מגזין

טינדר-סטינקס

ביטול ההופעות של Tindersticks הוא תו צורם שנוסף לסימפוניית ביטולי ההופעות של השנה האחרונה. לאסף בן-קרת נמאס מאמנים שנכנעים ללחצים במסווה של אג'נדה

מאת אסף בן-קרת. 25-11-2010

תגיות: פוליטיקה, Tindersticks

 

Can Our Love - Album CoverCan Our Love... - Album Cover

ממש הבוקר נודע כי להקת The Fall שאמורה להגיע ארצה באמצע ינואר חוותה אתמול הפגנה בלונדון בה מעריצי הלהקה קראו להם לא להופיע בישראל ואף פתחו דף פייסבוק מיוחד. הלהקה בחרה שלא להגיב, אך כידוע, זה לא אומר כלום.

שנת 2010 אוטוטו מסתיימת ולחובבי המוזיקה מחו"ל נוסף תו צורם נוסף בסימפוניית ביטולי ההופעות שחווינו השנה. להקת Tindersticks שימחה מאזינים רבים כשקבעה הופעה בתל אביב ב-1 בדצמבר, ולאחר שאזלו כמעט כל הכרטיסים הוסיפה הופעה נוספת, יום למחרת. והנה שלשום, פחות משבועיים לפני התאריכים המיוחלים, ביטלה. סיבות פוליטיות? אלא מה.

כשהפיקסיז ביטלו בסמוך לאירועי המשט הסיבה היתה "מקווים לימים טובים יותר", לפטפילד הבריזו בגלל "בעיות טכניות", הקלקסונז, להקה שחבריה צעירים מאוד ומעורבותם הפוליטית מזכירה את הראיון של הבלונדיניות מהיפה והחנון אצל ירון לונדון השבוע, החליטו פשוט לא להגיע 36 שעות לפני ההופעה. היו עוד הרבה. מעטים היו האמנים שהצהירו כאלביס קוסטלו מהי הסיבה האמיתית לביטול.

טינדרסטיקס, עוד להקה שאג'נדה פוליטית היא ממנה והלאה, פרסמה אתמול את תגובתה: "כשסגרנו את ההופעות האמנו, בתמימותנו כנראה, כי המוזיקה שאנו יוצרים היא מעבר להיבטים פוליטיים. בשבועות שחלפו מאז הלחץ הגדול שהופעל עלינו מצד אנשים וארגונים, חלקם קרובים אלינו, גרם לנו להבין שזה לא כך... אנו מצפים ליום שנוכל לנגן בישראל ובמזרח התיכון למען האנשים, וליהנות מהשמחה הטהורה של המוזיקה עצמה".

זה מקומם אותי ובעיקר מבאס ואין שום דבר שאנו יכולים לעשות בנדון מלבד לקוות שהאחרים שיגיעו לכאן בשנה הבאה, אם בכלל, לא יבטלו. קשה לי להבין מה עומד מאחורי המינוח "לחצים פוליטיים". אם היו מפעילים לחץ על טינדרסטיקס לשחרר סינגל פופ נלוז שירעיד את המצעד והמכירות, או לשתף פעולה עם אמן שהם לא מעריכים, הם היו פוטרים את הבקשה מיד בטענה שזה לא הסגנון שלהם. אם מפעילים עליהם לחץ פוליטי לא להופיע בישראל, להבדיל אלפי הבדלות, אי אפשר להתחמק מהתחושה כי זהו מעשה בריונות. ההשוואה אומנם מרחיקת לכת, אך הלחצים האלו הם אלימות מילולית לשמה. זה תמוה ביותר לנוכח העובדה שהם כבר סגרו מראש הופעה, לאורך כל המשא ומתן איתם לא עוררו תהיות האם להגיע או לא, הוסיפו הופעה נוספת והחליטו לבטל בשלב יחסית קרוב למועד המדובר.

 

רשמירשמי

גרג דולי (Twilight Singers) אמר על ביקורו בישראל שהוא בא לנגן לקהל, לא לממשלות שלו. פלסיבו אמרו כי היה להם את האומץ לבוא לכאן כי הם מפחדים לטוס. אלטון ג'ון אמר שהפוליטיקה מעולם לא היתה חלק מהעניין, במוזיקה עסקינן, ולכן אין שום סיבה לא להופיע כאן. אם טינדרסטיקס טוענים כי חשבו שהמוזיקה היא מעבר להיבטים פוליטיים, הרי שביטול הוא המחאה הפוליטית החריפה והבולטת שיכלו לנקוט בה. המגמה עמה הם נוטים להסכים לא צריכה לעניין אף אחד, המוזיקה אמורה לגשר על הפערים האלו, לפנות לכולם באופן שווה, לקרב לבבות ולגרום למאזינים והמעריצים לשמוח. אבל כמובן שהעניין מסובך יותר. מדובר בעניין שהוא תדמיתי. חשוב להם כיצד יתפסו על ידי ארגונים או מעריצים אחרים, גדולים יותר במספרם וחזקים יותר מהקהל בארץ. הבחירה האם להיכנע ללחצים פוליטיים או לא היא ככל הנראה החלטה לא קלה כלל, אך כפי שצפינו, אמנים רבים מחליטים לצפצף על ההשלכות של הופעה בארץ, כל עוד המצפון שלהם נקי מגינויים מהצד השני.

