מגזין

Look Alive

ישנם שני סוגי סרטים - אלה הקיימים לשם ההנאה ואלה הגורמים לחשוב. Catfish הוא סרט מסוג אחד, אך למעשה מתחזה לאחר (מכיל ספויילרים)

מאת אשי אטלס. 11-01-2011

תגיות: דוקומנטרי, catfish

 

גם אני, בדומה להרבה אנשים אחרים שהחליטו לראות את הסרט Catfish, עשיתי את זה בגלל הטריילר המעולה שלו. טריילר שהציג את הסרט כפרוייקט המכשפה מבלייר הבא - נעליים מאוד גדולות, שהפכו את הסרט למאוד מסקרן. מעבר לטריילר לא ידעתי הרבה על הסרט ולא יצאתי מדרכי כדי לגלות במה בדיוק מדובר, כי אחרי הכל כאן נמצא הקסם האמיתי של צפיה בסרט. עשיתי את מה שרוב האנשים עושים: בדיקה קצרה ב- IMDB, בו הסרט קיבל ציון לא רע.

כך צללתי אל תוך הסרט

בתחילתו של הפרוייקט הלכאורה דוקומנטרי הזה, מוצגות הדמויות המרכזיות: יוצרי הסרט, הנרי ג'וסט ואריאל "רל" שולמן, אחיו של אריאל, יניב "נב" שולמן - צלם ניו יורקי ואבי - ילדה בת 8 ממישיגן, שיצרה עם יניב קשר בעקבות צילום שלו שהופיע בעיתון. במהלך הסרט הדמויות והצופים מתחילים להכיר (טלפונית) את שאר בני המשפחה של אבי: האם אנג'לה, האח אלכס, האב וינס, וחשובה מכולם האחות מייגן, שאיתה מפתח יניב רומן וירטואלי. אחרי מספר חודשים בהם הרומן הוירטואלי מתפתח מתחילים לצוף שקריה הקטנים של מייגן, שגורמים לאחים שולמן לחשוד.

עוד לפני הצפיה בסרט אפשר להבין מהטריילר, שמייגן היא כנראה לא מי שאנחנו ויניב חושבים שהיא, אבל בניגוד לקליימקס המזוייף המוצג בטריילר ובביקורות העיתונות שהוצגו לסרט, המתח מתפוגג במהירות. הצופים מגלים סיפור אנושי מטריד ביותר הסובב סביב אנג'לה, שפיברקה עולם שלם של קשרים אנושיים בעזרת הפייסבוק. ביניהם הפרופילים של מייגן, שמעולם לא הייתה קיימת, וכל החברים הסובבים אותה, שאותם היא ייצרה לצורך אמינות הסיפור.

 

 

סיימתי את הצפייה ברגשות מעורבים

מצד אחד, ההייפ שמסביב לסרט הציג אותו כסרט מתח על הגבול האימה. הייפ שהתברר כשקר מוחלט וגרם לאכזבה והרגשת רמאות אצלי, ואצל צופים אחרים. מצד שני, אם אכן מדובר בסרט דוקומנטרי כפי שהוא מציג עצמו מדובר בנושא מעניין ומטריד, שהצליח להשאיר אותי דבוק לכיסא. ככל שחשבתי על הסרט יותר, התחלתי להבין עד כמה הוא עשוי בצורה גאונית. הסיפור בנוי בצורה דוקומנטרית ובאופן בו קל מאוד להזדהות עם הסיפור - מערכת יחסים אינטרנטית, שבסופה אחד הצדדים מרגיש מרומה. עם זאת, במשך הסרט וגם לאחריו, לאור סדקים שמתגלים בסרט עצמו, הצופה שואל את עצמו האם מדובר בסרט דוקומנטרי אמיתי? אחרי הכל, למה שבחורה כמו אנג'לה המתגלה כרמאית, תסכים להציג את כל השקרים שלה בצורה כה גלויה? בנוסף לכך, יש גם להתחשב בטריילר השקרי ובביקורות העיתונות הכוזבות, שהציגו את הסרט כ"סרט ההיצ'קוקי, שהיצ'קוק מעולם לא צילם". דבר אשר שמתגלה במשך הסרט כשקר גם הוא, וגורם לצופים לחוש שהם הולכו שולל, בדומה לצורה שבה יניב הוטעה ורומה על ידי אנג'לה בסרט.

למי להאמין ולמי לא?

על פניו, הסרט הוא כתב אישום חמור כנגד שיטת ההיכרויות באינטרנט, והוכחה נוספת שאי אפשר להאמין לשום דבר שנעשה ונכתב במדיה האינטרנטית. עם זאת, נראה שהסרט עושה הרבה יותר מזה. למעשה, הצורה החכמה שבה הוא נבנה, ולא רק בצורתו הקולנועית, אלא גם ביחסי הציבור שלהם הוא זכה, וההייפ שסבב אותו, מציגים את המדיה החדשה כולה במערומיה. הסרט קטפיש, למעשה מעלה את השאלה למי אפשר להאמין ולמי לא? הוא משתמש בכל הארסנל של המדיה החדשה וגם בחלקים ששייכים למדיה הישנה והמוכרת, כדי לגרום לצופים לחוות על בשרם את העובדה, שבכל מקום בחיינו ישנו מקום להטעיות ושקרים. חובתינו כחברה לשאול שאלות, לפקפק בדברים שלעיתים מוצגים לנו כאמת, ולא לדבוק במנטליות העדר החברתית.

העיתוי בו הסרט מגיע חשוב גם הוא. בתקופה מאוד מעניינת של הדלפות וויקיליקס, משברים בין מדינות שמונצחים על גבי העיתונות, ושקרים שמגיעים מכל קצוות הפוליטיקה העולמית. ההסבר לשמו של הסרט מוצג בסופו – Catfish (או בעברית שפמנון), הוא דג שגורם לדגים אחרים לשמור על עירנות ו"טריות". גם בחיים ישנם אנשים שמתנהגים בצורה דומה, ועל ידי הטעיה, גורמים לכולנו לחשוב ולשמור על עירנות. על אנלוגיה טובה יותר, למה שהסרט עושה, לא הייתי חושב בעצמי.

 

תגובות

  • ביקורת מעולה, הארת את עיניי. תודה מכל הלב.

    אליס, 25-01-2011 21:58