מגזין

בדרך שלה

לקראת הגעתה של קונצ'ה בויקה, זמרת הפלמנקו השחורה, להופעה בישראל קיימנו איתה ראיון על שונות, על בדידות ועל אנטי-פוליטיקה

מאת גיל רוביו. 08-02-2011

תגיות: פלמנקו, בויקה, חוויאר לימון, קונצ'ה, buika

 

BuikaBuika

כשאתה גדל כילד שונה מכל הסביבה שלך, עשויה להיות לכך השפעה מכרעת על טיב האדם שתגדל להיות. קונצ'ה בויקה גדלה בפלמה דה מיורקה להורים שהיגרו מגינאה המשוונית. כילדה, באי התענוגות ממערב לספרד, בלטה בויקה מיד מאחר שהיתה הילדה השחורה היחידה באי. מבית אמא ספגה אהבה גדולה למוזיקה, אך כשהאנשי הכמורה המקומית סירבו שתשיר בקולה החריג בכנסיה, היא התחברה דווקא אל הצוענים ואל מוזיקת הנשמה, לפלמנקו. עבור בויקה, גם כיום, מוזיקה היא צורת חיים, היא דרך למגר את הבדידות ודרך לייצג את החופש שלה, כאדם וכיוצרת.


האם את היית Freaky Little Girl כשגדלת בפלמה (שיר מתוך אלבום הבכורה שלה)?

(צוחקת) בראיה שלי, החברה שבה גדלתה היתה אכן מוזרה. היינו המשפחה השחורה היחידה בכל האי וזה היה מעט Freaky,מעט משוגע, וזה נכון לשני הכיוונים. עבורי זה היה מועיל ובונה, זה הפך אותי לאדם שאני היום. היו לי רגעים נפלאים, היו לי רגעים מעט מוזרים, אבל כולם נמצאים איתי.


לאיזו מוזיקה נחשפת כילדה?

אני שמעתי הכול, כי עבור אמי, הכול היה חדש. אמי הגיעה משבט באפריקה שלא היה לו שום מושג על מוזיקה מערבית בכלל,או אפילו על מוזיקה של שבטים עירוניים. אז אמי רקדה בסגנון אפריקני לצליל כל מוזיקה שהיא שמעה: רוק, מטאל, פאנק, מייקל ג'קסון – הכול. בבית, עבור ההורים שלי, הכול במוזיקה היה חדש אבל הם הצליחו למצוא את המקצב בכל אחד מהסגנונות החדשים. אני גדלתי בשנות ה-80 והמוזיקה היתה פתוחה לכולם כך שהיה כיף גדול באותם ימים.


ובאמת בתחילת הקריירה שלך שרת שירי פופ וג'אז. זה משהו שתרצי לחזור אליו בעתיד?

אנחנו עדיין שם. אנחנו מעולם לא "יוצאים" ממשהו. אנחנו ממשיכים להיות חשופים לכל סגנון מוזיקה. אפילו אם אתה לא קונה את האלבום, אתה תשמע מוזיקה באוטובוס, במסעדות, בברים, ובכל מקום. אנחנו פתוחים לכל סגנון מוזיקה וזה פנטסטי.


איך היית מגדירה את המוזיקה שלך כיום? או שהיית מעדיפה שלא יתייגו אותך בהכרח כפלמנקו או Nuevo Flamenco?

ובכן, אני לא יודעת מה הסגנון שלי. אני פשוט עושה אותו. אני באמת לא מבינה דבר במוזיקה, אני רק יודעת איך לעשות בה שימוש. באותו האופן אני לא יודעת שום דבר על עצבות, אני רק יודעת איך להשתמש בה וזו הסיבה שאני לא רוצה לשחק או לזלזל בה. גם כשאהיה בת 90 אני אומר את אותו הדבר. אני לא יודעת דבר על אושר אבל אני יודעת מה לעשות איתו.



