מגזין

אינדי להמונים: Rome של דיינג'רמאוס מקבל צורה ויזואלית

וגם: ג'ון האם (מד מן) מתארח בקליפ של הרכב צרפתי, פאניק אנסמבל חושפים חומרים חדשים ושתי להקות מומלצות מסיאטל

מאת עדי הררי. 19-05-2011

תגיות: Dangermouse, rome albume

אולי זה האביב 

אולי זאת העובדה ש-2011 היא שנה מעולה מבחינה מוזיקלית, ואולי סתם להרבה אמנים מבולבלים חזרה סוף סוף המוזה. לאחרונה הגיע מבול של אלבומים חדשים מהמון הרכבים מדוברים: אדי וודר, Friendly Fires,  My Morning Jacket וגם The Veils הבריטים הנחמדים. אבל בתוך כל ההתרגשות הזו יש אלבום אחד שדורש תשומת לב בלעדית, לפחות ליממה אחת. לא משנה כמה סופרלטיבים הספקתי לחלוק לפרויקט המופק והמושקע Rome לפני שהוא יצא, זה כלום לעומת מה שקרה אחרי ששמעתי אותו במלואו השבוע. שיתוף הפעולה המקסים בין דיינג'ר מאוס, מלחין איטלקי בשם דניאל לופי, נורה ג'ונס וג'ק וייט הצליח להשתלט אצלי על כל חלקה טובה. רחוק מכל הגיטרות הזועמות והצעקות, ג'ק וייט נשמע פשוט וטוב, ונורה ג'ונס, עטופה בשכבות אלקטרוניות עדינות, מזכירה לנו כמה אהבנו אותה לפני עשור. ואם רק חשבתם שסיימתי, עוד לא התחלתי לדבר על הקליפ.

לפני כשנה הוציאו ארקייד פייר והבמאי כריס מילק קליפ אינטראקטיבי בשיתוף עם גוגל לשיר We Used To Wait. דיינג'ר מאוס לא נשאר חייב ומיד ביקש גם. על רקע אפור-שחור אפוקליפטי והקול המתוק של ג'ונס, מופיעים על המסך ציפורים צהובות בוהקות ואיילים ירוקים שרצים בתזזית. לכם נשאר רק להזיז את העכבר להיות מוקסמים ולהתפעם. מה שכן, קחו בחשבון שהטכנולוגיה של הקליפ, WebGL, לא עובדת בכל מחשב. אז אם במקרה תקבלו הודעה אפרורית כזו שאומרת לכם במילים גבוהות באנגלית, שהמחשב גרוטאה –  לא באמת צריך להיעלב, קחו את עצמכם ולכו לראות את זה אצל השכנה. כאן צופים בקליפ 

ולמתעניינים יותר, זה ה"מאחורי הקלעים": 

 

פינוק לצופי מד מן 

כל כוכב שמכבד את עצמו, מחזיק חוש הומור ומודעות עצמית ובוחר לשחק תפקיד הזוי ושולי בקליפ, מגיעה לו הערכה מיוחדת. ג'ק ג'ילנהול בבגדי טניס צמודים ופרצופים מצחיקים הוא בהחלט אחד השווים, אבל גם קריסטן שאל מ -  Flight of the Conchords וג'ון סלטרי ממד מן מן עשו עבודה לא רעה בקליפ של דה נשיונל. עכשיו מצטרף לרשימה גם הג'נטלמן הכי מצוחצח בטלוויזיה - דון דרייפר. בעוד ומפייר ויקנד ודה נשיונל הם שמות יחסית מוכרים, ג'ון האם החביב משתף פעולה עם האתר המשעשע Funny or Die, וביחד הם עשו קליפ לדו-או צרפתי בשם Herman Dune. אני לא שמעתי עליהם לפני, אבל תחקיר קטן מלמד שהם עובדים כבר משנת 1999 בפריז ועושים מוזיקה חמודה וקליטה. בקליפ מופיע האם, מינוס הג'ל בשיער פלוס המון קסם אישי, ולוקח טרמפ בובה כחולה ושעירה שעושה קולות של יונה. ביחד הם נוסעים לקרוע את העיר. זה אולי נראה קצת כמו תוכנית בהופ, אבל זה ממש מתוק.

