run וכלה ברגש המתפרץ ב-Jungleland. עולם הרוקנרול הצדיע השבוע לאמן ענק על ואין סיבה שגם כאן נקדיש לו לפחות עשר דקות של חסד. תודה לך קלרנס קלמונס, על הכל:
 

חמרמורת עם גונן שטיינברג משודרת מדי שישי ב-20:00. האזינו לתכנית ששודרה ביום שישי האחרון

תגובות