 

בדרך עקיפה לבויקה יש קשר מוזיקאלי לישראל באמצעות המפיק שמלווה אותה בכל השנים האחרונות, חוויאר לימון. לימון נחשב לאחד המפיקים הצעירים העולים בספרד והוא חתום כמפיק על אלבומים נחשבים ובהם גם של אגדת הפלמנקו פאקו דה לוסיה. לימון מטפח אומנים בחברת ההפקה שלו Casa de Limon, כאלה שמגיעים גם מחוץ לספרד, שמות נחשבים כמו Marizaהפורטוגזית ויסמין לוי מישראל. לוי מספרת בראיונות שהמפגש עם לימון היה משמעותי מאוד עבורה, כזה ששיחרר את השירה שלה והעלה אותה למקומות חדשים.

האם המפגש שלך עם חוויאר לימון היה בעל עוצמה כזו גם עבורך?

הממ...כן. כשאני פגשתי את חוויאר לראשונה, אני הייתי כבר לגמרי משוחררת עם המוזיקה שלי. מאז שהייתי ילדה קטנה, בכל פעם שאני עושה שימוש בכלי הנגינה שלי, זה מבחינתי עניין של חיים או מוות. המשפחה האפריקאית שלי לימדה אותי את הכבוד הזה לאומנות. באפריקה, כמו שזה בישראל, המוזיקה היא חלק מהתרבות ומהמסורת. באצמעות המוזיקה האבות שלנו מספרים לנו את ההיסטוריה של הארץ שלנו. זה משהו שתמיד היה בתוכי. בכל פעם שאני שרה אני לא מרגישה לבד. אני שרה עם האמת שיש לי. מה שקורה בתהליך עם חוויאר הוא שהוא אוהב את הדרך שבה אני עובדת. הוא מודע לכך שמי שיוצר הוא מי שהוא חופשי לחלוטין. כשהוא עובד איתי הוא יודע שהוא עובד עם הייצוג הכי גדול שלי לחופש. בעבודה שלנו, אני לא עובדת עם"מפיק", אני עובדת עם חבר שמבין אותי, וזה נהדר.


לאחרונה לקחת חלק באלבום החדש שלו עם זמרות אחרות.

נכון. חוויאר הפיק פרוייקט של זמרות מאגן הים התיכון. זה פרוייקט יפיפה של שירים מאזור הים התיכון. שם גם פגשתי את יסמין לוי. וואו, יש לי אפילו תמונות איתה. היא כל כך נפלאה וכל כך אלגנטית והיתה נפלאה איתנו. היא מדהימה וכל כך יפה. בזמן ההקלטות יסמין כל כך התלהבה וראו את זה בעיניים שלה. ביליתי נפלא איתה.


האלבום האחרון שלך הוא שיתוף הפעולה עם צ'ו-צ'ו ולדס, במחאה לשירים של צ'אוולה וארגס, הזמרת המקסיקנית הותיקה. ספרי לנו על הפרוייקט הזה.

זה היה קסום. אתה יודע, זה קשה לקחת שירים ישנים כל כך, שירים שנדמה שכבר קיימים נצח כי הקולות של הזמרים והמבצעים המקוריים נמצאים עדיין איתנו. הם שייכים למבצעים המקוריים שלהם. כשאתה עומד לבצע את השירים הותיקים האלו מחדש, אתה צריך להבין שזו אחריות מאוד גדולה. זה קשה מאוד לעשות משהו "טוב יותר" כשהמקור הוא מושלם. במצב הזה לעשות משהו שמשתווה או טוב יותר זה מאוד קשה. הסוד הוא לא לנסות לעשות את זה טוב יותר. אל תנסה לספר את אותו הסיפור. צ'אוולה ורגס היא זמרת מאוד מיוחדת עבור נשים, ובעצם עבור כולם. היא המורה הגדולה של הבדידות. היא מלמדת אותך להתפייס עם הבדידות. קודם כל בגלל שבזמן שאתה מקשיב לצ'אוולה שרה, אתה שוכח שאתה לבד. שנית, היא לימדה אותי שבכל פעם שאני עולה על הבמה אני צריכה להעביר מסר לקהל. המסר הוא שאין טעם לפחד מהבדידות. הבדידות היא הדרך של היקום לאפשר לך להיות עם המחשבות שלך. הבדידות היא החופש הגדול ביותר.



