מגזין

הגיעו לעמק השווה

חן ינוביץ' הגיעה לסרט "איזה מין שוויון" חמושה בספרים של סימון דה בובואר, וירג'יניה וולף וארזה כמה חזיות ישנות לבעירה, אבל הבינה מהר מאוד שזה לא הסגנון. ריטה או'גריידי אישה ואגדה

מאת חן ינוביץ'. 03-12-2010

תגיות: פינק ליידי, איזה מין שיוויון

המהפכה התחילה בשקט מבויש. נטולת חזיות שרופות, נטולת זוהר ונטולת דורון צברי. המהפכה התחילה מגבר שדחף אישה שדחפה נשים אחרות שעשו היסטוריה. את ההיסטוריה הזו הביא הבמאי נייג'ל קול ("להציל את גרייס", "נערות לוח השנה") למסך הקולנועי. לא מדובר בקומדיית השנה, למעשה גם לא מדובר באיזו הברקה קולנועית יוצאת דופן, אלא בסרט בריטי רגיל ומחמם את הלב, שגדולתו וחשיבותו טמונה בעיקר בהנצחה ההיסטורית.

 

"איזה מין שיוויון" (במקור Made in Dagenham"" ואח"כ שונה ל-"We Want Sex!" חצי קריצה על כך שאחת מכרזות המחאה- We want sexual equality - לא נפתחה כראוי וגרמה לנביחות של כל הגברים באזור) מספר את סיפורן של תופרות ריפוד במפעלי הרכב של "פורד" בעיירה דאגנהאם בלונדון של סוף שנות ה-60. מה שהחל כשביתה חד פעמית על שינוי בתנאי העסקה ובדירוג המקצועי הפך למאבק על אפליה מינית שהביא לשוויון בשכר בין גברים ונשים ובסופו לחקיקה גורפת בממלכה ובאירופה.

את המאבק הובילה ריטה או'גריידי הפיקחית (סאלי הוקינס) שיצאה למלחמה חמושה ברגישות וביכולת הקשבה, שמאחוריה אלברט (בוב הוקינס האהוב) נציג האיחוד המקצועי שדחף, לחץ ותמך וברקע נציגי פורד האמריקאים, השרה לענייני תעסוקה ברברה קסטל (שמגולמת בחינניות ג'ינג'ית חדה כטהר), ראש העיר הרולד וילסון ונשים. הרבה נשים. מכל הסוגים, הצבעים והגילאים. נשים מיניות, נשים עם חכמת חיים, נשים פשוטות, נשים מדוכאות, נשים עם שאיפות ונשים שמחליטות לצאת למאבק על מהותן הנשית.

מדובר בסרט מקסים וקטן שלא מחטט במשמעויות, אם תרצו מדובר בקיטש עם סוף טוב שמותר לו להיות כזה רק בגלל שמדובר בסיפור אמיתי. אין כאן אמירה חברתית נוקבת סטייל מייק לי או קן לואץ', ולעתים הסרט אף נופל באפליה המינית של עצמו (המאבק של הנשים כמי שמגיע על חשבון המשפחה או בעלה של ריטה ששורף את המחבתות בניסיון להכין ארוחה לילדים). האפרוריות של לונדון מצטלמת נהדר מול התפאורה והחיות הצבעונית של הבנות ומלבושן אולי כרמז על חיוניותן של הנשים במרקם החברתי. וכמובן סאלי הוקינס ("חופשייה ומאושרת"), כחושה מתמיד, שמובילה את הסרט עם החיוך הרחב שלה, עם היופי והחן שניבטים בכל שוט שלה ועם קסם שהורס את הבריאות.

נכון שאת כדור הפינג פונג החל לגלגל מר אלברט (שהציע לריטה לצאת למאבק הגדול) ואת כדור השלג תפסה השרה ברברה קסטל, אישה, ואת ההצבעה להמשך תמיכת האיגוד במאבק הכריעו חבריה, גברים, שהבינו שבשיוך למעמד הפועלים לא משנה מה יש לך בין הרגליים. אבל בסופו של דבר מה שהוביל לניצחון הוא האומץ והכבוד העצמי של 187 נשים שביום אחד כיבו את מכונות התפירה. ומה שחידד את הנוף האותנטי של אותה תקופה הם קטעי הארכיון שנדלו מתסכיתי הרדיו וצילומי טלוויזיה ישנים שהוכיחו שוב, כמה חשובה מקומה של התרבות והתיעוד התקשורתי כמעצבי היסטוריה. ותודה לנייג'ל  קול שלולא הוא יתכן ומעולם לא הייתי יודעת שריטה או'גריידי היא אישה ואגדה.

 

"איזה מין שוויון", בריטניה, 2009, 113 דק', קולנוע דיזינגוף, (בהפצת סרטי שפירא).

 

לצפייה בטריילר

תגובות