מגזין

מעונה לעונה

"עוד שנה" מתרחש בלונדון, אנגליה, כיאה לאחד המאפיינים של סרטי מייק לי המתאר את לונדון דרך נופיה ודרך הדמויות המגוונות והשגרה המאורגנת ומסודרת של יושביה. יפעת גוטליב יונטייד קינגדום

מאת חן ינוביץ'. 18-12-2010

תגיות: מייק לי, קולונוע בריטי, יפעת גוטליב

כתבה: יפעת גוטליב

 

 הסרט "עוד שנה" של מייק לי מתאר מחזוריות. מחזוריות של עונות השנה כאנלוגיה למחזוריות חיי האדם. הסרט נכנס לחיי זוג הנשוי מזה 20 שנה, טום וג'רי, החולקים דירה קטנה וחמימה המשמשת מעין מפלט לדמויות הקיצוניות בחייהן. כתחביב ותעסוקה לזוג שילדיו פרחו מן הקן ומפלט של הזוג עצמו, הם מטפחים גינה, או יותר נכון, חלקת אדמה, בה הם נוטעים שתילים ויחד מבלים את הימים הגשומים והקרים בהסתכלות עליה תוך כדי שתיית תה עם רגשות גאווה. מחמם את הלב ממש. טום וג'רי הם משפחה צנועה ממעמד הפועלים, טום גיאולוג וג'רי פסיכולוגית בבית חולים. יש להם בן בשם ג'ו, רווק בן 30 שעדיין מחפש את עצמו.

"עוד שנה" בנוי לפי עונות השנה ומשליך על חיי הדמויות. את הסרט אופף הדיכאון, המאפיין את סרטי מייק לי. הסרט נפתח בסצנה של אישה מבוגרת, נטולת שמחת חיים ונטולת כל תקווה אשר באה לבית חולים על מנת לקבל כדורי שינה בטענה שאינה נרדמת ונשלחת לייעוץ פסיכולוגי אצל ג'רי. האישה הלא מובנת הזו פותחת את הסרט לעולם של דמויות קיצוניות, אובדניות, לא שלמות, שנקשרות כל אחת בדרכה בחיי הזוג המושלם וההרמוני, ומוצאות אצלן מפלט או מבקשות תמיכה, כזו או אחרת.

הבעייתיות בדמויות הללו היא הצגה שטחית מאוד של חייהן, דמויות מסתוריות שלא ידוע עליהן הרבה, חוץ מהעובדה שהדמויות הללו לוקות בחסך ונשאבות לתוך יגון קודר של החברה הבריטית. הדמות היחידה שאינה מוצגת ככזו, היא מרי, חברה של ג'רי העובדת איתה בבית חולים כמזכירה וניחנה בנוירוטיות ודמיון פורע על גבול הפנטזיה של חיפוש אחר הגבר הבא שלה אחרי גירושים כואבים. יחד עם התכונות הללו שלא עושות עימה חסד, היא ממלאת את הריקנות שלה באלכוהול,והרבה. היא מוצאת נחמה בסלון של טום וג'רי ובארוחות קבועות מרובות אלכוהול, עד שהיא כל כך שיכורה שאינה יכולה לחזור הביתה ונשארת לישון במיטה של בנם, ג'ו שכבר לא גר איתם. היא הקומדיה העצובה של הסרט, האמת המכוערת, של לונדון הקרה והבודדה. היא לא מפסיקה לדבר ולבכות על מר גורלה ולאחל לעצמה חיים יפים כמו של טום וג'רי. על הדרך היא מפתחת אהבה לא מציאותית ונכזבת לבן של טום וג'רי, ג'ו.

האירוניה היא ההסתכלות של מרי בזלזול וחוסר כבוד לקן, חבר של טום, רווק מוזנח ואלכוהוליסט, אשר משקף לה מראה על החיים שלה עצמה ואי היכולת שלה להתמודד עם המציאות. עם מי היא כן יכולה להתמודד? עם רוני, אח של טום, שאיבד את אשתו ומתגורר עם טום וג'רי כדי לא להיות לבד. היא מוצאת אצלו נחמה בלתי מוסברת של חוסר תקווה מהולה בצחוק הגורל. לא הרבה משתנה בין עונה לעונה, הדמויות ממשיכות כרגיל בחייהם, מה שמשתנה זה ההתקדמות וההתרחקות מהזוג. התקשורת הבינאישית והיחסים של הזוג מול הדמויות עומדת להצגה על רקע עונות השנה.   

 ישנה התנשאות, הסתכלות אטומה וקרירה של הזוג אל הדמויות שפוקדות את ביתם הלכאורה חם ותומך אך בעצם משקף את הקור והאטימות של החברה כלפי הדמויות המדוכאות והאומללות. מה שבעצם הזוג בא להגיד הוא, אנחנו מנהלים זוגיות שמחה ושלמה במשך 20 שנה, מרוצים מהשגרה העייפה ומחכים שהבן המוצלח שלנו יכיר בחורה ויתחתן, כמו הזוגיות של הוריו, ורוצים להראות לעולם, או לחברים שהם לא נכללים ברשימת האנשים האומללים של לונדון אבל הם תמיד יפתחו לכם את הבית, אך לא את הלב. הסתכלות על גבול הרחמים והחמלה, היא זו שגורמת לקהל הצופה להרגיש שדווקא הזוג המוצלח הוא לא אמיתי והדמויות הקודרות והאומללות הם כן.

 הן משקפות את החברה שבה אנו חיים, חברה של פגמים, של עצב, של חוסר שלמות. אך עדיין החיים נמשכים, כמו המחזוריות של הטבע, עונה באה ועונה הולכת. הסרט מסתיים בסצנה שלא משאירה שום תקווה או נחת מהסרט. מרי, שבורת הלב שהתאהבה בג'ו, כרגע ניצבת מולו ומול בת זוגתו החדשה בארוחת ערב, לצד טום וג'רי, ורוני אחיו, כמקבלת את הכאפה האחרונה והכואבת המנפצת לה את האשליה שסוף סוף מצאה אהבה. סרט קר ומנוכר לצד לונדון הקסומה, והאהובה עליי במיוחד, גם כשהיא כל הזמן גשומה. הדמויות המגוונות והצבעוניות הללו מבקשות מפלט או פינה אצלי בלב אך הן לא מקבלות אותה. הן נשארות קרות ונואשות ואובדות עצה.

תגובות

  • מעניין וכתוב מעולה

    מעריצה של מייק לי, 19-12-2010 11:46