מגזין

וולקאם דודו רבולושן

אנקדוטה מקומית או מהפכה תרבותית? החדש של דודו טסה והכוויתים משנה סדרי עולם

מאת יוסי חלילי. 09-02-2011

תגיות: 2011, דודו טסה והכוויתים, האחים אל כוויתי, מוסיקה ערבית

 

 

יחיח"צ

הימים - ימי מהפכה, והעולם הערבי כמרקחה. בכיכר תחריר שבקהיר בירת מצרים הופכים מיליוני בני אדם 30 שנות שלטון יחיד ללא רלוונטיות וזוקפים את ראשם אל מול הטנקים והחיילים של משמרות השלטון הדיקטטורי, בשאיפה מובהקת לשינוי באורח החיים. חודש וחצי קודם לכן היו אלה הצעירים התוניסאים שיצאו לרחובות תוניסיה במטרה למחות על השחיתות, האבטלה והדיכוי והובילו לבריחתו של הנשיא המקומי לאחר 23 שנים בשלטון. המהומות האלה ותוצאותיהן הביאו לגל של התפקחות ועוררו תסיסה גם במדינות ערביות נוספות כמו תימן, אלג'יריה, ירדן, סוריה וכאמור, מצרים. בצירוף מקרים וזמנים מפתיע, גם בישראל אפשר למצוא ממש בימים אלה סוג מסוים של מהפכה.      

 

דודו טסה והכוויתים הוא אלבום שיוצא בזמן המהפכה הזו ומביא מהפכה קטנה משלו בהתייחסות למוסיקה הערבית המסורתית בישראל. אחד עשר קטעים ערביים-עיראקיים שנכתבו, הולחנו ובוצעו במקור על ידי סבו ואחי סבו של טסה, דאוד וסאלח אל כוויתי (ממייסדי המוסיקה העיראקית הקלאסית), המוגשים כמחווה לאחר שעברו טיפול עשרת אלפים במוסכי התרבות המערבית ועובדו מחדש על ידי טסה וניר מימון. העוד, הכינור ורבעי הטונים של האחים עדיין כאן במלוא הדרם, רק שהפעם מתלווים אליהם גם דיסטורשן מלוכלך של גיטרות אמריקאיות, לופים ותכנותים של מכונות גרמניות ואינטרפרטציות מערביות מובהקות שמביא הנכד מישראל.


טסה ומימון משכילים ליצור כאן תמהיל שמביא את הקטעים המסורתיים משנות השלושים והארבעים בעיראק עד לימינו אנו ועוטפים אותם ברלוונטיות חדשנית. הדרבוקות של האחים אל כוויתי מתערבבות עם הרוק'נרול של טסה שפותח דלת של נגישות לעולם תרבותי קרוב-רחוק. אם מחפשים את הגדולה של האלבום הזה, היא נמצאת בדיוק כאן, במתן האפשרות לטעום את המורשת התרבותית האדירה הזו דרך שימוש בסרוויס המוכר כל כך של מקצבי רוק, פולק ואפילו רגאיי (ב-"ו'אללה עג'בני ג'מאלכ" המעולה), שגורם לגמור הכל מהצלחת ואז לבקש עוד קצת.
 

 

אך זו בהחלט לא נקודת האור היחידה באלבום הזה. טסה מצליח לרגש ולגעת כתמיד כשהוא מסלסל את הלחנים שכתבו ושרו בני המשפחה כאילו היה זה שכתב אותם בעצמו. "ו'ן יא גלב", הסינגל הראשון ששוחרר טרם יציאת האלבום, מביא אותו ללא ספק לשיא בביצוע. גם "דלינא" ששוחרר מיד אחר כך ופותח את האלבום מספק את הסחורה עם הביצוע המקורי של פאיזה רושדי ודאוד אל כוויתי והעיבוד החדשני והבועט שמחיה אותו. בכלל, מתוך הרפרטואר העצום של האחים אל כוויתי נבחרו בקפידה הקטעים, שבחלקם נשמרים הביצועים המקוריים דרך סמפולים מההקלטות המקוריות ובחלקם מתארחים זמרים ונגנים כמו ברי סחרוף ("לא תר'יב עני ותרוח", שתפס אותי כבר בעבר בהופעה משותפת של טסה ויאיר דלאל, שגם משתתף באלבום), יהודית רביץ ("ו'ין ראיח ו'ין"), החלילן אלברט אליאס שהספיק לנגן עם ההרכב המקורי ואפילו כרמלה טסה, אמא של דודו, שכובשת לחלוטין ב-"אשרב כאסכ ותהנא". כל אלה מוסיפים עוד גוונים לציור העשיר שמציירים טסה והכוויתים ומחברים אותו עוד יותר לכאן ועכשיו.

ואם בגוונים עסקינן, אי אפשר שלא להתייחס לורוד הבוהק שצובע את תמונת השחור-לבן-כסוף על עטיפת האלבום ומעטר גם את החוברת המצורפת לאלבום. נטע שושני שאחראית לעניין עושה פלאים בעיצוב אחת העטיפות היפות שנראו כאן לאחרונה ומצטרפת לקו "החדש שמשמר את הישן" שמאפיין כל כך את האלבום הזה. בזכות החוברת הזו (ועבודת התרגום של דפנה דורי) ניתן גם לקרוא את תרגום המילים העברי לקטעים, מילים שמגדירות מחדש את המושג שירה ומצליחות לרגש גם סתם ככה, מקריאה בלבד.

"מענדי עתיק מענדי שדיד" הוא משפט בערבית שפירושו "אם אין לי ישן אין לי חדש". התהליכים שעבר דודו טסה מאז הוציא את אלבום שירי המזרחית שלו כילד פלא בגיל 13 דרך חמשת אלבומי הרוק'נרול המתובלים במזרחיות עדינה ועד ליצירת אלבום המחווה הזה למורשת המשפחתית ולעברו התרבותי מוכיחים כי במשפט הזה יש לא מעט אמת. החזרה שלו אל העבר הזה הולידה את הפרויקט החדש והמלהיב עם הכוויתים, שמביא את המוסיקה שהנעימה את זמנם של מיליוני כוויתים ועיראקים במהלך המחצית הראשונה של המאה הקודמת אל האוזן הישראלית בשנת 2011 ויוצר תחייה תרבותית אמיתית ומרגשת. בימים של מהפכה סמי-דמוקרטית בעולם הערבי זו אולי רק אנקדוטה מקומית, אבל למי מכם שישמע את האלבום הזה מתחילתו ועד סופו צפויה מהפכה תרבותית שיכולה ללא ספק, לשנות סדרי עולם.

 

 

תגובות

  • כתבה מעניינת !

    יואב, 12-02-2011 17:21