מגזין

אהוד בנאי בהופעה: אקשן ודרמה

ההשקה של "רסיסי לילה" עמוסת זכרונות מהעבר ומהדהדת את אלבומיו המוקדמים של בנאי

מאת אדיר מור. 18-05-2011

 

בלי לערב משפחה. בנאיבלי לערב משפחה. בנאי | צילום: מור שאולי

בשעה עשר ו-10 דקות הוא עלה. אור חזק, בהיר עד מסנוור, הכה את המקום. נדמה היה שאלה שעלו השמיימה והוחזרו כדי לספר על החוויה החוץ גופית דייקו בתיאורם. לבוש בחולצה לבנה ונושא זקן של ספירת העומר הוא נעמד והחל לתאר את האוטופיה של העולם הבא ב"שיר זמני". על הבמה הבהב לו שלט ניאון דמיוני "ברוכים הבאים לגן העדן של אהוד בנאי". אז הבנתי שהגעתי למקום הנכון.

 

במבט ראשוני אי אפשר לטעות, שבילי גן העדן של בנאי מלאים רסיסים – הטיח של אחמד עדיין מרוח בצד הדרך, שוד הכספות עם סטארטר עוד מהדהד ועל חטא עגל הזהב הוא קיבל על תנאי. ובכל זאת, משך כל ההופעה אפשר לחוש את היד הבטוחה של בנאי כשהוא נזכר בתחנות חייו. הוא לא מהסס לעגון בחוף הכנרת של 1961 למפגש דמיוני עם המשורר האמריקאי אלן גינסברג או לחזור לאותו ליל שבת בגבעתיים יחד עם חבריו בגיל 18 וחצי – הילד הפך למבוגר, כבר מזמן עבר את גיל 30.

 האלבום האחרון, "רסיסי לילה", הביא לבמה אהוד זהה, אבל אחר. יחד עם פרפרי הקצב המצוינים ולצידו של השותף הוותיק גיל סמטנה, מצליח בנאי להגיש במינון הייחודי רק לו שירים בועטים כמו "הופעת מילואים" ו-"פלורנטין" לצד שירים עם חיוך שובה כמו "אביא לך" ו-"אבן ספיר". הקהל בתגובה ישוב בכיסאותיו כמו מאזין לסיפור קצר שבו שזורים סגנונות כתיבה שונים – אקשן לצד דרמה.  את "רגעי קסם" ואת "כמו ציפור ושרה" החדשים בחר, לאכזבתי, להשאיר בחוץ. אולי החליט שקו הגבול נעצר במשפחה.

 

צילום: מור שאוליצילום: מור שאולי

 

קשה ואף לא הוגן לשים את האצבע על הביצוע המוצלח של הערב. האם לבחור באחת הקלאסיקות או שאולי לאמץ מתוך הרשימה הארוכה שיר עם כיפה. החלטתי ללכת על "אל תפחד" מתוך האלבום "השלישי" של בנאי. משהו בשיר הזה, אולי הצירוף של המפוחית וקולו המחוספס או שאולי פריטת המיתר העדינה הוא הוא שעושה את העבודה גם בהופעה חיה. 

השעון בגן העדן שהקים בנאי במועדון הזאפה בתל-אביב כבר מראה אחר חצות. בסופו של הדרן ואחרי מסע ב-25 תחנות מחייו, הוא בוחר להחזיר אותנו, הצופים, לשביל המרכזי של גן העדן, איפשהו בין סניף הבנק למעיין. רגע לפני שאנחנו יוצאים לאור אחר; לא בהיר ולא חזק הוא שר את "יוצא לאור", אולי מתוך רצון לרכך את נחיתת הנשמה חזרה בעולם הזה כשם שמברכים על צמח ההדס בהבדלה שבין קודש לחול. ההופעה תמה, הקהל יוצא ודלת גן העדן נשארת פתוחה, כאילו מזכיר לנו בנאי שלא נסטה כדי שנוכל לחזור. 

תגובות