מגזין

רצים לדירה

אורלי נקלר על מצוקת הדירות בתל אביב

מאת אורלי נקלר. 16-02-2005

 

עכשיו כשסוגיית הביצה והתרנגולת כבר לא עומדת יותר על הפרק לאחר שמחקר חדש הוכיח כי ביצה קדמה לתרנגולת , קשה עוד יותר לענות על השאלה מה קדם למה: התקשורת, או מצוקת הדירות התל אביבית המדוברת כל כך בשבועות האחרונים?

נראה כי מאז שמהדורות החדשות המרכזיות החלו להקדיש כתבות ראשיות לנושא, כולם פתאום מחפשים דירה בתל אביב. ואולי זה רק נדמה לי, כי גם אני נקלעתי בדיוק באותו זמן לאותה קדחת חיפושים, והמחזה אינו מלבב. לכל מי שחשקה נפשו במחקר אנתרופולוגי על טיבו של החומר האנושי ה"וונט טו בי" תל אביבי המתורבת והנאור, הצטיידו בפנקס צ'קים ורוצו איתי לדירה.  שם תחשפו לכל נפלאות הישראלי המכוער שיעשה הכל כדי לשכור דירה ויהי מה, בעיר בה הטרנד קובע שאם אתה לא שם אתה לא קיים.

חמש דקות לאחר שהתפרסמה מודעה ב"הומלס"- תנ"ך הדירות להשכרה באינטרנט- כבר חצי מדינה גם קיבלה את המידע באסאמאס, ושלושת רבעי מדינה עושה פעמיה מי ברכב מי ברגל אל עבר היעד הנכסף. אם במקרה עברתם ליד ערמת אנשים המתגודדת מחוץ לבניין הסירו דאגה מלבכם.זה לא חתול תקוע על עץ או בנאדם שהתעלף, זוהי המכירה הפומבית הגדולה מכולם של פיסת שטח זמנית, לרוב קטנה מדי,ישנה ומתקלפת במחיר מופרז.  ובקשר למחיר-אם מצוקת הדירות לא הייתה צפה כל כך גבוה מעל פני השטח בכל חלקת עיתון אפשרית, ייתכן שגם בעלי הדירות לא היו קופצים מעל הפופיק וממשיכים להציע מחרים סבירים על החורבות שהם קוראים להם בית.

הגענו לשלב הבא בתהליך השכרת הדירה. אחרי שבלשון חלקלקה("אחי אני מחכה פה מהבוקר") או במחוות גוף קלות (מרפקים, ברכיות) מנסה ערמת צעירים לעקוף זה את זה במדרגות כדי להגיע ראשונים אל הדירה, מוסיקת הספגטי כבר מנשבת ברקע עם הספירה לאחור לשליפה, ואז זה קורה: ידיים מיוזעות מנפנפות קדימה בניירות ערך (צ'קים) כמו ביום עסקים ממש פורה ביום שישי בבורסה. הראשון לוותר על כבודו העצמי והפסיליטיז  המינימאליים הדרושים לקיומו-יזכה בדירה תמורת מיטב כספו. ככה זה. כשיש ביקוש כולם מרשים לעצמם יותר. משכירים-לקחת עוד כסף על מינימום תנאים. שוכרים- לרוץ מהר,לחתום ראשון, לקלל בדרך, לשקר לאנשים בפנים ("אני גר פה בבניין ואין פה אף אחד שמשכיר דירה") . למזלי את כל זה עברתי עם חברים שראו דירות,עוד לפני שאני בכלל התעניינתי. כשאני רציתי לשכור דירה ראיתי אחת ובאותו לילה כבר חתמתי עליה. דירה יפה, נעימה וחדשה לגמרי,קטנה ואינטימית לאדם אחד.

כל כך התפארתי במזלי ששפר ששכחתי לבדוק את מצב השכונה ומצב השכנים. וכך קרה שאמש חזרתי הביתה לדלת פתוחה,שבורה, נטולת הטלוויזיה שלי (לדיסקים שלום! )  עם כל בגדי שפוכים על הרצפה לצד בקבוק הקולה שאותו חזיר אף סחב לי מהמקרר בזמן הפריצה. אז נכון לעכשיו אני בבית של אמא בכפר סבא, חרדה לחפצי הנעולים בדירה שנטשתי,חרדה לחזור לשם, מחפשת שוב דירה חדשה, הפעם עם שותף. מסקנה?  אל תסתכל על בקבוק הקולה, פשוט שתה ממנו. למקרה שיבוא פורץ צמא- אל תשאיר לו כלום כדי שיזיע המאנייק כשהוא סוחב את הטלוויזיה שלך מחוץ לדירה.

 

 

תגובות