מה הולך להיות בקונצרט שלך בישראל?

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות בישראל זה לאכול. אני צריכה להיות כנה: זו השאיפה הראשונה שלי. אני אהיה בישראל 3-4ימים. אמא שלי היתה הרבה פעמים בישראל והיא המליצה לי על הרבה דברים. יש לי אפילו רשימה של מקומות לראות, אנשים לבקר ודברים לאכול. בקשר להופעה עצמה אני לא יודעת מה הולך להיות. אני לא מאמינה ברפרטואר, זה רק תירוץ להיפגש. אין לי Set List. זה גם מה שאני חושבת על חזרות: זה 'גיג' אבל בלי שישלמו ללהקה עליו (צוחקת). אני תמיד מאמינה שהקהל הוא הוא המנהל האומנותי. אני מאמינה במה שאנחנו יודעים עכשיו. לא במה שאנחנו זוכרים. זה חייב להיות בו ברגע, על הבמה. אני סומכת על המחשבה שלי, אני סומכת על הרעיונות שלי ואני סומכת על מה שאני עושה. אני מופיעה כך כבר ב-30 השנים האחרונות. אם אני אצטרך להתחבא מאחורי רפרטואר וחזרות אני לא אהיה באמת חופשיה ואז השיח שלי עם הקהל יהיה שיקרי.גם הלהקה שלי באה איתי באותה הגישה. זה היה קשה בהתחלה להסביר להם את זה אבל עכשיו הם מרגישים חופשיים לגמרי על הבמה.


צריך להיות מוזיקאי מאוד גמיש כדי לדעת להתמודד עם סגנון הופעה כזה.

כן, אני זוכרת שהלכתי לכיתה ללמוד מוזיקה פעם אחת והמורה הראה לתלמידים תווים וצורות ופרטיטורות. זו לא הדרך שבה אני עושה מוזיקה. אני שרה מתוך אינסטינקט, אני חיה מתוך אינסטנקט. המלודיה היא לא רצף של תווים. המלודיה היא תו אחד בלבד. המוזיקה היא בעצם רק תו בודד. זה תלוי בצורת הביטוי של כל אחד. במקרה שלי זה תמיד שלום ואהבה. אהבה ושלום עם עצמי, עם מה שאני מרגישה, עם האחרים. במקרה שלך? אני לא יודעת, אבל זה תמיד תו אחד. התו המרכזי של המוזיקה שלך.


לסיום, האם גם את, כמו אומנים בין לאומיים רבים אחרים, נתקלת בלחץ פוליטי לפני ההגעה לבקר בישראל? ניסו למנוע ממך להגיע לכאן בכלל המצב הפוליטי?

 

וואו, ממש לא. אני לא מדברת על נושאים פוליטיים. אני יכולה להרגיש פחד להיות במקום מסויים ולרצות לעזוב אותו, אבל זו הפעם הראשונה שאני שומעת על דבר כזה. הפוליטיקה זה העניין שלכם, לא שלי. הפוליטיקה זרה לי כי אנחנו מוזיקאים. אני בכלל לא מבינה שום דבר כשהם מדברים פוליטיקה (מתגלגלת מצחוק). באמת, הלוואי ויכולתי. אני מבטיחה לך שבחיי מעולם לא הבנתי על מה מדברים בכל הערוצים כשזה מגיע לנושאים הללו. בכל מקום מישהו אומר דעה אחרת, ככה שאין לי דעה פוליטית. זה יהיה מגוחך אם אני אצטרך לדבר על זה, אתם תצחקו ממני. אני בורה גמורה בנושאים האלו.


קונצ'ה בויקה תופיע ביום שישי, 11 בפברואר בשעה 22:00 במשכן לאומנויות הבמה בת"א.


תגובות