מגזין

התלת מימד לכל פניו

שלושה מימדים לסרטי התלת-מימד - אפקטים צולעים, עלילה שטוחה וריגוש רגעי

מאת ענבר בר- יהודה. 14-02-2011

תגיות: קולנוע, תלת-מימד, avatar

 

לפני שנה עולם הקולנוע עמד בפני נקודת מפנה; משמאלו, מדרון של קולנוע איכותי וקומדיות רומנטיות, ומימנו הכרזתו של במאי הסרט "אווטאר", ג'יימס קמרון על התלת מימד כמציל הקולנוע. ההנחה של קמרון היתה, שאת אפקט התלת מימד אין לצופה בבית, ולכן הוא ישקיע, יצא, ישלם ויחזור אל אולמות הקולנוע. התפיסה שלנו ל"לצאת לקולנוע" השתנתה. רק כאשר התחלתי לעבוד באחד כזה, הבנתי שהתפיסה של "אני קופצת עם החבר'ה לקולנוע" לא רלוונטית יותר. היום כבר לא הולכים לקולנוע לראות סרט אלא "יוצאים לסינמה סיטי" וזה שינה את הכול. כי עכשיו הכול צריך להיות יותר טוב, יותר גדול ויותר מדהים.

התלת-מימד היה אמור להיות הדבר שיגאל את הקולנוע ויחזיר את ההמונים לאולמות. ולרגע נדמה שאכן הוא ה"סופר מן" של עולם הקולנוע. אבל באיזה מחיר?

כמו משלוש ברמודה גם לקולנוע יש משולש רשע. הסרט "אוואטר", מייצגו הרשמי של אותו משולש, מצד אחד מלא באפקטים גדולים מהחיים, מלווים בנופים דימיוניים מדהימים. מצד שני בעל עלילה צולעות, צפוייה ואורכה. ובוא נשאיר את זה רק ביני לבינכם - איכות התלת-מימד לא מדהימה. רוב הזמן יש הרגשה של דמויות דו-מימדיות המונחות זו על גבי זו. התלת-מימד הצולע, מעניק לנו איכות הקרנה ירודה וראות כהה כמו האפלוליות המוגזמת של טים ברטון ב"אליס בארץ הפלאות", הנובעת לא רק מאופי הבמאי אלא מהכהות היחסית של משקפי התלת מימד. 

מפיקי העולם הבינו שיש כאן מכרה זהב והחליטו לעשות הכול בתלת-מימד, כי לא באמת צריך תקציבי ענק בשביל ליצור תלת-מימד איכותי ואמין. "רוחות חג המולד" הוא סרט קטן תקציב של ג'ים קארי, שגם בו העלילה צפויה ויודעה, אך עשויה בצורה מדהימה ומרתקת המגלמת בתוכה את התלת-מימד הטוב ביותר שראיתי אי פעם. לא קיימת בו תחושת המסך השקוף המפריד, וכשהדמות עפה, או מושיטה יד אתה מרגיש אותה נכנסת לתוך האישון.

 

 

התלת-מימד יוצר אפקט "ואוו" ומחזק את המרדף אחרי סיפוקים מיידיים וקטנים שלא מספקים לזמן ארוך

בתום תקופות ה"אווטאר" התיל הקיץ ואיתו הגיע מבול של סרטי ילדים מעפנים. סרטים כמו צעצוע של סיפור 3 ושרק 4, שצופה הממוצע שלהם בכלל לא נולד כשיצא הסרט הראשון. העלילה בשניהם די צולעת, למרות שצעצוע של סיפור זכה בגלובוס הזהב, העלילה בשניהם ממשיכה את הסיפור הקודם. עלילה מרגשת ודביקה הקולעת למה שילד ממוצע רוצה לראות.

אם כך אפקט התלת-מימד בהם הוא רק דרך למשוך אותו. ילד מתחת לגיל 8 לא יזכור בכלל שהוא ראה סרט בתלת מימד, גם ככה קשה להם לשבת ולהתרכז בסרט שעה וחצי, במקרה הטוב. אז תוסיפו על זה גם משקפיים גדולות, דלי פופקורן ענק והנה שבת-בוקר-כיף הופך לסיוט-בכי-ועצבים. אני באופן אישי לא ממליצה לקחת ילד מתחת לגיל 12 לסרט בתלת-מימד. רובם נבהלים מהסרט ולא מבינים מה קורה סביבם. היחידי שאולי, בטעות, בלי כוונה מצדיק את השימוש בתלת ומבוצע יפה הוא "הדרקון הראשון שלי".

 

 

לבסוף, אחרי שהתפשרנו על איכות הצפייה ובחרנו בתלת-מימד כי הוא המגניב, ויתרנו על הדבר השלישי וחשוב ביותר

תלת-מימד הוא תירוץ לעלילה ירודה. אחרי גל סרטי הילדים החל מבול של סרטי נישה, כמו סרטי הריקוד "סטריט דאנס" ו"סטאפ אפ 3", שהוקרנו בתלת-מימד והציגו לשם שינוי תלת-מימד איכותי, שבאמת גורם להרגשת הוואואו! במקרה הזה, העלילה אולי צפויה מראש, אפילו בנאלית אבל שווה היה ללכת רק בשביל חוויות תלת-המימד.

