מגזין

צנוע , נקי ומבורך

ערב מתקרר של תחילת דצמבר, ישראלים רבים חוגגים את חג החנוכה בביתם ועבורי אין מתאים יותר מלחלוק את האווירה הזאת במופע אינטימי עם הופעת ג'ז מבית דניאל זמיר

מאת ישי לוי. 09-12-2010

תגיות: דניאל זמיר, ישי לוי


הלהקה עולה באיחור קל ודניאל זמיר מבקש סליחה ושוב סליחה. הוא נכנס להופעה צנוע, אך מהרגע שהוא מתחיל לגעת בכלי הנגינה שלו, סקסופון סופרן, אשר נראה כי נוצר במיוחד בשבילו, הוא לא מפסיק להפנט ולמשוך אותך לתוך נפלאות הצליל שנוצר. הוא כזה צנום עד כי זה לא ייאמן כמה רחוק הוא יכול להמשיך ולנגן בצורה שכזאת ועם כזה מאמץ למשך זמן ממושך. אישית, לא הייתי מודע לכלי הזה עד ששמעתי את דניאל. הוא גרם לי להבין בכל פעם מחדש כמה הצליל שלו יכול להיות כה מלוטש ונקי, וכיצד אפשר עם השותף המתאים להוציא מתוכו כזו עוצמה נפלאה.

גילוי נאות, אני מכיר את דניאל באופן אישי מזה כשנה וחצי, זו הסיבה גם מדוע אני אמשיך לכתוב דניאל ולא זמיר. האמת שלפני זה לא היה לי כל קשר ליכולותיו וליצירותיו אך אמרתי לעצמי, מהשנייה שהאזנתי לו בקיץ 2009 כי יש פה משהו מיוחד. אני זוכר שישבתי בבית וחשבתי לעצמי שאני רוצה להיות חלק מזה. אזרתי אומץ וניסיתי ליצור עימו קשר. הוא ענה לי ומשם אנחנו מכרים. אני חייב לציין שזה הפך אותי אפילו למעריץ יותר גדול שלו. מה שמפנה אותי לדבר אחר לגביו. דניאל הוא פשוט איש צנוע. בהרבה קטעים במהלך ההופעה הוא זז הצידה ונותן לשאר הלהקה שלו להתבלט אף יותר. לא דבר כזה קשה כשיש לך חבורה כה מוכשרת כמו אלו שהיו עימו באותו ערב.

ניתאי הרשקוביץ הוא פסנתרן בחסד עליון. באמת שהיו לי רגעים שהסתכלתי לו על האצבעות ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שיש לו רק 10 כאלו. המהירות, הנגיעה המושלמת והסאונד שהוא מייצר, כאילו הוא במימד אחר לגמרי וזה מתחבר בדיוק עם המוזיקה של דניאל. ניצוצות. אמיר ברסלר, שדניאל היה רוצה לקרוא לו ברסלב, הוא מתופף בעל קצב מושלם, שעולה ויורד כשצריך ונכנס חזק ויוצא ברכות ובתזמון מעולה, וכמובן חגי כהן - מילוא שנראה כי הוא מחבק את החבר הכי טוב שלו, העונה לשם קונטרבס וכאילו שניהם כמו איזה תאומים סיאמיים עושים חיים והכל ביחד יוצר לקהל, שמילא את תמונע, חוויה בלתי נשכחת.

לפתע אתנחתא קצרה. דניאל מכריז קלות על הפתעה קטנה ובהתאם לחג החנוכה, ברסלר חובש כיפה, מדליק נרות ויחד הם מהללים "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה..." ואז הקהל מתחיל לאט-לאט ובשקט בשקט בשירה חנוכתית וכך נולד לו רגע מאולתר שממש הצליח לרגש. בשיר "געגוע לכאן" אנחנו מקבלים את דניאל הזמיר. אני יודע שהוא לא ממש אוהב את זה, אבל לדניאל יש קול נעים עד כדי כך שזה הופך אותו לאמן בעל קול מופתי. מעבר לאיכות המילים, דניאל פשוט נשמע טוב. וכשמישהי לידי החמיאה גם כן על כך באותו הרגע, הבנתי שאני לא היחיד.

הליטוף, הרכות והנעימות שקולו מעניק למילותיו היפות לשיר "געגוע לכאן", שאף נכתבו על ידיו, גורם לך לרצות שהוא לא יפסיק לשיר כי זה עושה לך טוב. מבורך. ואני אנצל במה זו על מנת לבקש בשמם של רבים כמוני- דניאל, בבקשה תמשיך לשיר, יש לקולך המון מה להציע והעולם צריך את זה. טוב נו, לפחות אני.  

תגובות

  • אודות כתיבתך

    מבקש לשבח את כותב המאמר. ניתן לראות את ניצוצות הכשרון בתיאוריו את צליליי המוסיקה. ללא ספק התחלה טובה לכותב מתחיל! יישר כוח! רג'ינה

    רג'ינה פלנג'י, 19-12-2010 01:47