מגזין

בחזית של תל אביב

מחשבות על מלחמה מאת אורלי נקלר

מאת אורלי נקלר. 06-01-2005

 

הבוקר דיברתי עם חברה בטלפון. בדקתי לשלומה שם בקצה השני של הארץ, נהרייה. לא ממש הייתה קליטה, היא בדיוק הכניסה כמה כריות לממד, "שיהיה נוח" היא אמרה, נדמה לה שהיא הולכת להעביר שם הרבה מאד זמן. הפעם האחרונה בה הייתי בנהרייה הייתה לדעתי לפני 5 שנים, בתקופת הצבא. הרכבת איחרה בשעתיים, אני קיבלתי שעות ביציאה.

היא שאלה מה איתי, אני התלוננתי על האנג-אובר קטלני מליל השימורים של אמש - סצ`מו ואז מסיבת דראם-נ`-בייס. "היה ממש כיף" אני מספרת לה. פגשתי הרבה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן. נדמה לי שהדי-ג`י של הסצ`מו במקור מנהרייה, אבל כל המשפחה שלו כבר כמה ימים אצלו בתל אביב. "באמת נשמע כיף", היא אומרת. "פה הרחובות ריקים, נשארים קרוב למרחב מוגן". 

"מרחב מוגן", מושג שלא עלה בכזו תדירות מאז מלחמת המפרץ - אחלה שם ללהקה. בפעם האחרונה שראיתי את הרחובות של תל אביב ריקים, נדמה לי שהיה יום הזיכרון. אני מוצאת את שלטי החוצות של הסרט החדש של אוחובסקי, "הבועה", מאד אירוניים.

אנחנו נוסעים לפאב. ברדיו מדברים על סטי"ל שנפגע. "אומדים את הנזק" מכריזים בחדשות, ולכולם ברור מה זה אומר, גם אם דובר צה``ל הודיע שעה קודם לכן, שלכוחותינו שלום. השדרנית בגלגל"צ מגישה את הלהיט הבא, ואף שולחת באנפוף צדקני את התקווה הפרטית שלה שלא תהיה מלחמה. שדרנית יקרה בתחנה הכי פרו-צבאית בארץ (טוב, היא תחנה צבאית), אף אחד לא סיפר לך שם בביבים של יפו מהם את משדרת, שעל פי כל הפרשנים הצבאיים אנחנו כבר במלחמה? המילה "דיסוננס" זועקת מהכבישים עמוסי הבליינים התל-אביבים, גם אם לא נצפה בפועל ערס בת-ימי נוהג על 50 קמ"ש ושומע בפול ווליום את להקת "לבנון".

אנחנו שותים כאילו אין מחר, אבל צמודים לפלפון לקבל דיווחים. בעיקר מה שמעניין אותנו הוא גודל טווח הירי, או בקיצור התחת שלנו, זה שמתעצל לקלף עצמו מהכיסא ולרדת לאיזשהו מקלט. מלבד העובדה שלאף אחד אין באמת מושג איפה ממוקם מרחב מוגן בפלורנטין/קינג ג`ורג`/דיזינגוף/לילינבלום, בטח די חם ומסריח שם. מקלטים טבעם להעלות טחב, כמו דירת חדר בלי מזגן באמצע אוגוסט, עם עשרות שותפים מעיקים. חוץ מזה, להתגודד בריח רגלים וזיעה של אנשים אחרים זה ממש לא נעים. במיוחד אם גם יש להם צחנה של זקנים.

ואם כבר ריח, אז להומור התקשורתי יש אחד שחור, ואתם יודעים לאיזה עוד דבר שחור יש ריח כזה. אם לא ניחשתם, תשאלו את הזבובים. כבר מצאתי במספר אתרים סקרים שמבררים מה חושבים הגולשים על מצב החטופים (חיים, מתים, כלואים במרתף עינויים). לא ירחק היום בו נתבקש להכריע: שחרור החטופים תמורת אסירים ביטחוניים (שלחו SMS עם הספרה 1), ארגון מבצע צבאי מורכב (שלחו SMS עם הספרה 2), להשאיר אותם שם (שלחו SMS עם המילים "אחריות חברתית"). בין המשתתפים תוגרל טיסה חינם (כיוון אחד) ללבנון.

למי שנשאר פה, אל תדאגו, גם כאן הריאלטי בעיצומו. מצפון ומדרום מתחרות קבוצה א` מול קבוצה ב` על המקום הראשון בקליעה למטרה (תל אביב). הפרס הראשון - ערימת הרוגים במרכז הארץ. אותן קבוצות עסוקות במקביל ב``ווינר`` משל עצמם, מנחשים יעדים בצורה אקראית ומהמרים מי מבין הצלפים הגרועים יצליח לפגוע מתוך 30 טילים במטרה אחת ראויה. במפתיע, היעדים הולכים והופכים ראויים. האם צריכה ליפול פצצה בסושייה באבן גבירול כדי לפתוח לנו את העיניים? עוד לא הייתי פרשנית צבאית, אבל יש משהו מדאיג גם בשאננות שאנחנו מפגינים.

בינתיים גם ערוץ 2 תוקף משתי חזיתות: גם יונית וגם צביקה לובשים מעילים ועולים מתוך שליחות חברתית, או תוספת סיכון בטחוני שמנה למשכורת, ל"אזור המלחמה" (זה לא בארץ בכלל). סוף סוף יש הצדקה לפנים הקפואות של יונית, זה נראה אותנטי עם השיער שלה מתנפנף ברוח. וצביקה מן הצד השני באתר העינויים שלו, מציג את גיבורי האומה (לא ממגזר הרמטכ``לים חלילה) לחזק את רוח העם, כי לא יקום ולא יהיה גם במצב מלחמה, שמדינת ישראל תפסיד ``כוכב נולד``. אפילו אוחובסקי עזב את הבועה ועלה לצפון. המשימה הלאומית קודמת לכל.

אבל מבחינתי, האסון הגרוע מכל הוא התזמון הגרוע של המלחמה הזאת, שלושה שבועות לפני בואם של דפש-מוד ובלונד רדהד לארץ. לא הרבה שנים אחורה היינו באותו מצב, והצ`ילי פפרז ביטלו את הגעתם. אם יקרה מצב בו דפש מבטלים, גם הטוויילייט סינגרס לא יגיעו, ונוכל לחזור לתרדמת החורף התרבותית שלנו לעוד שבע שנים של מזל רע.

ערבים שונאים הופעות רוק טובות, וזו הכרזת מלחמה מכוונת על הזירה האמנותית שהצלחנו ליצור בעמל רב. אם תבוטלנה הופעות הקיץ הטובות, יהיה זה רק הוגן לשגר טיל בליסטי שינחת לשאקירה על הראש. אחרי זה אפשר יהיה לספור את קולות המצביעים ב-SMS, לגלות שהעם רוצה מבצע צבאי מורכב, ולהתפנות בנחת לחפש אחר החטופים והנעדרים. זה בסדר, את הגשר ליד הקאנטרי עוד לא סיימו לבנות כבר שנה, גם את הרכבת המהירה לירושלים. ככה הכל עובד פה, לאט. תזכירו לי, מי זה רון ארד?

 

תגובות