בל וסבסטיאן שהיו כאן לפני כמה שנים וסול וויליאמס שביקר בשנה שעברה, הגיעו לארץ ונפגשו עם שני הצדדים - הישראלי והפלסטיני. הם למדו על הסכסוך לעומק, קיימו דיאלוג, והחליטו לבחון את המציאות מעבר למבזקים הממוחזרים והמגמתיים של הסיקור התקשורתי. בסופו של דבר, סול וויליאמס הופיע כאן ודיבר רבות על הקשיים שחווה בביקור. בל וסבסטיאן החליטו שלא יופיעו בישראל אף פעם. אך לפחות היתה להם ההגינות להיות כאן כדי לקבל את ההחלטה.

"אנו מצפים ליום שנוכל לנגן בישראל ובמזרח התיכון למען האנשים..."  אומרים טינדרסטיקס, מה שאומר למעשה שמבחינתם כל האזור שלנו ממודר כרגע מהופעות. איקס גדול על המזרח התיכון, החלק הקטן והרועש אי שם באסיה שכולו מוכה טרור, דריסת זכויות אדם, הרג ומוות כללי. מדובר בהחלטה כוללנית מאוד ונראה שהם לא יגיעו הנה בזמן בקרוב.

הביטולים בישראל הפכו למגמה מדאיגה. לפני חצי שנה אירועי המשט וההסברה הישראלית, הזוועתית כרגיל, שהגיעה בעקבותיו נראו כמו תירוץ טוב. הפעם נראה שאין אירוע מכונן שגרם לביטול הנוכחי. זה עמוק הרבה יותר. הכיבוש, ההתנחלויות, המחסומים, מדיניות החוץ, ההסברה, המגעים שנועדו לכישלון מראש – כל אלו גורמים לנו להיראות במבושינו ואני יכול להבין את הסלידה שזה מעורר. אני מבין אותה היטב כמו כל אחד אחר כי הסלידה הזו מתחילה מכאן, מהבית. הגזענות והצביעות, חוסר הפשרות, חוסר הסובלנות, האלימות הגואה, השנאה והכעס מפילים עלינו הרבה יותר קלון מאשר כל אירוע תרבותי.

אי אפשר שלא להבין את האמנים שביטלו השנה את הופעתם בארצנו. זה מעצבן עוד יותר כשזו הופעה שחיכינו לה בכיליון עיניים, מאכזב עוד יותר שלהקה נטולת אמירה חברתית לא יכולה להתנתק מהקונטקסט הפוליטי-מדיני ונכנעת לתכתיבים האלו, במקום להדגיש את המוזיקה שלהם. הרי אמנים שהיו כאן חוזרים שוב ובשמחה רבה. מרקורי רב מגיעים בפעם השלישית, מארק לנגן ממשיך במגמת גליקריה וחוזר ארצה עם איזובל קמפבל (בל וסבסטיאן לשעבר).

אולי זה רק אני, אבל מתגנבת לאטה התחושה שהעולם שלנו נהיה יותר צר ופחות סובלני, אך עדיין מתיפייף ודורש צדק ודמוקרטיה. הדאגה העיקרית שלי היא לא עתידה של מדינת ישראל או המדינה הפלסטינית שתקום כאן. הרי גם אז תהיינה בעיות נוספות והסכסוך יראה כאילו לעולם לא יסתיים. הדבר האחרון שאני חושש ממנו זה ביטולים של הופעות בארץ, מה שמדאיג אותי הוא שהמוזיקה שתמיד הייתה מפלט, מבצר איתן המגן מפני כל רעה ומספקת אושר ונחמה, תחדל מלספק את הצורך הבסיסי והכל כך חשוב הזה. על ההשלכות האלו הייתי מעדיף לא לחשוב כלל.

