מגזין

Video Game Saved The Radio Star

מה הקשר בין דיימון אלברן לפיפ"א? ואיך הפך הגיימינג לאחת מהפלטפורמות החשובות לקידום מוזיקה? כתבה ראשונה בסדרה

מאת בן אליעד. 13-06-2011

 

הרבה זעזועים ותהפוכות עברו על תעשיית המוזיקה בעשור שחלף. הגסיסה המתמשכת של הדיסק וקריסתן של חברות התקליטים הגדולות, בעידן טכנולוגי מרהיב, המאפשר לצרכנים כמונו לצרוך מוזיקה באותה מידה שאנחנו צורכים מים וחשמל, אילצו מוזיקאים לחפש דרכים חדשות שיאפשרו להם להפיץ ולחשוף את המוזיקה שלהם בפני קהלים חדשים.  נדמה כי בשנים האחרונות הגיעה לשיאה מגמה מאוד מעניינת, שבה דווקא תעשיית משחקי הוידאו היא זו שפותחת יותר ויותר דלתות עבור יוצרים וותיקים וצעירים כאחד. 

מדוע זה קורה? 

גיימרים לא רוכשים משחקים על מנת לשמוע את TV on The Radio, אלא עבור חווית המשחק. התשובה טמונה בהתפתחות שהתעשייה הזו עברה ב-15 השנים האחרונות. עולם הגיימינג (Gaming) עבר שינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לסטנדרטים ולתהליכי הפקת משחקים. גם ההתייחסות למוזיקה במשחקים עברה תמורות עצומות, מדבר זניח שהסתכם בעבר בבחירת כמה קטעים אינסטרומנטליים סתמיים, לפקטור חשוב בתהליך פיתוח של משחק וידאו. הן בהפקות גדולות ועתירות תקציב שלא היו מביישות סרטי אולפן הוליוודיים והן בקרב המפתחים העצמאיים שמפיצים את עבודתם דרך הרשת בלבד תמורת תשלום סמלי - סצנת האינדי של התעשייה אם תרצו. 

בשוק עצום היוצר ביקוש למוזיקה, שמציע חשיפה רחבה יותר מרדיו וקליפים לקהל צרכני משחקים שנאמד בעשרות מיליונים, נדמה כי זהו מהלך מתבקש שבו למעשה כל הצדדים מרוויחים. הריגוש לא נמוג, הוא פשוט מצא פלטפורמה חדשה.

מאיפה הכול התחיל?

אי שם באמצע שנות התשעים צצו שתי חברות הניחו את היסודות לשילוב שבין מוזיקה לגיימינג. הראשונה הייתה חברת Psygnosis, יוצרת סדרת משחקי המרוצים Wipeout (אין קשר לשעשועון). הכותר הראשון בסדרה יצא בשנת 1995 וכל מי שרכש את המשחק בגרסה המיועדת לסוני פלייסטיישן 1, פסגת הטכנולוגיה של אותה תקופה, זכה לשמוע במהלך המשחק טראקים של אורביטל לפטפילד והכימיקל בראדרס. זה היה אחד המשחקים הראשונים בהם נעשה שימוש במוזיקה תחת רישיון, המאפשר למפתחים לעשות שימוש במוזיקה של מוזיקאים תמורת תשלום על עבודתם (בניגוד לתשלום תמלוגים ברדיו למשל).

במשחק השני בסדרה Wipeout 2097 שיצא ב-1997 נעשה שימוש רחב יותר במוזיקה ברישיון, כשבנוסף לאומנים שהשתתפו בכותר הקודם, צורפו לפסקול גם טראקים של פרודיג'י ואנדרוורלד, וכל מי שהיה חפץ לשמוע את המוזיקה בלבד יכול היה לנגן את תקליטור המשחק על מערכת סטריאו או דיסקמן. בסוני זיהו כבר אז את הפוטנציאל השיווקי הטמון בסינרגיה שבין מוזיקה למשחקים וכחלק מקידום המכירות של המשחק ושל הפלייסטיישן באירופה, סוני הציבה קונסולות עם המשחק במועדונים גדולים על מנת למשוך את תשומת לבם של המבלים, מהלך שהתברר כצעד שיווקי מבריק והקפיץ את מכירות המשחק והקונסולה של סוני.

 

 

החברה השנייה הייתה EA sport, חטיבת משחקי הספורט של Electronic arts כיום אחת מחברות משחקי הוידאו הגדולות בעולם, ואחד התאגידים החזקים בתעשיית הבידור. סוני כאמור לא היו היחידים שראו בשילוב מוזיקה כחלק מהחוויה השלמה שהמשחק יכול להציע עבור השחקן. בסוף שנת 1997 יצא משחק הכדורגל Fifa 98 המשחק החמישי בסדרת משחקי הספורט של החברה. כחידוש, הוסיפו המפתחים למשחק פסקול שכלל את Song 2  של בלר, מתוך אלבומם החמישי שיצא באותה תקופה, והשתלב באווירת המשחק כמו יד לכפפה. דיימון אלברן וחבריו לא יכלו לייחל לקידום מכירות יותר טוב מהמשחק הזה, שזכה להצלחה בקנה מידה היסטרי והעיף באותה שנה את הפופולאריות של הלהקה מחוץ לאי הבריטי לשחקים חדשים.

 

 

מכאן ואילך החלה EA sport  לשלב באופן קבוע במוזיקה תחת רישיון במשחקים שלהם, עם חיבה דווקא לאומנים פחות מוכרים זרם במרכזי- Fatboy slim, Spoon, The black keys, Beck ,Passion Pit ,The Hives ,Metric Peter Bjorn and John , Arctic monkeys ,Bloc Party ו- LCD soundsystem, הם רק קומץ מרשימת האומנים וההרכבים שבשנים האחרונות הסכימו לשלב שירים שלהם ברבי המכר של החברה שמוכרים עשרות מיליונים עותקים מדי שנה, שחושפים אותם לקהל חדש לגמרי.

אבל זה היה רק קצה המזלג מהפוטנציאל הטמון בשילוב מוזיקה במשחקי וידאו. הבשורה האמיתית בתחום הגיעה בנובמבר 2005, אשר שהושק המשחק הראשון מסדרת משחקי Guitar Hero, שיוביל למהפכה הגדולה שתשנה מקצה לקצה את יחסי הגומלין שבין תעשיית משחקי הוידאו לבין תעשיית המוזיקה.

נקודות בונוס לסיום

מיסטר באנגל בהופעה, מחווה לסופר מריו  (לא היצירה הכי מבריקה שנכתבה עבור משחק וידאו, אבל עדיין חתיכת קלאסיקה)

 

 

תגובות