 

סיאטל Revisited 

יותר מ-20 שנה חלפו מאז ימי הגראנג' הקודרים וסיאטל עדיין נשמעת מצוין, גם אם קצת אחרת. מלבד הפליט פוקסס, הנה עוד שתי להקות שכדאי לשים לב אליהן מהאזור. הראשונה, שנשמעת כמו האחות הקטנה והבלתי מזיקה של השועלים, נקראת איוון ואילוישה (Ivan and Alyosha). דו-או של שני בחורים: טים ווילסון וריאן קארברי שבחרו את שם הבמה הכי לא סקסי שיכלו לחשוב עליו. מתברר שלפני כמה שנים, עוד לפני שהיתה להם הקלטה, שם או שבריר מושג מה הם עושים, נסעו השניים לעבוד עם מפיק מוזיקלי בשם אלי תומפסון. הבחור הרציני הזה, שעבר גם עם Delta Spirit באלבום האחרון, הציע להם כשם את הדמויות מתוך הספר "האחים קרמזוב" של דוסטויבסקי. השניים חשבו שזה רעיון נהדר, והזדמנות מצוינת לכתוב טקסטים על אלוהים, כפירה ועוד. לרגע הם לא עצרו לחשוב שאולי שווה לזרום עם שם קצת יותר מתגלגל מהלשון. בכל מקרה, השם שלהם הוא סיפור והמוזיקה שלהם חביבה מאוד: פולק אמריקאי עשוי טוב: גיטרה אקוסטית, מפוחית נעימה, הרמוניה והמון קלילות.

 



להקה נוספת

ששווה לשים לב אליה מהאזור היא Seapony. לפני כמה חודשים שחרר הטריו (שני בחורים ובחורה) ארבעה שירים לבנדקאמפ שתפסו את תשומת הלב של כמה מבקרי מוזיקה נכונים וכמה חברות תקליטים נכונות אפילו יותר. היום, חצי שנה אחרי, הם מחזיקים באלבום בכורה בשם Go with Me. מדובר בהמון פשטות ועדינות: סרפ-פופ חלומי, שלושה תווים ובערך שש שורות של מילים לכל שיר. משהו נעים בין Tennis ל – Best Coast להעביר בוקר הלום אלכוהול איתו. עוד לא מצאתי את האלבום בשלמותו ברשת, אבל בינתיים אפשר ליהנות מהטעימות ששוחררו בדרכים לגיטימית וחוקיות.

 



שווה הקלקה 

אמנים שמשתמשים בתינוקות בקליפים נמשלים אצלי לאותם אנשים שנכנסים לפקק מתארך לפני רמזור, שלוש מכוניות לפני הסוף. בזמן שכולם מנסים בדרך הארוכה: להיות הכי מקורי, חדשני, אינטראקטיבי, תלת מימדי ומה לא, הם פשוט באים בהברקה של תינוק מחייך למצלמה, וגוזרים על זה 300 אלף צפיות ביו-טיוב. זה נמוך כמה שזה קל. ובכל זאת (מה לעשות – גם אני רגילה ליפול בכל המלכודות הקלישאתיות), שימו לב לקליפ של הזמרת הצרפתייה איזייה (IZIA). בארץ היא לא כל כך מוכרת אבל בצרפת היא מתחילה לתפוס תאוצה ואפילו חיממה את איגי פופ באיזה פסטיבל. בקליפ היא מציגה תמונות שלה מחייכת למצלמה מגיל חודש ועד הרגע הזה ממש. זה לא מתסכל כמו שזה נשמע, הבחורה כולה בת 21.

 



חדשות בגזרה המקומית 

ביום שבת הקודם התקיימה הופעה של פאניק אנסמבל באוזןבר. אחרי תקופה ארוכה שקבלנו טעימות סולו משובחות מיעל קראוס, יהוא ירון ונועה גולנדסקי, התחלתי לתהות לאן השמינייה הזו נעלמה. בירור קצר גילה לי שלאחרונה הם סיימו הקלטות לקראת אלבום שני, שמיועד לצאת אי שם מתישהו בשנה הבאה. החומרים נמצאים כרגע בשלב ההפקה וכל העיבודים נעשים תחת ידיהם העדינות והפדנטיות של רועי ירקוני ואבי בללי מ"נקמת הטרקטור". הפרט הכי מסקרן קשור לעובדה שההרכב עבר כמה שינויים בזמן האחרון: יהוא ונועה עזבו לטובת קריירות הסולו והחליפו אותם יונתן לויטל על באס וגיורי פוליטי על תופים. וכשאת הפרקשיין והקונטרהבאס החליפו כלים חשמליים יותר, כל הסאונד של הלהקה אמור לזוז טיפה יותר לכיוון הזה. בהחלט נשמע מעניין. כרגע עד האלבום לא צפויות הופעות, אבל הנהו טעימה מאותם חומרים מההופעה בשבוע שעבר:

 



וסיבה אחת טובה לקום מהספה ולצאת מהבית 

רות דלורוס וייס, אחרי תקופה ארוכה שלא הופיעה, מגיעה השבוע ללבונטין 7. בואו לקבל מנה טובה של פסנתר יפהפה וטקסטים כואבים.  יום חמישי, 20:30.

 

לעוד מוזיקה טובה האזינו לפינת ליטוף עם עדי הררי מדי שני ב -20:00

פורסם במקור במדור המוזיקה של עכבר אונליין

 

 

תגובות