נסיים במילות השיר ...Can Our Love של טינדרסטיקס:

Sometimes we see that our love can change And I don’t know why. But it’s not enough to change our hearts

 

תגובות

  • נו אז הם מתייפייפים. אז מה

    אתה יכול לקנות רהיטים ויינות ולהתעלם (או לא לדעת) מזה שהם מיוצרים בהתנחלות שקמה על שדה עצי זית שרופים; את יכולה להזמין עוד סטייק ולהדחיק את פס ייצור השחיטה האכזרית וההמונית למדי; אני יכול לקנות עוד שטיח נהדר לסלון בלי לחשוב על שיער של יהודים שממנו הוא נוצר. כמובן שאני לא באמת משווה בין דרגות חומרה שכאלה, אבל הנקודה, אני מקווה, היא ברורה: אתה לא רוצה לאבד את המוסיקה בתור מקור מפלט אבל אסף, ידידי- אין מפלט! כל חרא שאנשים יחרבנו בעולם, יחזור אליהם בבומרנג בדרך זו או אחרת, במוקדם או מאוחר, בין אם בתור אפקט של הטבע ובין אם באמצעות זעם של קהילה שאליה אנחנו שואפים להשתייך, גם אם הזעם הזה עובר לפעמים דרך צינור נבוב של להקה מתייפייפת חסרת תודעה פוליטית בעליל.

    ברוך, 25-11-2010 19:50

  • מסכימה עם כל מילה

    מאוד כואב היה לי לשמוע על הביטול ודווקא בגלל שזה אכן ביריונות או אולי אפילו סחיטה. יכול להיות שאמרו ללהקה אם תופיעו בישראל נבטל לכם הופעות כאן וכאן וכאן. אותי אישית זה אפילו מלחיץ שזה מגיע ללהקה כמו הטינדרסטיקס

    שירה, 25-11-2010 21:12

  • אולי תפגין נגד מדיניות הממשלה

    ולא נגד היוצרים.. הם סך הכל לא רוצים חלק בסרט הרע הזה שנקרא ישראל. אולי זה יגרום לכמה אנשים לצאת סוף סוף לרחובות להפגין (כל עוד אפשר), נגד הדיכוי, נגד הכיבוש, נגד השתלטות הדת על המדינה, נגד הפאשיזם.

    ננ, 26-11-2010 16:02

  • כל הכבוד לאמנים המחרימים

    כן ירבו. אסף בן-קרת כותב כל מיני שטויות על מדינה פלסטינית שתקום פה יום אחד (איפה בדיוק?) ועוד משהו לא ברור על הסברה ישראלית זועתית - כאילו שהבעיה היא שלא הבינו אותנו נכון כשחיילי קומנדו עלו על ספינה במים בינ"ל באישון לילה והרגו 9 אזרחים לא חמושים בערך 1:40 דק' אחרי שירדו לסיפון - ועוד בוכה שלקחו לו את המפלט האחרון שהיה לו - המוזיקה. כואב לי הלב של אסף בן-קרת שלא יכול לראות הופעה של הטינדרסטיקס בגלל שאזרחים בריטים שהם מעריצי הלהקה ביקשו מהלהקה שהם מעריצים לא להופיע במדינת ישראל - וגם הסבירו למה.

    ש בן-ד, 27-11-2010 00:54

  • באמת נמאס מהחרמות

    אני מסכים עם דבריו של אסף בן-קרת. מעניין לדעת באמת מי אלו המחרימים והאם באמת הלחצים שלהם אמיתיים. נעשה ניסוי מחשבתי קטן: נניח שהביטלס היו פעילים היום ובשיא פריחתם והיו מחליטים להופיע בישראל!! האם באמת האוהדים האמיתיים שלהם היו מחרימים את הלהקה? זו ממש שטות. באותו אופן אני חושב שזה ישים על כל להקה שיש לה מסה קריטית של אוהדים. אני מעולם לא החרמתי להקה שאני שרוף עליה בגלל איזו שהי הופעה בלבנון, טורקיה, סין. יתר על כך גם על אמירותיהם הפוליטיות של להקות אהודות לא היוו מכשול. המוסיקה היתה קודם לכל. בכלל כל הגישה הזו של חרם תרבותי היא אבסורדית. מה שבעצם קורה הוא שאלו המפעילים לחץ אינם כלל וכלל מאוהדי הלהקה. בסוף יוצא שהכניעה ללחץ מקטינה את ציבור התומכים באותה להקה.

    א, ב, 27-11-2010 14:38

  • ממש חבל שאנשים לא רואים את הקשר בין אומנות (ובכללה מוסיקה) לבין אחריות חברתית

    מוסיקה היא לא רק מפלט נוח, יש לה גם תפקיד של העברת מסרים ושימוש בכח השפעה שלה למטרות נעלות. העולם מוסר מסר שנמאס לו לשבת בשקט מהצד על מה שהולך כאן וזאת היא אחת הדרכים להפריע לנוחות שלנו, ולהזכיר לנו שאנחנו בסרט הרע הזה שנקרא ישראל כמו שמישו כבר אמר פה, אז במקום להתבכיין כדאי לחשוב על התמונה הגדולה..

    י, 01-12-2010 00:49