מגזין

כישוף תימני

Yemen Blues השיקו את אלבום הבכורה שלהם במופע שהצליח לכשף את הקהל ואפילו להוריד גשם

מאת אופיר בלום. 29-04-2011

תגיות: רביד כחלני, yemen blues


זהו דבר נדיר להתרגש מהופעה שראית כבר כמה פעמים ובהפרש לא כל כך גדול של זמן. אצלי הכלל הוא, שאם הלכתי לראות הופעה מסוימת ביום מסוים, יעבור זמן עד שהחשק יעלה  בי לראות את אותו אמן מופיע שוב. הקסם של רביד כחלני שבר את הכלל הזה.

מופע ההשקה לאלבום Yemen Blues שלו ושל סוללת הנגנים המוכשרת שהתקיימה אמש (יום חמישי), הייתה רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שראיתי את כחלני מופיע. את יכולותיו כחיית במה כבר ראיתי במהלך ההופעות שלו עם חיים לרוז, כשהאחרונה הייתה כחימום לתקלוט של מארק רונסון לפני כמה שבועות - ואף על פי כן לא הייתה באינפלציה הזאת כדי להשפיע עלי. היכולת של כחלני להכניס אותך לתוך הכישוף של המופע היא הסיבה הראשונה לכך, העובדה שזאת הפעם הראשונה שראיתי את Yemen Blues, הרכב המכשפים המלא, היא הסיבה השנייה. 

צפייה בכחלני על הבמה במהלך ההופעה נתנה תחושה של איש שעובר תהליך קוסמי ככל שההופעה נמשכת. אם את ההופעה הוא פתח עם צעיף ומעיל אירופאי מנוכר משהו, עד סופה המעיל נעלם לו ביחד עם הצעיף והחולצה הלבנה כבר הייתה מחוץ למכנסיים, ארוכה עד כדי כך שהוא נראה כמו כהן ששר מזמורים לקהל מאמינים.

בשלב מסוים גם הנגנים עצמם הצטרפו לענטוז של כחלני ורקדו ביחד צעד תימני כמעט מסונכרן ואפילו בקהל נראו כמה אנשים שהשלימו את מניין הרקדנים. גם מבחינת היכולת הטכנית שכחלני הציג, אפשר היה לראות התפתחות ככל שההופעה נמשכה. הוא זז קדימה ואחורה בין הקטעים השקטים למקפיצים, שיחק עם בין האוקטבות של קולו בשיר Um Min Al Yaman Barca ושר בכמה שפות שונות במהלך ההופעה, תוך כדי שהוא מכשף את הקהל לשיר איתו בשפה שלהערכתי הם לא ממש מכירים. אם התנועה של כחלני על הבמה הייתה כמו אדם בטראנס אז השירה שלו כוונה בכדי להכניס את הקהל לאותו מצב.

 

 

על אף היותו של כחלני האטרקציה המרכזית בהופעה (לדעתי), שאר חברי ההרכב לא נשארו מאחור. כולם היו שותפים בדרכם ליצירת האווירה הקסומה שהעיפה את הקהל. הפרקשניסטים יוחאי כהן ורוני עיברין הקישו על כל דבר שהיה מולם ויצרו תחושה כאילו מדובר בטקס אפריקאי ולא בהופעה במועדון ממוזג. בגזרת כלי המיתר של ההרכב, גליה חי והילה אפשטיין (כינור וצ'לו בהתאמה) התאמצו לשמור על קצב ודיוק מול המקצב שדוארי ועברין יצרו. את ההבדל המשמעותי ביותר בין ההופעות של כחלני שכבר ראיתי, לבין ההופעה הזאת עשתה מחלקת הנשיפה של רעות רגב (טרומבון), איתמר בוכורוב (חצוצרה) והדר נויברג (חליל). בעוד שרגב הכניסה את כל הנשמה שלה בטרומבון ושלהבה את הקהל כמו בקטע Eli, בוכורוב ונויברג סיפקו את הנקודות היותר רגועות בשירים. על הכל התעלה עומר אביטל שניגן עם כזאת תשוקה על הבס שכבר בשיר הפותח המיתר נקרע. את מרבית שאר ההופעה הוא העביר דרך העוד, מוציא צלילים מהפנטים שגרמו לקהל לנוע כאילו היו בטרקלין פרסי.

"המנגינה תמיד באה מהלב, לא משנה איזה אלוהים יש לך". המשפט הזה אותו אמר רביד כחלני במהלך מופע הצליח לתאר יפה את ההרגשה שלי עם צאתי ממועדון הזאפה. כחלני ואסופת הנגנים שלו הצליחו להעביר לי הופעה שמרגישה יותר כמו התנסות רוחנית. ארובות השמיים באמת נפתחו ברגע שיצאתי מהמועדון והייתי צריך לרוץ מהגשם, לי זה הפריע אבל לאנשים שעמדו בתור בחוץ בכדי לקנות את האלבום זה לא, כנראה גם הם כמו השמיים הושפעו מהכישוף.

 

רביד כחלני וה-Yemen Blues: רעות רגב (טרומבון), איתמר בורוכוב (חצוצרה), יוחאי כהן (פרקשן), רוני עברין (פרקשן), גליה חי (ויולה), הילה אפשטיין (צ'לו), הדר נויברג (חליל) במופע השקת אלבום, זאפה תל אביב, 28 באפריל 2011.

Yemen Blues לייב באולפן - האזינו להרכב מתארח באולפני קול הקמפוס לקראת השקת האלבום

 

 

תגובות

  • אחלה הופעה

    הייתי בשישי בצהריים, מסכים עם כל מילה- החברה נוגעים בקסם, מילה מיוחדת ליוחאי כהן פר(פ)קשוניסט

    המטכזן, 30-04-2011 16:35