לעומתם, "פיראנה" ו"ג'אק-אס" הם שני סרטים עלובים, מגעילים, שהתלת-מימד בהם לא הרשים בכלל, (למעט רגעי קטעי הפורנו הלא רך בודדים ב"פיראנה"). הרבה לקוחות יצאו בתלונות אחרי הסרט על איכות התלת-מימד. במקרה של סרטי הנישה יש התפשרות על עלילה ירודה, אך זאת בתקווה לקבל איכות טובה שלרוב מתבדה.

 

            

 

אז קמרון צדק חלקית - התלת מימד אכן החיה את הקולנוע להמונים, שהוא למעשה עוד טריק שיווקי פרסומי עלוב, שנועד לגרום לנו להוציא עוד כסף. סימון התלת בכרזות ובפרסומות לסרט הוא זה שיגרום לקונה הכרטיס לבחור בסרט כזה או אחר. במקרים הזויים כמו ב"טרון", מפיק הסרט יודע מראש שהקהל יתאכזב מהחצי תלת-מימד בו, לכן וסיף שקופית בתחילת הסרט שמזהירה את הצופה שהסרט משלב "אפקטים של תלת מימד ודו מימד".

בשם משולש הרשע של התלת-מימד תפספסו השנה הרבה סרטים מצוינים בקולנוע, רק בגלל שהם לא נעשו בתלת-מימד. כמו "האקסים של החברה שלי" (או "סקוט פליגרם נגד העולם" - נפלאות התרגום העברי). הסרט מתכתב עם תרבות משחקי המחשב בצורה גאונית. הוא זורם, קולח ומשעשע. יש בו את כל המרכיבים הטובים שצריכים להיות לסרט טוב: קצת אלימות, בחורות ורומנטיקה, ומוזיקה - הנה לכם שלושה אלמנטים שחובה שיהיו בכל סרט!

 

 

תגובות

  • מסכים שיש חסרון גדול

    בסרטים שהם יותר מידי תלת מימד ומעט מאוד סרט. זה פשוט לא נעשה במידה. האפקטים האלה נראים טוב במקרה הכי טוב אבל המשקל שלהם להעברת משהו מהמסר או מהסיפור של הסרט הוא אפסי. בלאק סוואן למשל הוא סרט שהאפקטים הויזואלים בו נעשו בצורה מדהימה כדי להעביר את הטרנספורמציה של נטלי פורטמן. באופן אישי אני לא חושב שיש בכלל צורך בתלת מימד במקרים שהאפקט הוא חזק גם בלעדיו, אבל כאן למשל זה היה יכול להיות מעניין אם היו משתמשים בו לצורך אותה סצינה לקראת הסוף. תודה על הכתבה המעניינת!

    אופיר בלוז, 16-02-2011 10:48

  • תלת מימד בא בכוונה לכפר על עלילה

    אני חייב לציין שאם תסתכלי על הקלאסיקות הגדולות של כל הזמנים או סרטים מהעשור האחרון שאנשים באמת זוכרים והסרטים שבאמת נגעו ללב הצופה הם סרטים שהאפקטים בהם לוקים בחסר אך האינטנסיביות של הסרט והמשחק מפצים על כך ואלו סרטים שיוצאים יותר טובים מהמון סרטים שקיימים היום. אפילו אתן דוגמאות לטענה שלי. אני לא חושב שיש חובב קולנוע שלא יצא לו לראות סרטים כגון "ראיון עם ערפד" "לפגוש את ג'ו בלאק", "מועדון קרב", "המבוך של פאן", "ספרות זולה" וכן הלאה, אלו סרטים שעיקר התקציב בהם יוצא על התשלום לשחקנים ופחות על האפקטים בסרט. דעתי האמיתי בנושא היא שהאדם הממוצע בימינו נהפך אט אט למה שנקרא בסלנג האמרקאי לסוג של "בטטת כורסא" ובוחר להשאר בבית ולא לצאת למקומות כגון בתי קולנוע. תעשיית הקולנוע אכן במשבר מכיוון שרוב האנשים בעולם כיום בוחרים להוריד סרטים ולא לצפות בהם בקולנוע ולכן הכנסת התלת מימד היא סוג של נסיון נואש אחרון להחזיר את הקהל לבתי הקולנוע. התלת מימד הוא נחמד וחביב ואף גורם לכאב ראש אך למעשה הסרטים הטובים באמת ישארו כרגע ובתקווה לעוד הרבה זמן בצורה הרגילה של דו מימד מכיוון שבהם הסרט אכן מבוסס על תסריט, שחקנים אשר יודעים את עבודתם, פסקול מתאים ודיאלוגים\מונולוגים שנונים. נקווה שישנם מספיק אנשים שילכו לקולנוע לא רק בכדי לראות אפקטים מרשימים על מסך ענק אלא בכדי לחוות את החוויה של סרט כמו שבאמת צריך לראות אותו.

    אלי לוינזון, 16-02-2011 12:49