מגזין

קוואמי והחלבות לוקחים אותי עד הקצה

מופע השקה לאלבום החדש של קוואמי והחלבות בבארבי הותיר את אור בן דוד עם שמיעה חלקית, אבל ככה זה שאוהבים רעש חזק

מאת אור בן - דוד. 14-01-2011

תגיות: קוטג', רמי פורטיס, קוואמי והחלבות

 

צילום: יחצילום: יח"צ

עברו כמה שנים טובות מאז שרגלי דרכה בבארבי תל אביב. הפעם האחרונה שנכחתי בו היתה הופעת היפ הופ, שהיתה טובה אך מתגמד לעומת הערב שעברתי אתמול. ההתחלה היתה קרירה, אך התחממה מהר עם הופעה של ההרכב "תכלס" הפתח-תקוואים, הווייבים היו טובים והאווירה החלה לשדר אלי היפ-הופ. יש פוטנציאל לדור החדש הצומח בסצינה המקומית, אפילו מכיוון אם המושבות/ערסים/זקנות ובני עקיבא(ע"ע אינפקציה). ואם כבר מדברים על להקות רוק, אמשיך למנה העיקרית של הערב- קוואמי והחלבות במופע השקה לאלבומם החדש זרים במאה ה-21.

צלילי הרכב החלבות הם ההיפך המוחלט של הקונוטציה שלו. הם בועטים, מכסחים, מרירים-חריפים ושוב בועטים (הפעם קונג פו סטייל) וקוואמי פתאום נשמע חי ונושם מטאל-פאנק ורוק. בכל ההופעה חלפו במוחי תמונות של Rage Against The Machine, רק בעברית שתופסת פה לא רע! החלבות צמחו מלהקת ליווי של סולן, להרכב שלם ומסוכנרן, גם כשהנגנים התחלפו על הבמה הם מצאו את הצליל הנכון ביותר כקולקטיב. בין אם זה רמבם, שתופף כמו מכונה משומנת, רון בונקר שישב בד בבד עם הגדולים ביותר ברמתו על הגיטרה. איליה הבאסיסט, שנכנס לי עמוק לנבכי הנשמה עם הבאס הכבד, בועט ונוגה. חלבדון, הקלידן השלים את התמונה המוסיקלית כמו משיכת מכחול אחרונה וקרע אותי בניגון מזרחי למופת, שליווה את בונקר בשירתו - וכל זה בפתיח ארוך ומקורי ל"ימים שחורים". ואחרון, מיסטר ג'וניור ג'ונס, שסובב את ה-Turntables בגרוב כל הערב.

המופע עצמו היה מושקע וניכר שעבדו עליה המון זמן כדי להגיע לתוצאה הרצויה - פרפקציוניזם א-לה פורטיס. באמת שלא ראיתי הופעה מתוקתקת היטב כמו זו בארץ. הופעות האורח שכללו שורה ארוכה של אמנים, כולם תרמו לאוירה והדליקו אותה בשיתופי פעולה לשירים כמו "רננו צדיקים" עם קוטג', קאשי ולהקת ש"ס וזהו, או "קומבינה" שבוצע בטוויסט סגנון סקה מוזר ומעניין. אביטל תמיר מלהקת בצפר שצרח בריגוש את השיר "אחד בפה אחד בלב" והביא את  המטאל הגס והצווחני ל"מלחמת פופ", והוכרז ע"י קוואמי לחבר ה-7 בחלבות - אכן מביא שינוי מוסיקלי ורוע, כקונטרסט למיסטר דה לה פוקס ולהקתו.

 

 

האורח הבולט ביותר שעלה מאוחר מדי (למעט גיחה קצרה לבמה ובמדי רופא בשיר "דוקטור רוקנ'רול לפצעי הארד-קור" בה הוא פיזז בריקודים כמו משוגע), הוא רמי פורטיס. פורטיס הביא עימו אנרגיות שהעירו את הקהל שכבר היה רדום מפאת השעה המאוחרת (ההופעה ארכה למעלה משעתיים) ולא הפסיקו להריע מתי שרק אפשר. בין שיר לשיר הריצו קוואמי ופורטיס צחוקים קלים, ופורטיס הודה לנו אחרי כל שיר כמו הילד הטוב שהוא. בתור המפיק המוסיקלי של האלבום, פורטיס הכניס צדדים חדשים בקוואמי ובהרכב כך שאם עד עכשיו שמעתי את הצלילים, כעת הייתי מוכן לדבר האמיתי. לא יצאתי מאוכזב אם כי סבור שאיבדתי כמה אחוזים נוספים מהשמיעה שלי. ככה זה כשאוהבים רעש חזק, שזו הגדרה טובה לפורטיס.

אציין לקראת סיום, שקוואמי פיזר מהגיגיו הפוליטיים על הקהל שחיבק אותו ותמך, אפילו שמעתי מישהו מהקהל צועק "קוואמי לראשות הממשלה!". בין אם זה על הפליטים או על השרים הנהדרים שמייצגים את "העם" הוא יודע איפה לחתוך בבשר החי כדי להשאיר איפמקט. בשלהי הערב הגיעו הבלדות "בושות" המרגש ו"רושם" המעולה עם פורטיס וגם הסוס המנצח של האלבום "תסחטי אותי" שמוביל במצעדי ההשמעות, איתן זרמתי כמו מים וחשמל (ביחד) אל הכפור שבחוץ. אם הייתי נותן לערב ציון הוא בטח היה 9.5 מתוך עשר, כי אני פולני וקשה לספק לי שלמות אך נהניתי מאוד ואני ממליץ על האלבום בחום.

 

 

 

תגובות