מגזין

פסקול סקסי, חוויה קולינרית מעוררת תאבון והרבה מאוד ביקורת

הסדרה טרמיי המספרת את סיפורה של ניו אורלינס פוסט הוריקן קתרינה, היא החשובה ביותר שנעשתה בשנים האחרונות בטלוויזיה האמריקאית

מאת חולית בלאו. 26-03-2011

תגיות: HBO, Treme

 

יותר מקיטש, רומנטיקה וסופים טובים, האמריקאים מתים על אסונות. יעידו על כך עשרות הסרטים בהם טרגדיה כזאת או אחרת משמשת כלא יותר מסיפור רקע שולי מאחוריי זוג פוטוגני שמתאהב נואשות. ההתמודדות מול איתני הטבע, דרמטית ורומנטית כפי שהיא אולי נשמעת, כבר נחקרה ונלעסה מכל כיוון. לרוב, עד שמסיימים לראות סרט כזה כבר מספיקים לשכוח האם דובר הפעם על ספינה שטובעת, מעבורת שמתרסקת או בכלל טורנדו אימתני. הבמאי משתמש בפרשיית אהבה גדולה מהחיים כדי לעזור לנו, חסרי היכולת לעכל עובדות היסטוריות, להתחבר לסיפור. זה בערך כמו לנסות להמיס לילד כדור אקמול בתוך כוס קולה. 

בדיוק בגלל זה, טרמיי, הסדרה החדשה מבית היוצר של "הסמויה", המספרת את סיפורה של ניו אורלינס פוסט הוריקן קתרינה, היא הסדרה החשובה ביותר שנעשתה בשנים האחרונות בטלוויזיה האמריקאית. במקום לסחוט עוד דמעה על מר גורלם של התושבים שאיבדו הכל, במקום ללהק שחקנים פוטוגניים ותו לא- יוצריי הסדרה בחרו להטיח את ההתנהלות הכושלת של הממשל בנוגע לאסון ישר לפנים של החברה. וזה כואב. תשאלו את אלפיי האנשים שנותרו ללא קורת גג ואיבדו את כל רכושם להוריקן. 

כבר מהצפייה בשני הפרקים הראשונים ברור שיש בטרמיי משהו מעבר לצפוי. תחת המסווה של ניו אורלינס המסקרנת והתוססת, הפסקול הסקסי והופעת אורח מפתיעה של אלביס קוסטלו, יוצרי הסדרה מחכים לשפוך בפנינו את בטנם המלאה על הזלזול וההזנחה שעברה העיר לאורך השנים ואת הדרך המחפירה בה ממשל בוש בחר להתמודד עם האסון.

 

 

כמו בהרבה מהסדרות שמגיעות מבית היוצר של HBO, גם טרמיי בוחרת ללכת על הקצה. ישנם הרבה אנשים בצמרת, שממש לא היו רוצים שנראה את הסדרה הזאת. הם לא היו רוצים שנדע שהיה ניתן למנוע את הפיכתה של ניו אורלינס למעין מדינת עולם שלישית בתוך גבולות ארה"ב. הם לא היו רוצים שנחשוב לרגע שהסיפור הזה היה יכול להיגמר אחרת. 

אז נכון, אפשר בהחלט ליהנות מהסדרה בתור ממתק צבעוני וכיפי ותו לא. היא מתובלת במוזיקה מעולה ומנענעת ישבנים שמקבלת זמן מסך מכובד. ההיסטוריה הקולינרית המפוארת והמפתה של ניו אורלינס מעוררת תיאבון בכל פרק. ואולי הכי חשוב, מופיעים בה שחקנים אדירים שחיים את הדמויות באופן אמין וכובש. בין השאר מככבים בסדרה ג'ון גודמן, מליסה ליאו, ושני תותחים כבדים שהיוצרים השכילו להביא איתם מ"הסמויה". הראשון הוא וונדל פרייס שמוכר לצופי הסדרה בתור באנק, וקלארק פיטרס, לשעבר לסטר פרימון.

 

                                 

 

אבל למרות הכל, יש מקום לתקווה שהיופי והקצב שבעיר הקסומה הזאת לא יסתירו לצופים את הכאב האמיתי שמסתתר מאחוריהם. שהחיים השוקקים בניו אורלינס, הדמויות המרתקות והצבעוניות המתפרצת שבסדרה יהיו אלה שישמשו כרקע לאסון, ולא להפך. עכשיו רק נותר לחכות ולראות איך הצופים יגיבו לסדרה. האם בתור קהל שרגיל לשאוב מהמסך הקטן ריגושים זולים ומהירים נהיה מעוניינים להיחשף למסרים חזקים כמו אלה המוצגים בסדרה, או שהיא נידונה להישאר לעד "סדרת איכות" שתקבל אמנם הערכה רבה, אך מאנשים מעטים.

 

תגובות

  • מעבר לפסקול...

    שזה בהחלט חלק דומיננטי מהסדרה, אי אפשר להתעלם מעריכה גאונית. עריכה שמשחקת באור וצל ובקצב כדי לחדד קוטביות בין שמחת חיים ותרבות ענפה לבין הריסות ושיקום. לטעמי הסדרה לא חזקה מבחינה עלילתית, אפילו די משעממת, אבל מבחינה טלווזיונית - היא גאונית.

    עדיחאתול, 28-03-2011 22:35

  • כמה שניסיתי...

    לצפות בסדרה הזו (הגעתי עד הפרק השלישי) פשוט לא הצלחתי לסחוב יותר. מבחינת עריכה יש שם משהו מאד חזק ומקורי שלא נעשה עד היום. אבל,הקצב העלילתי כ"כ איטי ומשמים. בתכל'ס, המוזיקה זה מה שהחזיק אותי עד לנקודה שבה אמרתי - די. יש גם גבול לכמה שאיכות השחקנים (המעולה) והרקע להתרחשויות יכול להחזיק. מבחינתי גם ל HBO יש לפעמים נפילות.

    גלעד, 30-03-2011 15:10

  • מקבלת לגמריי את דבריכם

    הסדרה באמת איטית, והיא דורשת סוג של מאמץ בצפיה בה..הסיבה שהיא כל כך הרשימה אותי (וזו גם הסיבה שהתמקדתי פחות בעריכה ובצילום שבהחלט מדהימים) היא כי היוצרים שלה בחרו להתמודד עם נושא שבעייני צריך הרבה אומץ כדי להתמודד איתו, במיוחד כשעבר כל כך מעט זמן מאז קתרינה..אז כל החסרונות שלה, ואפילו חלק מהיתרונות מתגמדים בעיניי לאור המסר שעומד מאחוריה.

    חולית, 31-03-2011 18:57