מגזין

בן צור שרה דיקנסון

אמתי מלר חשש קצת לפני הופעתה של אפרת בן צור בפסטיבל הפסנתר. מופע שחשף שירים חדשים שהלחינה למשוררת אמילי דיקנסון. לשמחתו בן צור עמדה בכבוד בציפיות

מאת קול הקמפוס. 23-11-2010

תגיות: אפרת בן צור, אמילי דיקנסון, פסטיבל הפסנתר

אפרת בן צור עולה לבמה מלווה בלהקה (אסף שתיל – פסנתר, קרני פוסטל – צ'לו, עומר הרשמן – גיטרות, גיורי פוליטי – תופים ואקורדיון), לבושה שחור ועם פרח לבן בשיער. וככה, בלי להוציא מילה, היא מתיישבת במקומה, ומבצעת שלושה שירים ברציפות. אחר כך היא עוצרת לרגע, לוקחת אוויר, חושבת מה להגיד, אבל שום דבר לא יוצא. אז פשוט ממשיכים לשיר הבא.

 

כנראה שהיא התרגשה, ויש לה סיבה טובה, זאת פעם ראשונה שהיא מבצעת את השירים האלו מול קהל, בוחנת את תגובותיו לשירים שהוא לא מכיר, פרי עטה של משוררת אמריקאית מהמאה ה-19, אמילי דיקנסון שמה. בן צור הלחינה בעצמה את כל השירים האלו, שייצאו בדיסק הבא שלה.

אני מאוד אוהב את אפרת בן צור, יש לה את אחד הקולות המיוחדים ביותר שיש לזמרת ישראלית להציע, ולטעמי גם אחד המרגשים ביותר. שני הדיסקים שהוציאה "צוללת" (2001 ) ו"אפרת בן צור" (2006) קרובים מאוד לליבי, אבל בכל זאת היה פה סימן שאלה לא קטן. הייתי כבר בהופעה שלה, ונהניתי מכל רגע, אבל תמיד כשאתה שומע בפעם הראשונה חומרים חדשים של זמר שאתה אוהב במיוחד ההתרגשות והסקרנות מלווים באיזשהו חשש קטן. מה אם אתאכזב, מה אם שני אלבומי המופת (כן, מופת) הקודמים יצרו אצלי רף ציפיות גבוה מדי, אולי זה קסם שאי אפשר לשחזר. מה עוד שהפעם, כאמור, מדובר בשירים שהם לא שלה, ועוד באנגלית. הולכים אל הלא נודע.

החששות התבדו די מהר. אומנם בשביל לעמוד באמת על טיבם של העיבודים האלו ועל המילים שכתבה אמילי דיקנסון צריך להאזין להם עוד מספר פעמים, מה שאומר להמתין לצאתו של הדיסק, אבל כנראה שזה לא ממש משנה. הקהל מהופנט מאפרת בן צור, מהקול המלאכי שלה. הנגנים סביבה עושים את מלאכתם נאמנה, וככל שהזמן עובר ותגובות הקהל מלמדות על התלהבות לא מבוטלת, אפרת נהיית יותר ויותר נינוחה, מתלוצצת עם צופייה כמו שאומרים.

את כל השירים הלחינה אפרת על כלי נגינה שנקרא אוטוהארפ, כלי מיתר קטן שהנגינה בו מתבצעת בפריטה ביד אחת, ולחיצה על מיני כפתורים ביד השנייה. גם במהלך רוב השירים שבוצעו בהופעה (למעט השירים המקוריים שלה- אליהם נגיע עוד מעט) היא פורטת על הכלי המוזר, וכשאין בו צורך תמיד יש לה משהו ביד, פעם פעמון קטן ופעם כלי הקשה, העיקר לא לעמוד בידיים ריקות.

הפרסומים המוקדמים הבטיחו ביצועים של שירים מכל האלבומים, אחרי שעברה בערך חצי הופעה (שארכה בסך הכל קצת יותר משעה) חשבתי שנפלתי קורבן לתעלול יחצ"ני מהסוג הנלוז ביותר, אבל  התבדתי. פשוט מאוד במקום לשלב בין הישן והחדש, לקפוץ הלוך וחזור כמו שציפיתי שיהיה, החלק הראשון של ההופעה הוקדש לשירים החדשים והשני למספר ביצועים משני האלבומים המוכרים. אני חייב להודות שברגע ההכרזה שלה שהשיר הבא עומד להיות בעברית, התפשט לי חיוך קל על הפנים, וכשהצלילים הראשונים והמוכרים התחילו כבר בכלל הייתי מבסוט. אין כמו המוכר והבטוח. בין השירים שבוצעו היו "באתי והלכתי", "יש עוד מקום", "צוללת" (ה-להיט כמו שהיא הגדירה אותו) ו"כבר הרבה ימים" שסגר את ההופעה. נקודה נוספת לסיום- איזה כיף להיות בהופעה שמתחילה באיחור של מקסימום 10 דקות. כן ירבו.

לסיכומו של דבר היה ערב מוצלח ביותר, אם כי מעט קצר. אה כן, בקשר לפסטיבל הפסנתר, היה פסנתר.

 

תגובות

  • rifIwbzRzZhfUKHC

    Hc3KlO <a href="http://qfubfiefgvax.com/">qfubfiefgvax</a>, [url=http://ekqueqtamedn.com/]ekqueqtamedn[/url], [link=http://iqviizwoiaqs.com/]iqviizwoiaqs[/link], http://vtiucoavmlvv.com/

    offlbujd, 31-03-2011 23:16